תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית עקב איחור באיבחון תסחיף ריאתי
בבית משפט השלום
ת.א. 000000/05
______________________ ______________________
ב נ ת נ י ה
בעניין:
התובעים:
1. עזבון המנוח רפאל זאב ז"ל [אשר נשא בטרם מותו ת.ז. שמספרה 50414424]
2. ורדית זאב ת.ז. 50414424
הברוש 7, חדרה
ע"י ב"כ עוה"ד אורן בושרי ממשרד עו"ד אורן בושרי. כתובת: רח' רמב"ם 1 (פינת ביאליק) חדרה, 38363 טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 - 1583, שם מתחם: Http//www.orendin.com
נ - ג - ד
הנתבעים:
1. בית החולים "הלל יפה"
כביש שכ' חיים - מחלף אולגה
2. משרד הבריאות מדינת ישראל
בן טבאי 2,
ירושלים
הזמנה לדין
אל: הנתבע/ת
הואיל והתובע הגיש לבית משפט השלום בנתניה תובענה נגדך כמפורט בכתב התביעה המצורף בזה, הנך מוזמן/ת להגיש כתב הגנה תוך 30 יום מיום שהומצאה לך הזמנה זו.
יום חתימת פקיד בית משפט
אם לא תעשה כן, תהא לתובע זכות ליטול פסק דין שלא בפניך.
בבית משפט השלום
ת.א. 000000/05
______________________ ______________________
ב נ ת נ י ה
בעניין:
התובעים:
1. עזבון המנוח רפאל זאב ז"ל [אשר נשא בטרם מותו ת.ז. שמספרה 50414424]
2. ורדית זאב ת.ז. 50414424
הברוש 7, חדרה
ע"י ב"כ עוה"ד אורן בושרי ממשרד עו"ד אורן בושרי. כתובת: רח' רמב"ם 1 (פינת ביאליק) חדרה, 38363 טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 - 1583, שם מתחם: Http//www.orendin.com
נ - ג - ד
הנתבעים:
1. בית החולים "הלל יפה"
כביש שכ' חיים - מחלף אולגה
2. משרד הבריאות מדינת ישראל
בן טבאי 2,
ירושלים
מהות התביעה: נזיקית/ רשלנות רפואית
סכום התביעה: לא ניתן להערכה
כתב תביעה
א. מבוא:
1. תביעה זו עניינה רשלנות רפואית בבסיסה היעדר אבחון של תסחיף ריאתי ממנו סבל רפאל זאב ז"ל (להלן: "המנוח"), ובהיעדר טיפול הלך לעולמו ביום 4.4.04.
2. מותו לא היה נגרם לולא היה המוסד הרפואי המטפל שלהלן שבוי בקונספציה, באבחנה פזיזה, אימפולסיבית, עמומה ושגויה - תוך תפילה חרישית שניתן יהיה להכיל את נזקה – כי רפאל סבל מדלקת ריאות דווקא.
3. קיבעון שכלתני זה היה כה רציף ונחרץ עד כי נמנע בית החולים מלערוך אבחנה מבדלת ובכך נמנע מלדון בהרחבת אפשרויות שמא התרשמותו הראשונית שגויה. כך, היו ננקטים צעדים אבחנתיים וטיפוליים המתבקשים מאבחנה מבדלת זו ומוות היה נחסך.
[במאמר מוסגר: טיפול בתסחיפים ריאתיים ואוטם ריאתי מבוצע בדרך קלה ובהצלחה גבוהה מאוד באמצעות נוגדי קרישה].
4. היעדר התייחסות מובנית לאבחנה מבדלת היה ביסודה של שורת החלטות שגויות שקיבלה על עצמה הנתבעת מס' 1 ואשר יובאו להלן, והמבססות כדבעי, עילה של רשלנות רפואית.
ב. זהות הצדדים:
5. התובע מס' 1 הינו עיזבון המנוח רפאל זאב ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר נולד ביום 21.12.1950, ונפטר ביום 4.4.2004, כשהוא כבן 53 שנים בלבד.
העתק תעודת הפטירה מצורף לכתב התביעה כנספח I.
6. התובעת מס' 2 הינה אלמנתו של המנוח והיורשת על פי צו ירושה, שניתן על ידי כב' הרשם לענייני ירושה בחיפה ביום 22.6.2004.
העתק צו הירושה מצורף לכתב התביעה כנספח II. ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו.
7. הנתבע מס' 1 הינו בית חולים הרשום בישראל, אשר טיפל בתובע במועדים הרלבנטיים לתביעה. (להלן: "בית החולים" ו/או "הנתבע").
