רשלנות רפואית בניתוח פלסטי

 

כירורגיה פלסטית בראי רשלנות רפואית

רופאים המתמחים בכירורגיה פלסטית מבצעים רפואה משיבת נפש כמו ניתוחי שיחזור בעקבות כוויות, טראומה,  שפה שסועה, סרטן השד או מלנומה. על הלגיטימיות של אלה דומה שאין חולק, אך מה ביחס לרשלנות רפואית בניתוח פלסטי קוסמטי: מתיחת פנים, מילוי קמטים, הרמת מצח, הרמת עפעפיים, ניתוח אף, הצמדת אוזניים, שאיבת שומן, מתיחת בטן וניתוחי הגדלת שדיים, הקטנת שדיים, תיקון אסימטריה והרמת שדיים. 

ביהמ"ש מדגיש כי בניתוחים אלקטיבים כאלה (שאינם דחופים ואינם מצילי חיים), שנועדו לצרכים אסתטיים, חובת גילוי הסיכונים המוטלת על הרופא הינה רחבה ביותר והיא כוללת גם סיכונים נדירים. במיוחד בתקופה שבה הרופאים המטפלים או המכונים הרפואיים מפרסמים עצמם בציבור וכמעט משדלים אותו לקבל טיפול רפואי. עליו להסביר את כל הסיכונים שיכולים להתממש. בניתוחים להגדלת שדיים וכו', למשל, לרבות זיהום, חוסר פרופורציה, צלקת נרחבת, או סרומה / אבצס (7%).

אם הרופא התרשל בעצם ביצוע הניתוח, בשיטת הניתוח, בשימוש בחומרים אסורים, או בהתאמת סוג הניתוח למטופל, או שחלילה הוא כלל אינו רופא פלסטיקאי המתמחה בכירורגיה אלא שרלטן המגדיר עצמו כ"רופא אסטטי" כמעט אין חשיבות למה הוסבר ומה הובן, כי אז הרשלנות היא ברורה וייפסק מלוא הפיצוי.

יתכן והרשלנות גם נובעת מאי הפניית הפציינט לבירור ראשוני אצל פסיכולוג. בית המשפט כבר קבע כי כשמדובר בניתוחים אסתטיים-אלקטיביים, מקובל להפנות את המטופל, להערכה פסיכולוגית, על מנת ל"נפות" את אותם מטופלים, הפונים לביצוע טיפולים או ניתוחים, בשל בעיה אישיותית ולהפנותם לטיפול נפשי, על מנת להתמודד עם בעיות בדימוי הגוף ובדימוי העצמי.

גם אם אין רשלנות, עדיין, רק אם כל המידע שנדרש היה למסור נמסר, ובכלל זה אם הסיכונים הוסברו עד תומם, כולל אלה הנדירים,  בעל פה ובכתב, כשהכתב יכול לכלול תמצית של ההסבר בעל פה, והפציינט חתם על הכתב מתוך מודעות ומתוך ידע, יזכה הרופא המטפל להגנה.

רשלנות רפואית בניתוח הגדלת שדיים

מרינה נסימה הגישה תביעה כנגד ד"ר פלמן ג'ורג' וכנגד כירורגיה אסתטיקה ולייזר בע"מ  עוד קודם לפרשה בגינה תבעה, היא עברה בלטביה ניתוח של שאיבת שומן מירכיה והזרקתם לשדיה שהשאירו אותה עם שקעים בירכיה. 

היא הגיעה לקליניקה והתקבלה לשיחה על ידי ד"ר בנט והוא הציע לבצע בנוסף לניתוח תיקון השקעים בירכיים, גם ניתוח מתקן להגדלה והרמת שדיה.

היא התייצבה לביצוע הניתוחים, ובהיותה לבושה כבר בבגדי הניתוח, התברר לה שהמנתח הוא ד"ר פלמן ולא ד"ר בנט. היא חתמה על הטפסים שהוגשו לה על ידי הרופא המרדים ולא על ידי המנתח, בלא שתדע מה כתוב בהם, ובלא שקיבלה הסבר כלשהו, ולוּ מינימלי, באשר לסיכונים העומדים בפניה בעת ביצוע הניתוח.

