אי גילוי עיוורון בבדיקות טרום לידה - ייעוץ גנטי
2314/00
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
כב' השופטת ברון צפורה
הורים לילדה יפהפייה ומוכשרת שנולדה ביום 23.11.98 עם מום מולד בעיניה וכשהיא עיוורת הגישו תביעה בעילה של רשלנות כנגד קופת החולים ורופאיה בגין אי גילוי מומה. מבין הרופאים שנתבעו נכלל "ד"ר טוהר" רופא נשים מומחה משנת 1988, אשר ביצע את בדיקת האולטרא סאונד בעת הריונה של האימא. נתבע אחר, "ד"ר זייתוני", רופא נשים מומחה משנת 1977, היה רופא הנשים אשר שלח את האם לבצע את בדיקת האולטרא סאונד, אצל ד"ר טוהר ואשר ערך מעקב אחר הריונה.
האם פנתה לראשונה אל ד"ר זייתוני לטיפול במהלך הריונה השני (הריונה הראשון היה תקין ולא היו עדויות למחלות תורשתיות בתיקה הרפואי. לפיכך הוגדרה האם כאישה בהריון בסיכון נמוך).
ביום 22.4.98, בשבוע ה-8 להריון, ביצעה האם בדיקת אולטרא סאונד אצל ד"ר טוהר לקביעת גיל ההריון ודופק העובר. הבדיקה נמצאה תקינה. ביום 28.4.98 ביצעה האם בדיקת אולטרא סאונד נוספת, הפעם אצל ד"ר זייתוני, אשר אף היא נמצאה תקינה.
במהלך חודש יולי 1998, בשבוע ה-21 להריונה לערך, נשלחה האם על ידי ד"ר זייתוני לבצע בדיקת אולטרא סאונד לשליש השני של ההריון, אצל ד"ר טוהר. ביום 14.7.98 פנתה האם אל ד"ר טוהר על מנת שיבצע את הבדיקה. ביום 28.7.92 חזרה האם לבדיקה חוזרת של לב העובר, בהתאם להנחית ד"ר טוהר.
קופת החולים צירפה לכתב הגנתם מסמך מיום 28.7.98, חתום על ידי האם, במסגרתו הצהירה האם, בין היתר, כדלהלן:
"אני יודעת ומבינה כי למרות שהצוות הרפואי והפרא-רפואי אשר יבצע בי את הבדיקה יעשה כן במיומנות וע"פי הכללים המקובלים, אין הבדיקה יכולה לגלות ו/או להדגים את כל המומים ו/או הפגמים ו/או ההפרעות ו/או הסיכונים האפשריים ולפיכך, אני מבינה כי אין הבדיקה מבטיחה באופן חד-משמעי הולדת יילוד בריא. לאור האמור לעיל, הנני מצהירה, כי אין לי ולא תהיינה לי כל טענות ו/או תביעות כנגד קופת-חולים ו/או מי מטעמה ו/או כנגד הצוות הרפואי והפרא-רפואי המבצע את הבדיקה והכל כל עוד בוצעה הבדיקה במיומנות ועל פי הכללים המקובלים. הובהר לי כי קיימות בדיקות אולטראסאונד ממוקדות, המשוכללות מאלו אותן אני עומדת לעבור. בדיקות אלה אינן מהוות חלק מסל השירותים על פי חוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 ובאפשרותי לקבלן תמורת תשלום באופן פרטי."
הבדיקה מיום 28.7.98 נמצאה תקינה.
בהמשך ההריון בוצעו באם בדיקות אולטרא סאונד נוספות לשם הערכת גדילה ומשקל, ובדיקת חלבון עוברי ובדיקת מי שפיר לגילוי תסמונת דאון, אשר נמצאו תקינות.
ביום 23.11.98, בשבוע ה-39 להריון, נולדה הילדה בלידה ספונטנית. רק אז אובחנה כסובלת ממיקרופטלמיה (גלגל עיניים קטן) דו צדדית. ארובות העיניים נמצאו קטנות ובבדיקות עזר נמצא כי מדובר בהפרעה התפתחותית בגודל ובמבנה גלגל העין הגורם לעיוורון מלא ולמעשה נכותה הרפואית הינה בשיעור של 100% לצמיתות.
לטענת ההורים האם סברה כי ד"ר טוהר ביצע בה, במסגרת ביקוריה אצלו בימים 14.7.98 ו- 28.7.98, בדיקת אולטרא סאונד מורחבת. לטענתם, ד"ר זייתוני לא הסביר לתובעת כי הבדיקה תוגבל לאיברים אלו או אחרים וכי הבדיקה לא תכלול את כל האיברים שניתן לגלות בהם מומים. לטענתם, הן ד"ר טוהר והן ד"ר זייתוני לא הסבירו לאם מאומה ביחס לבדיקה.