8. הנתבעת מס' 2, הייתה בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה זו בעלת ו/או מחזיקת ו/או מפעילת בית החולים הוא הנתבע 1 ו/או מעבידתם של הצוותים הרפואיים בבית החולים, אשר טיפלו בתובע והיו אמונים על בריאותו, שלומו ורווחתו ו/או שולחתו של צוותים אלה ו/או הנותנת להם הוראות מטעמה.
ג. העובדות:
9. רפאל הובהל לבית החולים "הלל יפה" בחדרה במוצ"ש יום 27.3.2004. היה זה בשעה 19:35 לאחר שהתמוטט בסלון ביתו ואיבד הכרתו לזמן מה. זאת לאחר שבמשך שלושה ימים, עד יום הגעתו למיון, הופיעו אצל רפאל תסמינים של חום עם שעול ופליטת ליחה.
10. הוא אמנם נקלט בחדר המיון של בית חולים אך מגיליון הקבלה לא ניתן ללמוד כמעט דבר: לא תועדו בגיליון סימנים חיוניים לרבות מספר הנשימות וברובריקת "בדיקה גופנית" נרשם בשורה אחת "אודם בגרון ללא תפליט" אך פרט לכך, ב.מ.פ. רישום חסר זה אינו האחרון.
11. מכל מקום, לאחר קבלתו הועבר המנוח והועלה למחלקה פנימית א' עם אבחנה שגויה של דלקת ריאות משמאל.
12. בגיליון הקבלה למחלקה אין כל אזכור לדבר התמוטטות המנוח ביום קבלתו למרות שעובדה זו מופיעה בגיליון חדר המיון ופעמיים נוספות בגיליון הסעודי של החולה.
13. רפאל טופל במשך כל ימות האשפוז באנטיביוטיקה המתאימה לדלקת ריאות וללא שיפור. 7 ימי אשפוז. 7 ימים ללא כל שינוי בטמפרטורת חם גופו של רפאל.
14. אם לשפוט על פי המעקב הסיעודי הרי שגם האחיות מציינות שאין ירידה בחום גופו של רפאל למרות הטיפול באנטיביוטיקה.
15. רפאל היה שואל, כך לדברי המשפחה, לפשר מצבו ונענה על ידם בלשון הצוות הרפואי כל אותה העת: "מחכים שירד החום".
16. רפאל והמשפחה המתינו והמתינו למראה מצבו של אביהם מידרדר. רפאל החל חש חולשה וזיעה קרה. משפחתו הבחינה בכך ובעובדה כי נשימתו נעשתה כבדה יותר ויותר ומיום ליום. הם הסבו את שימת לב הרופאים למצבו ולכך שדבר לא נעשה בנדון. שוב נענו באותה מנטרה.
17. ביום שישי, 2 באפריל, כמעט שבוע אחר הגעתו של רפאל למיון, מתעד הרופא המטפל דבריו, כי אם ביום ראשון, 4 באפריל, עדיין לא יהיה שיפור ישקול בדיקת CT. דברים אלה נאמרו גם לבנו של המנוח חנן זאב.
18. רק באותו היום נמדד לראשונה רווי החמצן בדם אלא שגם אז לא נעשתה בדיקה של גזים בדם העורקי.
19. ביום שבת, 3 באפריל, רפאל קם פעמיים מהמיטה לעשות צרכיו. משחזר למיטתו במצב של התמוטטות כללית, נזעק רופא לצדו. אז הוחל בבירור שכלל לראשונה בדיקת גזים בדם העורקי. רפאל הועבר חדר, הוזמן מרדים, והוחל בתהליך הנשמה. גם במקום זה לא מופיעה בשום מקום תרשומת של ייעוץ מסודר של הקרדיולוג והמרדים שנכחו.
20. פחות משעתיים לאחר חצות, ביום 4 לאפריל הוא נפטר מדום נשימה ולב.
21. בניתוח לאחר המוות, שנעשה לפי בקשת המשפחה, (ותוך הדיפת הפצרות גורמים בבית החולים שלא לעשות כן) התברר שההצללה בריאה משמאל בצילום חזה שפורשה כדלקת ריאות הייתה למעשה אוטם ריאתי, תופעה המתלווה לתסחיפים ריאתיים.
22. תסחיף ריאתי, יוסבר, הינו חסימה של העורק הריאתי, או אחד מענפיו, על-ידי קריש דם והוא מטופל בקלות יחסית על ידי נוגדי קרישה.