הוחל בביצוע הניתוח ותוך כדי הניתוח פקע אחד מגושי השומן שהוזרקו לתובעת בניתוח הקודם, ותוכנו – נוזל גבינתי – נשפך לתוך שדה הניתוח. לאחר הניתוח התפתח בשד זה זיהום, חלק מהפטמה והעטרה עברוּ נמק, וצלקת הניתוח נפערה. הפצע הניתוחי הגליד בצורה מכוערת, ונותרה צלקת רחבה ומכוערת על שדה השמאלי. כמו כן, פטמותיה לא היו בגובה זהה.  היא נותרה עם 20% נכות צלקתית ו-5% נכות נפשית.

התקבלה הטענה לפגיעה באוטונומיה משום שהתברר שמשך הזמן שהוקדש לתובעת בקליניקה לפני הניתוח היה אפסי, ונראה כי הקליניקה והמנתח סברו שטוב מראה עיניים משיחת הסבר אודות סיכונים וסיכויים: עובדת הקליניקה שעברה בעצמה ניתוח מתקן בשדיה, הדגימה את שדיה ללקוחות,  וכפי שהעידה בעצמה: "בוודאי שזה דבר מקובל שד"ר בנט מפנה פציינטיות פוטנציאליות אלי על מנת שאראה להן את תוצאותיו המוצלחות של הניתוח הפרטי שלי... כל מנותחת פוטנציאלית שרוצה לראות את הצלקת מקרוב, אני מתפשטת ומראה לה, הוא הדין לגבי ריקי" 

התברר גם, כי הרופא שייעץ, ד"ר בנט הינו רופא אורולוג ולא פלסטיקאי, שכלל לא הגיעֹ לעדות. היא הופתעה והיתה נבוכה כשגילתה שהמנתח הוא ד"ר פלמן ולא ד"ר בנט.
 
מלבד פגיעה באוטונומיה, נקבע בריש גלי כי היתה רשלנות: נקבע כי הרופא המנתח לא ידע את פרטי הניתוח המיועד עליו סוכם עם ד"ר בנט, ולא התכונן לניתוח, הוא  לא למד מראש את פרטי המנותח ולא הכיר את עברה הרפואי – הוא ראה את הפציינטית בפעם הראשונה "ביום הניתוח" ולא היה לו זמן לתכנן את מהלכו, במיוחד בהתחשב במצבה המיוחד של התובעת ואפשרויות הסיבוך בשל ניתוח שאיבת שומן הקודם שעברה. נקבע כי גם ההתנהלות שאחרי הניתוח הייתה רשלנית: בתיקה הרפואי לא היה מסמכים המעידים על הטיפולים והמעקב אחר התובעת במועד שאחרי הניתוח, ואיך טופל הזיהום, אם בכלל נלקחה תרבית, ובאיזה מינון ניתן לה אנטיביוטיקה.

בסופו של דבר נפסק לה סכום נטו של 320,856 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד, שמתוכן 230,000 ₪ בגין כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה.

 מידע ספציפי באשר למגוון שתלי סיליקון הקיימים בניתוחים להגדלת חזה 

פציינטית בת 33 שנכרת שדה השמאלי עקב מחלת הסרטן נותחה ע"י ד"ר מ. שפלן לשחזור שד ושבה אליו עקב דליפה משתל הסיליקון במטרה להחליפו. היא טענה כי הושתל בה משתל סיליקון, שאינו תואם למשתל המקורי, שלא היה תקין כיוון שנועד לשמש כדוגמא, כי הניתוח גרם לעיוות וחוסר סימטריה בין שני שדיה  ולכן תזדקק לניתוח מתקן, וכן כי לא ניתן לה הסבר נאות כדי לאפשר לה החלטה עצמאית על בסיס ידע. כל טענותיה נדחו, בזה אחר זה. ראשית משום שלא צירפה חוות דעת, ולכן היתה מנועה להוכיח טענה שברפואה. נדחתה אפילו טענתה שלא קיבלה הסברים אודות הסיכונים שיכולים להתממש בניתוח.