עוד טענו התובעים, כי באי גילוי המום התרשלו הנתבעים כלפיהם וכי קופת חולים לא דאגה לוודא כי הרופאים המועסקים אצלה יסבירו לאם את מהות הבדיקה, היקפה והפגמים אותם היא יכולה לגלות.
מאידך טענו הנתבעים, כי יש לדחות את התביעה על הסף לאור האמור בטופס מיום 28.7.98, במסגרתו הצהירה האם, בין היתר, כי ידוע לה כי הבדיקה אינה יכולה לגלות את כל המומים האפשריים וכי הובהר לה כי קיימת בדיקת אולטרה סאונד משוכללת, שאותה היא יכולה לבצע באופן פרטי.
עוד טענו הנתבעים כי האם ביצעה בדיקת אולטרא סאונד בסיסית, אשר להבדיל מבדיקת אולטרא סאונד מורחבת, לא ניתן לגלות באמצעותה מום מהסוג שעמו נולדה א'. לטענתם, הם מילאו את חובתם בכך שהסבירו לאם על האפשרות לבצע בדיקה משוכללת יותר לגילוי מומים, אלא שלטענתם האם לא ביצעה את הבדיקה משיקוליה.
עילת התביעה של ההורים (wrongful birth) היא בגין הנזק שנגרם להם עקב לידתו וגידולו של ילד בעל מום (הוצאות רפואיות, כאב וסבל, אובדן השתכרות וכו'). עילת התביעה של הילד (wrongful life) היא בגין הנזק שנגרם לו מכך שיאלץ לחיות במומיו, המתבטא בשוני שבין החיים במום לבין חיים ללא מום.
לעניין הרשלנות, אם הייתה או לא הייתה, לא קמה מחלוקת בין המומחים הרפואיים מטעם הצדדים- פרופ' שלו מטעם התובעים ופרופ' מייזנר מטעם הנתבעים- כי קיימות שתי בדיקות אולטרא סאונד אותן מבצעים במהלך ההריון. האחת- בדיקת אולטרא סאונד בסיסית, כפי שהוגדרה ע"י משרד הבריאות ואומצה ע"י קופות החולים, במסגרתה נבדקים בטרימסטר השני להריון מספר פרמטרים מוגדרים, בהם מבנה המוח, עמוד שדרה, נוכחות 4 מדורי לב, קיבה, כליות, כיס שתן ומוצא חבל הטבור. יעוד הבדיקה הבסיסית הינו לשיפור המעקב בהריון כולל בדיקה אנטומית לזיהוי מומים גדולים בעובר באותם איברים שהוזכרו. השניה- בדיקת אולטרא סאונד מורחבת במסגרתה נסקרים פרמטרים נוספים של העובר.
סמוך ללידתה של א' (הילדה), השיטה הנהוגה בארץ הייתה, כי נשים בהריון תקין הופנו לעריכת הבדיקה הבסיסית ואילו לבדיקה מורחבת הופנו נשים בהריון עם סיכון גבוה למום, או כאשר קיימת אינדיקציה רפואית ספציפית או חשד לקיום מומים בעובר.
במסגרת הבדיקה הבסיסית לא ניתן לגלות את המום של הילדה, שכן במסגרת בדיקה זו אין חובה לצפות בפני העובר.
האם ניתן היה לגלות המום במסגרת הבדיקה המורחבת? ע"כ קובעהמומחה מטעם התובעים, כדלהלן:
"הפרעה כזאת ניתנת היום לאבחנה ישירה בחלק קטן של המקרים. אולם, האבחנה פשוטה יותר לרופא המיומן שכן בעקבות חוסר התפתחות גלגל העין גם ארובות העינים אינן גדלות...
בבדיקה מכוונת המבוצעת על ידי בודק מיומן הסיכוי לגילוי המום גם אם אינו 100% הרי הסבירות שיוחמץ הנה נמוכה ועשויה להיות קשורה בבעיה טכנית בהדגמת הארובות או בתזמון הנזק אשר גרם להפרעה. בגלל הנפיצות הנמוכה של המום (7.5 ל10000) אין נתונים בספרות על אחוז הגילוי בבדיקה המכוונת."
...
וגם פרופ' מייזנר, המומחה מטעם הנתבעים, קובע במסגרת חוות דעתו, כי אם הייתה מבוצעת בדיקה מורחבת יתכן והמום היה מתגלה.