ג. רשלנות:
ג.1. כללי:
23. התובעים יטענו כי מותו של המנוח נגרם בשל רשלנותם ו/או אי זהירותם ו/או הזנחתם ו/או התעלמותם ו/או הפרת חובתם החקוקה של הנתבעים, כולם יחד ו/או כל אחד לחוד ועל כן מחובתם לפצות את התובעים בגין מלוא נזקיהם.
24. התובעים יטענו כי האבחנה המבדלת הבסיסית של דלקת ריאות שאינה מגיבה לטיפול כוללת כמה אפשרויות בסיסיות שאינן בגדר ידע מיוחד או הברקה מיוחדת אלא הנן נחלת הידע של כל רופא פנימי סביר.
25. התובעים יטענו כי איחור באבחנת תסחיפים כרוך בסכנת חיים, לכן גם אם האפשרות היא רחוקה יחסית הברור הוא דחוף ביותר.
26. התובעים יטענו כי הטיפול בתסחיפים ריאתיים הוא יעיל ומועיל ובדרך כלל מצליח.
27. התובעים יטענו כי הנתבעים הפרו כלפיהם חובה חקוקה, לרבות החובות המוטלות עליהם על פי חוק זכויות החולה ופקודת בריאות העם אשר נועדו לטובתו של המנוח ולטובת מטופלים מסוגו.
28. התובעים יוסיפו ויטענו כי הנתבעים ו/או מי מהם הפרו את ההסכם במפורש ו/או מכללא שהיה ביניהם, בדבר מתן טיפול רפואי נאות, סביר ומקובל ועל כן על הנתבעים לפצות את התובעים על מלוא נזקיהם.
29. עוד יטענו התובעים כי כפי שהובהר לעיל, החוסר ברשומות הרפואיות של הנתבעים גורם לתובעים לנזק ראייתי, אשר גם בגינו יש להטיל את נטל הראיה והשכנוע על כתפי הנתבעים.
ע"א 58/82 משה קנטור נ' ד"ר שלום מוסייב, פ"ד לט (3) 253, מציין כב' השופט ד' לוין:
”... ישנה חשיבות ממדרגה ראשונה לרישומים הרפואיים, הנעשים על-ידי רופאים המטפלים בחוליהם, בעת הטיפול או סמוך לאחריו. זוהי ממש שיגרת עבודתם של רופאים, במיוחד במרפאות ובבתי-חולים. רישומים אלה חשיבותם בכך, שהם מציגים לפני הרופא המטפל בחולה או לפני כל מי שיתבקש להושיט לו סעד רפואי עם הזמן תמונת מצב על המחלה או על מצב בריאותו של החולה בדרך כלל, בכל שלב ושלב של התפתחות המחלה והשתלשלות הדברים.”(שם, 259).
30. לחילופין, יטענו התובעים כי רשלנותם ו/או אי זהירותם ו/או הזנחתם ו/או התעלמותם ו/או הפרת חובתם החקוקה של הנתבעים, כולם יחד ו/או כל אחד לחוד, באו לידיי ביטוי בין היתר בכך ש:
ג.2. ביחס לסגל הרפואי:
א. באופן שיטתי, לא רשמו בתיקו של החולה דיון רפואי לגבי משמעות הממצאים של החולה ובתוך דיון זה אבחנה מבדלת, החלק מקבלתו בחדר מיון דרך מהלך האשפוז ועד לשעותיו האחרונות.
ב. לא ערכו כאמור אבחנה מבדלת ולא נקטו בפעולות המתבקשות מאבחנה מבדלת זו; כלומר צעדים אבחנתיים וטיפוליים. אבחנה מוקדמת של מחלתו של רפאל הייתה מצילה את חייו. לחילופין: לא ערכו רישום של אבחנה מבדלת.
ג. לא איבחנו ולא נקטו צעדים סבירים וידועים שהיו מביאים לאבחנה נכונה לו ננקטו.
ד. לא ערכו, למעט בסוף תקופת האשפוז בדיקה של גזים בדם עורקי.
ה. ערכו רק בדיקת סטוראציה יחידה.
ו. בביקור היומי אצל החולה לא רעננו את האנמנזה ובייחוד לא התייחסו לקשיי נשימה, שעול או ליחה, שנוכחותם או העדרם, היו מחזקים, או מחלישים, את האבחנה הראשונית שמדובר בדלקת ריאות שהיא לגמרי לא מוחלטת.
ז. לא נתנו דעתם לחוסר התגובה לטיפול שניתן בגין דלקת ריאות.
ח. לא בדקו ו/או לא תיעדו את מספר הנשימות, ממצאים בהאזנה לריאות או כל רכיב אחר של הבדיקה הגופנית.
