אבחנה שגויה מהווה בסיס אפשרי לתביעת רשלנות רפואית. בייחוד כאשר היא נעשתה מתוך קיבעון מחשבתי. היא איננה תמיד בסיס לתביעה, אבל כן אם היא בלי הנמקה, או אם הרופאים לא דנו באבחנה מבדלת.
אבחנה בלי הנמקה
החלטה על טיפול רפואי בלי הנמקה תחזק את ראיות התביעה בדבר רשלנות באבחנה. ההנמקה צריכה לכלול לפחות את הלך המחשבה של ההחלטה להתחיל בטיפול רפואי מסוים או להפסיקו (ע”א 6696/00 העמק נ’ פינטו).
ההנמקה רלבנטית לתביעת רשלנות רפואית. כאשר רופא בוחר בטיפול רפואי מבלי להציג את החשיבה שהובילה להחלטתו, הדבר יכול להוות בסיס להוכחת רשלנות.
הרובריקה של ״אבחנה מבדלת״ שבכל טופס גליון חדר מיון
בכל טופס סטנדרטי של קבלה למיון קיימת רובריקה, שכותרתה “אבחנה מבדלת”. לא סתם. על הרופא למלא אותה. הרובריקה ״מכריחה״ את הרופא לחשוב על מחלה אחרת. שונה מהמחלה עליה חשב לראשונה בעת קבלת החולה.
האם עומס מחלקתי הוא טענת הגנה ראויה?
האם טענה לעומס מחלקתי יכולה להצדיק אבחנה שגויה? ייתכן. אבל יש אז לבחון רשלנות רפואית בנקודת זמן מאוחרת לאבחון הראשוני. בפרט אם הטיפול לא תאם את האבחנה הראשונית. אם גם אז הרופאים לא שבים ודנים באפשרויות אחרות ולא נוקטים בפעולות המתבקשות לאורן, הרי לפחות אז הם מתרשלים.
העומס במחלקות ובתי חולים יכול להיות גורם מלחיץ, אך הוא לא יכול להיות תירוץ לעיכוב או לפספוס של אבחנה. על הרופאים לפעול בהתאם לסטנדרטים הרפואיים, גם בתנאים של עומס.
כשהרופא טוען ״שקלתי אבחנה אחרת אבל לא רשמתי״
חוזר מנכ”ל משרד הבריאות מס’ 6/96 קובע שיש לרשום את השיקולים, שהנחו את הרופא ובייחוד כאשר קיימות חלופות טיפוליות.
כשהיו רופאים בצוות שחשבו שהאבחנה אחרת
מה אם הרופאים עצמם היו חלוקים בדבר האבחנה הנכונה? הפסיקה קובעת שאם הרופאים חלוקים בדעותיהם עליהם לספר זאת למטופל.
רופא לא יכול לטעון ״שקלתי את המחלה השנייה האפשרית אבל לא רשמתי״. קיים חוזר מנכ״ל משרד הבריאות שקובע שיש לרשום את השיקולים.
עו״ד אורן בושרי