לכן השאלה המהותית ביותר שעמדה לדיון הינה מהות הבדיקה אשר אליה הופנתה האם, שכן אם הייתה זו בדיקה בסיסית ברור כי לא ניתן היה לגלות את הפגם האמור.
מבחינה עובדתית, שאינה רלבנטית כעת לדיון, התובעים טוענים כי לאם ניתן הסבר על ביצוע סקירה המקיפה את כל המערכות בגוף. מכאן הם מסיקים כי האם נשלחה לבדיקה המורחבת ולא לבדיקה הבסיסית.
האם הצהירה לגבי מהות הבדיקה אשר בוצעה בה, כדלהלן:
"במהלך חודש 7/98, כאשר הייתי בשבוע 21 להריוני עם א', נשלחתי על ידי הנתבע 3, ד"ר זייתוני, אשר היה הרופא המטפל שלי במהלך הריוני זה, לבצע סקירת מערכות. הנתבע 3 הסביר לי כי הסקירה נועדה לאתר את כל המומים הניתנים לאיתור בעובר. הנתבע 3 לא הסביר לי כי הבדיקה תוגבל לאיברים אלו או אחרים וכי הסקירה לא תכלול את כל האיברים שבגוף העובר שניתן לגלות מומים בהם..."
ע"ס אמירתה זו, בין היתר, נקבע כי האם הופנתה לביצוע בדיקה בסיסית.
האם הנתבעים התרשלו באי הפניית האם לבדיקה מורחבת? גם על שאלה זוענה בית המשפט בחיוב.
נקבע כי היה על ד"ר זייתוני להפנות את האם לבדיקה מורחבת וזאת לאור ממצאים רפואיים מהם עולה חשד לקיומו של מום בעובר.
כאמור, סמוך ללידתה של א' השיטה הנהוגה בארץ היתה, כי לבדיקה מורחבת הופנו נשים בהריון בסיכון או כאשר היתה קיימת אינדיקציה רפואית ספציפית או חשד לקיום מומים בעובר. פרופ' שלו העיד, כי מה שעורר אצלו סימני שאלה הוא ביצוע בדיקת הלב פעמיים וביצוע בדיקת מי שפיר לגילוי תסמונת דאון.
[ביום 14.7.98 בוצעה באם הבדיקה הבסיסית על ידי ד"ר טוהר וביום 28.7.98 בוצעה בדיקה חזרות. לאור ממצאי הבדיקה הראשונה, מיום 14.7.98, היה על ד"ר זייתוני להפנות את האם לבדיקה מורחבת. ד"ר טוהר הסביר כי אף שהבדיקה הראשונה היתה תקינה, הוא הזמין את האם לבדיקה חוזרת משום שלא היה בטוח כי ראה את ארבעת מדורי הלב, לאור תנוחת העובר].
באשר לחובת הגילוי שיש להעניק לאם קבעה השופטת, כי טופס ההסכמה עליה הוחתמה האם אינו ממלא אחר דרישת הגילוי וכי והיה על קופת חולים לדאוג לטופס הסבר מפורט ובהיר, תוך מתן הסבר מילולי על ידי צוות המרפאה. מתן הסבר נוסף ביום ביצוע הבדיקה הינו קריטי, שכן בין מועד הפניית האישה לביצוע בדיקה ועד למועד ביצוע הבדיקה בפועל עלול לעבור זמן מה, אשר במהלכו תתערער הבנתה וידיעתה של האישה באשר למהות הבדיקה אותה היא עומדת לעבור.
ביחס לקשר סיבתי:
אם הייתה האם מבצעת בדיקה מורחבת על חשבונה, אם היה נמסר לה המידע כנדרש וכראוי. וכן, האם בדיקה מורחבת הייתה מאתרת את המום?
על השאלה השניה ענו חוות הדעת הרפואיות בטענה כי ההסתברות לגילוי המום בבדיקה המורחבת גדולה מאפשרות אי גילויו.
ביחס לשאלה הראשונה, קיבל בית המשפט את גרסת ההורים, לפיה אם היה נודע להם דבר קיומו של המום, היו מפסיקים את ההריון. חיזוק למסקנה זו נמצא במסמכי האישפוז של האם בבית חולים מאיר, מהם עולה כי בתחילה רצו ההורים למסור את א' לאימוץ.
לבסוף נקבע להורי הילדה ולה פיצוי בסך של כ-1.7 מיליון — ובצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% מהסכום הנפסק + מע"מ. א 2314/00 פלונית נ' קופ"ח כללית, ד"ר טוהר מיכאל