ט. לא נתנו דעתם לעובדה כי הגם שבמשך שמונה ימים של אשפוז בהם ניתן טיפול אנטיביוטי להורדת החם, ולא נעלם תסמין זה, לא התנהל כל דיון, הס מלומר דיון מעמיק, לגבי משמעות אי התגובה האמורה.
י. לא ערכו רישום על ידי קרדיולוג ומרדים שראו את המנוח בשעותיו האחרונות.
יא. התעלמו מהתמוטטות המנוח בבית והקשר בין זה לאוטם ריאתי.
יב. כאשר לא צלח הטיפול במשך האשפוז לא ערכו למנוח מיפוי ריאות ו/או CT angio של הריאות בעוד מועד.
יג. בהיעדר תגובה לטיפול לא התעמקו בסיבות האפשריות להיעדר תגובה על ידי עריכת תרביות דם חוזרות, בדיקות סרולגיה לרב המחוללים האחרים של דלקת ריאות מהקהילה, ולא ערכו למנוח בדיקות ליחה, לא בקבלתו, ולא בהמשך האישפוז כאשר לא הגיב לטיפול.
יד. בהיעדר תגובה לטיפול, לא ערכו צילום חזה חוזר ולכן גם לא ערכו למנוח בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת דמתקראת CT שהייתה מתבקשת לאור חוסר שינוי או הרעה בצילום חזה שהיו צפויים לאור הטעות באבחנה.
טו. לא ערכו למנוח בדיקה גופנית, באופן רציף, במשך כל ימות האישפוז. כך גם לא ביצעו ניקוש על פני בית החזה לשם גילוי הווצרות של תפליט צדרי (pleural effusion) או מיגלת בית החזה (empyema) ולחילופין לא ערכו רישום שלה.
טז. לא ערכו בדיקת מישוש בלוטות.
יז. לא ערכו למנוח בדיקה על שמעית של ורידי הרגליים.
יח. לא ערכו למנוח בדיקת ברונכוסקופיה.
יט. לא ערכו למנוח אקו לב. לא ביצעו האזנה ללב לשם גילוי באם הופיעה אוושה שיכולה לסמן התפתחות של זהום על פני מסתמי הלב (כסיבה לחום מתמיד), ולחילופין לא ערכו רישום שלה.
כ. לא ביצעו האזנה לריאות לעקוב אחרי נסיגה או החמרה של דלקת הריאות ולחילופין לא ערכו רישום שלה.
כא. לא ביקשו צילום בקורת של ריאות לנוכח המהלך הלא שגרתי.
כב. לא העניקו טיפול רפואי נאות מבחינת רמתו המקצועית ואיכותו הרפואית.
כג. לא סיפקו טיפול רפואי סביר ו/או נכון ו/או מתאים למצבו הרפואי.
כד. לא אספו ותיעדו ולו מילה מלה אחת של מידע מפי החולה לגבי מצבו חלק בסיסי של מעקב רפואי.
כה. לא בדקו את מצב חמצון הדם של החולה אלא עד יומו האחרון בטרם מותו.
כו. לא התייחסו לתופעות אצל המנוח כמו קשיי נשימה ושעול הגם שצוינו ביום הקבלה.
כז. לא פעלו כצוות רפואי מקצועי וזהיר ואף לא כצוות סביר בנסיבות העניין ולא טיפלו במנוח בדרך הראויה והמקובלת.
כח. לא מילאו אחר הנהלים המקובלים בעת ביצוע בדיקות רפואיות ומתן טיפולים רפואיים כגון אלו שלהם נזקק המנוח.
כט. לא עשו שימוש בידע הרפואי הנכון והמקובל במקרים כגון זה המתואר בתביעה זו.
ל. התעלמו ו/או לא בדקו את תוצאות הבדיקות שכן נערכו לו.
לא. לא נקטו בכל האמצעים הדרושים ו/או המקובלים לצורך אבחון מצבו הרפואי של המנוח.
לב. לא ביצעו למנוח את הבדיקות המתאימות ו/או המקובלות בהתאם למצבו הרפואי ואי לכך לא הסיקו את המסקנות הנכונות לצורך קביעת דרך מתן הטיפול המתאים למקרים כגון אלו.
לג. לא עשו כל שביכולתם למנוע את מותו של המנוח.
לד. לא הפעילו שיקול דעת מלא ו/או נכון ו/או סביר לצורך מתן הטיפול הרפואי למנוח.
ג.3. ביחס למנהלי בית החולים ומשרד הבריאות:
לה. התרשלו במעקב אחר הצוות הרפואי.
לו. לא התערבו בטיפולו של המנוח.
