5 סכנות שעלולות לנבע בגין עיכוב בקבלת ייעוץ מאת עורך דין מתמחה
| שגיאה תפיסתית מס' 1: "אני לא חמדן, קיבלתי רק מכה קלה, אני לא תובע". ראשית, אין שום מעשה חמדנות בלהיפגש עם עו"ד מוקדם ככל האפשר כדי לעמוד על הזכויות והחובות ובכלל לשם קבלת אינפורמציה משפטית בסיסית. שנית, תפיסה כזו יכולה להיות לרועץ במקרים מסוימים, שכן, לעיתים, חבלה נראית קלה בטווח הקצר ומסתברת כחמורה במיוחד בטווח הארוך (ע"ע פריצות דיסק). שגיאה תפיסתית מס' 2: "יהיה לי מספיק זמן כדי לתבוע". זו שגיאה שיכולה להתברר כהרסנית. רבים מודעים לעיקרון המנחה, אם כי לא תמידי, של התיישנות כעבור 7 שנים. אלא שבתביעות נזיקין, ההתיישנות לעיתים מקוצרת: בתביעות לפי פוליסת ביטוח תהא למבוטח זכות תביעה רק במשך 3 שנים. דוגמא שנייה: תביעה למוסד לביטוח לאומי בגין פגיעה בעבודה ניתן להגיש רק במשך שנה בלבד לאחר התאונה, והגשה של התביעה מעבר לתקופת ההתיישנות תכרסם בפיצויים שישתלמו. חמור מכך, אם תוגש התביעה, אמנם בתוך תקופת ההתיישנות, אולם אחרי שיהוי רב, יוכל הצד השנילטעון לנזק ראייתי שנגרם לו בעקבות השיהוי שבהגשת התביעה. בעבירות תנועה, קם צורך לעמוד על צילום חומר החקירה ולעיתים צורך
|
להתייעץ עם בוחן תנועה או מומחה לתעבורה. שגיאה תפיסתית מס' 3: "אני בטוח שיש לי קייס. לעדים וחומר נוסף אני כבר אדאג אחר כך" עדים נוטים להיעלם כשזקוקים להם ויש לאתרם כדי להביאם לעדות. ברשלנות רפואית בעיקר, יש לדאוג, מוקדם ככל האפשר, לקבל את כל הרשומות רפואיות הרלבנטיות, ולבקש מהמוסד הרפואי שטיפל הסברים ורשומות חסרות. רק אחרי כן, קם צורך להעביר את החומר הנאסף למומחה רפואי לשם כתיבת חוות דעת. לעיתים יש צורך בכתיבת מספר חוות דעת (נניח, אחת לעניין הנזק, ואחת לעניין הקשר הסיבתי), ולעיתים, קם צורך לתור אחרי מומחה רפואי שני, שכן המומחה הראשון, אחרי שעיין בחומר, גמר בדעתו כי העובדות שתוארו (לשיטתו) אינן מקימות עילה של רשלנות רפואית. שגיאה תפיסתית מס' 4: "אני רוצה להיות הוגן. קודם תן לי לדבר עם חוקר של הביטוח"
|
מסוימות יכולה להיחשב כ"הדחה לעדות שקר". השיחה איתו בדרך כלל מוקלטת ולפעמים, כך ניסיון החיים מלמד, ניואנסים מקבלים משנה משמעות...
|
