בקשה לביטול פסילה מנהלית

 

בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת לבטל החלטת קצין המשטרה, מיום 23/10/2008, בתיק משטרה שמספרו ת.ד. 1433/08 לפיה החליט לפסול המבקשת מלנהוג, על פי הדרך הקבועה בסעיף 47 לפקודת התעבורה, לתקופה של 60 יום, בשל יסוד לכאורה להטלת אשמה במבקשת בקשר עם תאונת דרכים (להלן: "התאונה") בה היתה מעורבת ביום 14/10/08.

ואלה טעמי הבקשה:

1.  היעדר מסוכנות:

א. המבקשת תטען כי אין סכנה לציבור מהמשך נהיגתה.
ב. המבקשת אמנם נהגת חדשה, אולם אין בעברה משך כל השנה הראשונה לנהיגתה ולו עבירת תעבורה אחת.

2. היעדר ראיות לכאורה:

א. התאונה נשוא כתב בקשה זה נגרמו כאשר המבקשת היא שנהגה בציר הראשי, ממחלף פראדיס בואכה צפונה, ובו בשעה שרכב צד שלישי הגיח מימינה בנסיעה ממזרח למערב ו"חתך" אותה.

טענת המשיבה, לפיה התאונה נגרמה מאחור, בשל אי שמירת מרחק לכאורה, משוללת כל בסיס עובדתי, ומנוגדת לדברי העדים שכבר נחקרו.

לא זו אף זו: נזקי הרכוש המופיעים בצידו של הרכב המעורב, מאששים את טענת המבקשת ומפריכים את טענת המשיבה בו בעת.
גם היעדר נזקי הרכוש באחורי הרכב המעורב מפריכים הנחת המשיבה לפיה האשמה תלויה במבקשת.

ב. החבלות שנגרמו, אם כלל נגרמו, דבר המוכחש מכל וכל, בטלות בשישים ובוודאי אינן חבלות של ממש, כמשמעות המונח בחקיקה.

ג. המבקשת עברה בדיקת אלכוהול שהתבררה כתקינה.

ד. אפילו נסיבות התאונה הנוכחית היו מצביעות על אי שמירת מרחק וגרימת תאונה בשל כך, עדיין, מדובר רשלנות ברמה הנמוכה הידועה בחוק וניראה כי אין בטחון כי על כך רשיונה יישלל ביום הדין.

במילים אחרות: גם אם סבור בית המשפט כי יש אשם בהתנהגות המבקשת, הרי אין לומר כי נהיגתה עובר לתאונה לקתה ברשלנות בדרגה כה גבוהה, זאת אף אם כל ההנחות אותן מציבה המשיבה בשלב זה אכן יווכחו כנכונות. לכן ניתן לומר כי אין התנהגותה של המשיבה בתאונה, כזאת, שבעטייה יש ליטול ממנה את רשיון הנהיגה עד להחלטה אחרת.

גם בהיעדר נזק גוף של ממש לא צפויה המבקשת, אף אם יוכח אשמה, להיפסל אם תואשם בנהיגה בחוסר זהירות להבדיל מנהיגה רשלנית או בקלות ראש ובחבלה של ממש. שהרי, עיקרון המידתיות מחייב: יפים דבריו של כב' השופט אילן שיף ממאי 2002 בע"פ 2306/02 ליאוניד פורגלין נ' מדינת ישראל:

"טלו לדוגמא מקרה שבו חרג נהג מהמהירות המותרת בחריגה כזו שבעקבותיה מוקנה שיקול דעת לקצין משטרה לפסול רשיונו ל30- יום. האם אין זה מן הדין להבחין בין מקרה שבו בוצעה חריגה של 5 קמ"ש למשל, לבין מקרה שבו החריגה הגיעה לכדי 50 קמ"ש. בשני המקרים יהא קצין המשטרה מוסמך לפסול את רשיונו של הנהג ל30- יום, אך עקרון המידתיות יחייב אותו להפעיל שיקול דעת בהחליטו, האם הפסילה אכן צריכה להשתרע על פני תקופה של 30 יום או פחות מכך.

 

3. לעניין הרתעה כאלמנט ענישתי:

המבקשת נמצאת בתוך תקופת הפסילה, ואם היה צורך ב"תקופת הרגעה" הרי משך הזמן שעבר מאז יום זה די בו כדי להשיג זאת.

4. הפסילה כפגיעה בזכות הקניין:

פסילה מנהלית בטרם משפט, ועל ידי מי שאינו שופט, יש בה פגיעה שמעל למידה הנדרשת בזכויות היסוד של המבקש וביניהן זכות הקניין, והזכות לחופש העיסוק. כל עוד לא ניתנה הכרעה סופית ע"י שופט, קיים פוטנציאל לזיכוי. שלילת חזקת החפות וכך שלילת החירות של מבקש שתבוא לידי ביטוי בהמשך פסילתו מלנהוג, אם תידחה בקשתו זו, תעשה בשלב בו טרם הוכרעה סופית שאלת חפותו של מבקש. פסילה כאמור כמוה כשלילת חזקת החפות העומדת לזכותו.

גם לדידו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מגן על חירותו של האדם (סעיף 5) ואף כי אין בו כדי לפגוע בתוקפו של חוק סדר הדין הפלילי, הרי שבוודאי יש בו כדי להשפיע, לפחות בדרך של פרשנות בדבר פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה של המבקש. ברוח זאת יטען כי גם כאשר החוק מסמיך את משטרת ישראל מלפסול אדם מהחזיק ברשיון נהיגה, אין לשלול את החירות של אותו אדם אלא (כאמור בסעיף 8 לחוק-היסוד) במידה שאינה עולה על הנדרש.

5. שיקולי מקום מגוריה של המבקשת:

יש להעניק משקל לנתונים האישיים של המבקשת. עוד תטען המבקשת כי מקום מגוריה בפרדס חנה הנעדר גישה רצופה לתחבורה ציבורית.

על יסוד כל האמור לעיל מתבקש כב' בית המשפט לקבל את הבקשה, לבטל את הפסילה כליל, ולחילופין, לקצרה.

שורת הדין ויתר על כן הצדק  לימין בקשה זו.
______________
אורן בושרי, עו"ד
מ.ר. 29404
ב"כ המבקשת

 

 

No votes yet.
Please wait...