אי ספיקת כליות מטבעה היא מצב תוצאתי חמור. לכשעצמה, היא יכולה לרמז על רשלנות. היא יכולה להיגרם גם מתרופות נוגדי דלקת לשיכוך כאבים, למשל, וולטרן, אדוויל, נורופן ואספירין. אלה עלולים להביא להאצת התהליך של קריסת התפקוד הכלייתי ולצורך בהשתלת כליה. במחלת וגנר למשל נדרשת הימנעות ממתן התרופות,  ולבטח נדרש מעקב ברמת הקריאטנין, ובניטור כלייתי. מקום שלא הוכח שנעשתה חשיבה כאמור או מעקב, ניתן להוכיח שההחמרה שנצפתה בתפקודי הכליה, מקורה ברשלנות. זכותו של פציינט גם לקבל הסבר מלא אודות הסיכונים שבנטילת טיפול תרופתי עם "כליות רופפות" ומכאן שאי מסירה של מידע כזה עלול לא לעלות בקנה אחד עם דרישות סעיף 16 לחוק זכויות החולה בדבר ההסבר הנדרש.

התוצאה ההרסנית הזו של אי ספיקת כליות יכולה להיגרם גם כאשר נקשר שופכן בטעות במהלך ניתוח כריתת רחם בניתוח וריקוצלה אצל גברים. הטעות החוזרת הזו קשורה בסמיכות האיברים הללו.

גם צנתור יכול להסתיים באי ספיקה, אם נגרם תסחיף כולסטרול במהלכו. והמקרה הקלאסי של אי ספיקת כליות, הוא אם ניקח אדם עם ירידה במשקל, תלונות על צמא, כיב ברגל, פגיעה בעיניים, לחץ דם, ולמעשה מאובחן אבחון מאוחר בסכרת. ברור שאז, הנזק הכלייתי הוא רשלנות פר אקלנס.


No votes yet.
Please wait...