אבצס

אבצס

אבצס (בעברית: ״מורסה״) מתאר אזור מוגלתי לאחר זיהום חיידקי. המורסה יכולה להיות עורית והיא יכולה להיות נסתרת ופנימית. למשל מורסה הסמוכה לחוט השדרה.

אבצס אפידורלי

אבצס אפידורלי פירושו אבצס בגב על שכבת המגן של חוט השדרה (האפידורל) או סביבו. המוגלה המצטברת במרחב האפידוראלי דוחסת את חוט השדרה ועלולה לגרום לבעיות נוירולוגיות קשות. אבצס אפידורלי מסוכן במיוחד כי הוא יכול לגרום לשיתוק של חוט השדרה אם האבצס יגדל.

כשתוצאות התרבית מגיעות מהמעבדה אחרי השחרור הביתה

לפעמים בתי החולים משחררים את המטופל הביתה לפני תוצאות תרבית, ועד שאלה מגיעות מהמעבדה חולפות 24 שעות, הצוות לא מתקשר למטופל מיד, או לא משיג אותו, הצוות לא תמיד מבין את החשיבות כי לא מתייעצים עם זיהומולוג והנה המטופל ישוב לבית החולים בהלם ספסטי קרוב למוות.  

זיהום בבית חולים

זיהומים בבתי חולים נפוצים בכי ניתוחים מאפשרים כניסה קלה לחיידקים לגוף ובתי חולים הם מקום דגירה לחיידקים קטלניים. הזיהומים הנפוצים ביותר בבתי החולים הם:

– MRSA : חיידקי Staphylococcus aureus בעלי עמידות נרחבת לאנטיביוטיקה. בכך הוא מהווה איום משמעותי על מאושפזים, שעשויים להידבק בו במהלך אשפוז בבית חולים עמיד למתיצילין (MRSA) הוא זיהום נפוץ שנרכש בבית חולים, עם תסמינים הכוללים כאב, רגישות באזור הנגוע, בלבול, חום ואי נוחות כללית.

– Clostridium Difficile: זיהום מסוכן, נפוץ אצל 1:30 משוחררים. עם תסמינים הכוללים כאבי בטן, שלשולים והתכווצויות שרירים.

– זיהום סטפילוקוקלי: בדרך כלל מזיק לרוב האנשים, אך לא לחלקם, הסימפטומים כוללים בדרך כלל גירוד, דלקת ועור כואב.

מדוע נרכשים זיהומים בקלות בבתי חולים?

מעבר למערכת בקרת היגיינה שאינה קפדנית קיימים סיבות טובות אחרות להתפשטות זיהומים בבתי חולים. למשל שימוש חוזר בציוד כירורגי ורפואי ללא עיקור מתאים. חיידקים עשויים עדיין להיות על הציוד, אותו ניתן להעביר למטופל הבא. גם הכנסת חיידקים חדשים על ידי אנשים שנכנסים למחלקת בחירום אופיינית.

זיהומים כמו MRSA ו- E. coli נוטים להשפיע על קבוצות אנשים ולא על אנשים. למעשה, זיהומים נרכשים גרמו לסגירת כל מחלקות בתי החולים, בגלל רמת ההתפשטות.  

במקרים מסוימים נצטרך תיעוד על פי בקשה מבית החולים. התיעוד יתייחס לכלל החולים במחלקה. לפעמים הרשלנות אינה מערכתית אלא קשורה רק בזיהוי מאוחר מדי של הזיהום. 

נמק

אבסס יכול להיגרם כתהליך דלקתי אחרי זיהום מכל גוף זר, בכל מקום בגוף. בלי טיפול ייגרם נמק. נמק מתאר מצב של רקמות מתות כשהן עדיין מחוברות לגוף. מצב זה חמור מאוד עד מוות מכיוון שהוא יכול להוביל לקטיעה של חלקי גוף בעיקר גפיים. תחילת הבעיה בזרימת דם לקויה. הרקמה מתייבשת והופכת לצבע לכחול-סגול ולשחור. 

אין סיבה לפספס נמק ברגע שהמטופל מראה סימנים ותסמינים של מי שחלה בזיהום ולכן חולים שפיתחו נמק עולים בהקשר של תביעות שעניינן רשלנות רפואית.  

אבצס
5/5
דילוג לתוכן