הנאשם בתיק זה מתכבד בזאת להגיש בקשתו זו למתן החלטה, שמהותה כי אין עוד מקום להעמידו לדין פלילי, וזאת במנותק משאלת אשמו או חפותו, ומשכך דין כתב האישום דנא להתבטל, הכל מחמת הנימוקים שלהלן:

ואלה נימוקי הבקשה:

1.    כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו לכאורה עבירה של נהיגה בהיותו שיכור, בכך שהיה נתון להשפעת משקאות משכרים, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה ותקנות 26(2) ו-69 (ב) א' לתקנות התעבורה.

על פי כתב האישום, נהג המבקש ברכב פרטי מסוג טויוטה במקום ציבורי ובדוגמה של אוויר נשוף שניטלה ממנו נמצא כי ריכוז האלכוהול לכל ליטר אוויר נשוף הינו 255 מיקרוגרם, העולה על המידה הקבועה בחוק בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

2.    המבקש יטען כי בהגישה כתב אישום שכזה, בייחוד לאור הכמות המדעית שנמצאה בבדיקת הנשיפה, התנהגה המדינה התנהגות בלתי נסבלת שיש בה משום רדיפה דיכוי והתעמרות בנאשם, ולכן קמה לו למבקש, הגנה מן הצדק.

ההצדקה לשימוש בסמכות בית המשפט למחוק כתב אישום מטעמי צדק הינה להבטיח כי רשויות החוק ינהגו באופן ראוי כמתחייב ממעמדן כגוף שלטוני. הגנה זו קיימת באימפליקציה משום שבמקרים רבים בהם נמצא ריכוז אלכוהול דומה לא מוגש כתב אישום כלל.

מה גם שבזירת ביצוע העבירה, דקות מס' אחר עריכת בדיקת הנשיפה ואחר מסירת כתב האישום (הדו"ח) לידיו כאמור, אפשרו השוטרים למבקש להמשיך בנהיגתו !!! ובבדיקת מאפיינים שבוצעה למבקש נרשם כי הנהג מסוגל לנהוג!

ואלה דברים שנאמרו לאחרונה מפי בית המשפט העליון בע"פ 4596/05 זאב רוזנשטיין נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 2082, עמ' 2088:

"במובנה הנפוץ, דוקטרינת ההגנה מן הצדק מאפשרת לבית-המשפט לבטל אישום, בשל כך שלא ניתן להבטיח לנאשם משפט הוגן, או שההעמדה לדין פוגעת בעקרונות הצדק (ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221, 370; בג"צ 1563/96 כץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נה(1) 529, 543; בג"צ 5319/97 קוגן נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד נא(5) 67, 94; על"ע 2531/01 חרמון נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו, פ"ד נח(4) 55, 77; וע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ ואח', טרם פורסם,31.3.2005).
ההצדקה המרכזית לשימוש בסמכות זו הנה הרצון להבטיח, כי רשויות החוק ינהגו באופן ראוי, כמתחייב ממעמדן כגוף שלטוני. היא נועדה לשמש בלם לפעילות אכיפה שלוחת-רסן, עיוורת לאינטרסים זולתה, המתכחשת לזכויות הנאשם ולערכים של שלטון-חוק. זוהי סמכות יוצאת דופן, וכך גם הנסיבות המצדיקות את הפעלתה. היא משלבת בתוכה מארג מורכב של ערכים מתחרים: קידום האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין של עברינים, בצד ההכרח להקפיד בזכויות הנאשם; הרצון להגיע לחקר האמת, אך לא בכל מחיר; הגנה על ביטחון הציבור, בצד החובה לשרש שימוש לרעה בכוח שלטוני. על בית-המשפט, הבוחן אם קמה לנאשם הגנה מן הצדק במקרה פלוני, ליתן דעתו לאיזון עדין ומורכב זה, שעל עיקריו עמדנו לא מכבר בפרשת בורוביץ הנ"ל.
על בית-המשפט "לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בענינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם, וזאת, במנותק משאלת אשמתו או חפותו" (שם, בפסקה 21 לפסק הדין). עליו לבחון אם קיום ההליך הפלילי – חרף הפגמים שנפלו בו – פוגע בתחושת הצדק וההגינות. העדשה דרכה נבחנות, במקרה נתון, ההצדקות להפעלת הדוקטרינה היא, בעקבות פרשת בורוביץ, רחבה מבעבר ואינה מוגבלת עוד לטעמיה המצמצמים של הלכת יפת, קרי ל"התנהגות בלתי נסבלת של הרשות", שיש בה כדי "לזעזע את המצפון" (שם, בע' 370). תחת זאת, נערכת בחינה תכליתית-מהותית של כלל הנסיבות (פרשת בורוביץ, שם)".

3.    לאחרונה, בע"פ 488/05 [מ"י נ' מכבי קרית מוצקין ואח', מחוזי, חיפה] אישר בית המשפט המחוזי, בערעור, מחיקת כתב אישום כנגד מכבי ק. מוצקין ואורגניה, המייחס עבירות לכאורה של אי העברת ניכויים למס הכנסה, משום שבמקרה דומה, דמתקרא, מקרה התזמורת הסימפונית, החליט היועמ"ש להפסיק ההליכים, למרות שהיה מדובר שם במעשים דומים ובהיקף כספי גדול בהרבה.

4.    אם תבוא המשיבה ותטען כי על המבקש לבס

No votes yet.
Please wait...