לז. לא נתנו הוראות מתאימות למוסדות הרפואיים אשר באחריותם ובמיוחד לבית החולים ולצוות הרפואי העובד בו, כיצד יש לטפל באדם המגיע עם תלונות כגון אלו של המנוח נשוא תביעה זו.
לח. לא דאגו לכך שיערכו רישומים נאותים ומלאים בתיק הרפואי של המנוח ולכן נטל הראיה וההוכחה שלא התרשלו מונח על כתפיהם.
לט. לא דאגו לקבוע נהלים בנוגע לאופן הטיפול שיש לתת לאנשים כגון המנוח אשר מגיעים עם תלונות כגון אלו שתוארו לעיל.
מ. העסיקו צוות רפואי בלתי מיומן ו/או בלתי כשיר ו/או ללא ניסיון עבודה מתאים לטיפול בנשים המגיעות עם מצב רפואי כגון במקרה נשוא תביעה זו.
מא. במעשיהם ובמחדליהם המפורטים לעיל, הפרו הנתבעים את חובותיהם שבחוק ו/או בתקנות ובכללם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו תשנ"ב – 1992, פק' בריאות העם וחוק זכויות החולה תשנ"ו - 1996.
31. לחילופי חילופין, התובעים יטענו כי בנסיבות העניין הם אינם יודעים ואינם יכולים לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למוות, ומאחר והמוות הנ"ל נגרם בעת שהמנוח שהה תחת השגחתם המלאה של הנתבעים ובתחומיו, ומאחר ועצם קרות האירועים שגרמו למוות, מתיישבים יותר עם ההנחה שהנתבעים לא שמרו על מידת הזהירות הסבירה והראויה בעת טיפולם במנוח, מאשר עם ההנחה שהנתבעים נקטו במידת הזהירות הראויה והסבירה, יש להטיל את נטל הראיה והשכנוע על כתפי הנתבעים, כי לא היה במעשיהם ו/או במחדליהם משום רשלנות שיחובו בגינה, וזאת בין היתר בהתאם לכלל "הדבר מדבר בעד עצמו".
ד. חוות דעת מומחה:
32. ד"ר דניאל ויילר, מומחה רפואי בתחום רפואה פנימית ומחלות ריאה, קובע בחוות דעתו כי הנתבעים התרשלו בטיפולם במנוח וכי אין ספק כי האיחור באבחנת התסחיף תרם לפטירתו.
***מצ"ב חוות דעת ד"ר דניאל ויילר מסומנת כנספח III. ומהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה.
ה. הנזק
33. האלמנה הייתה תלויה במנוח הן לפרנסתה והן בשרותי הבעל שהעניק לה.
לפיכך, התובעים יטענו כי על הנתבעים לפצותם עבור מלוא נזקיהם לפי הפירוט דלהלן:
הוצאות קבורה ומצבה 40,000 —
הפסדי תמיכה של המנוח בעבר 70,000 —
עזרת צד ג' בעבר 20,000 —
הוצאות משפט וחוו"ד 15,000 —
הוצאות שכ"ט עו"ד בגין צו ירושה והוצ' בגין אגרת צו ירושה 10,000—
הפסדי השתכרות המנוח 120,000 —
אובדן שרותי הבעל בעבר 360,000 —
וכן, נזק כללי:
א. כאב וסבל וקיצור תוחלת חיי המנוח
ב. הפסד בגין "השנים האבודות"
ג. הפסדי תמיכה של המנוח בעתיד עד תם תוחלת חיי התובעת
ד. פיצוי בגין אובדן קצבת הזקנה
ה. הפסדי פנסיה של המנוח
ו. אובדן שרותי בעל בעתיד
ז. פיצויים עונשיים – על בסיס רציונאל הרתעתי, לאור נסיבותיו הקשות של המקרה, המחדלים הנטענים בפרט - מחדלים שמקורם בניסיונות לחסוך כספים והצורך להטיל פיצוי עונשי כדי להרתיע את הנתבעת מס' 1 לבל תחזור על מעשיה.
ו. כללי
34. הנתבעת חייבת לפצות את התובעת בגין אחריותה כמפורט לעיל.
35. כל הטענות בכתב התביעה נטענות במצטבר או לחילופין, הכל לפי תכנן והקשרן.
36. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה על פי מיהות הנתבעת.
37. אשר על כן, מתבקש כב' ביהמ"ש להזמין את הנתבעות לדין, ולחייבן לפצות את התובעים כמפורט לעיל, בצירוף ריבית חוקית מירבית והפרשי הצמדה מלאים מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, ולרבות הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ.
_________________
אורן בושרי, עו"ד
מ.ר. 29404
ב"כ התובעים