רשלנות בטיפול הסרת שיער

הפסיקה מדגישה כי בניתוחים אלקטיבים שאינם דחופים, כמו טיפול להסרת שיער בלייזר, שנועד לצרכים אסתטיים, או לשיפור איכות החיים, חובת גילוי הסיכונים המוטלת על הרופא המטפל הינה רחבה ביותר והיא כוללת גם סיכונים נדירים ובטח נזקי כוויות. במיוחד בתקופה שבה הרופאים המטפלים או המכונים הרפואיים מפרסמים עצמם בציבור וכמעט משדלים אותו לקבל טיפול רפואי.

אם הקוסמטיקאי/ת, או הרופא נעדר הכשרה ראויה, או אם הוא התרשל בעצם ביצוע הניתוח, בשיטת הניתוח, או בהתאמת סוג הניתוח למטופל, או אם לא בוצע "טסט" מקדים, כמעט אין חשיבות למה הוסבר ומה הובן, כי אז הרשלנות היא ברורה וייפסק מלוא הפיצוי.

אם אין רשלנות, עדיין, רק אם כל המידע שנדרש היה למסור נמסר, ובכלל זה אם הסיכונים הוסברו עד תומם, כולל אלה הנדירים,  בעל פה ובכתב, כשהכתב יכול לכלול תמצית של ההסבר בעל פה, והפציינט חתם על הכתב מתוך מודעות ומתוך ידע, יזכה הרופא המטפל להגנה.

בפס"ד דרמה לייזר השרון (1998) בע"מ נגד עבאדה [מחוזי, ת"א ע"א 1239/07, ניתן ביום   10/11/08]  נדון עניינה של צעירה שנכוותה בטיפול להסרת שיער בלייזר. המדובר היה ברווקה בת 28 שסבלה משיעור יתר והיפר פיגמנטציה ובשל כך הופנתה למרפאה להסרת שיער באמצעות מכשיר לייזר, על מנת לעבור טיפול להסרת שיער. בהגיעה לשם, ניתן לה הסבר מפורט על שיטות הטיפול, מכשיר הלייזר, תופעות הלוואי והשלכות הטיפול נוכח בעיותיה ההורמונאליות.

בטיפול הראשון ביצעה הקוסמטיקאית, מבחן בידה השמאלית על מנת לבדוק אפשרות של מתן טיפול לאזור זה. נאמר לה כי בכל הקשור לידיה החשש העיקרי הוא חשיפה לשמש, הן בעבר הן בעתיד, וכי עליה להימנע מחשיפה לשמש לאחר הטיפול בלי לספק הסבר מדוע עליה להימנע מחשיפה שכזו. למרות שידעה על בעיותיה ההורמונאליות, הקוסמטיקאית לא המתינה לתוצאות הבדיקה וקיימה טיפול ראשון בו במקום להסרת שיער מבית השחי, הבטן, השוקיים והפנים.

כיומיים לאחר מכן היא התלוננה על כוויות. נאמר לה במרפאה כי אלה כווית קלות כתוצאה  מחשיפה לשמש שתחלופנה תוך זמן קצר לאחר טיפול הולם. אלא שהכוויות לא חלפו.

בית משפט השלום בהרצליה (מפי השופט שנהב) קבע כי הכתמים שאותרו אצל המשיבה מלמדים על מחדל רחב היקף. נקבע כי על אף שהוקדש זמן סביר למפגש הראשוני עדיין הייתה חסרה פגישה נוספת ומהותית יותר עם מומחה או בעל הכשרה רפואית להבדיל מקוסמטיקאית. בפגישה זו היה על המומחה לבחון את התיק הרפואי תוך שימת לב לרקע הבריאותי ולהתאים לה טיפול הולם. במקום זה המוסד הרפואי העדיף "גישה חובבנית" ו"קיצורי דרך".

נקבע כי הקוסמטיקאית שטיפלה במשיבה פעלה ללא הכשרה ראויה שהרי היא אינה מומחית באבחון סוגי עור, בעיות בו והתאמת טיפול ראוי ובלתי מזיק, דבר הדורש ידע, לימוד והכשרה. 
היא אף ביצעה "מבחן" שנעשה באופן לא מקצועי, שכן גם המבחן עצמו גרם לנזק, וזאת למרות שידעה על הבעיות ההורמונאליות של הפציינטית "דילגה" על שלב ההמתנה לתוצאות המבחן.
 
המכון ערער לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה ביום 10 בנובמבר 2008. בית המשפט המחוזי חזר וקבע בין היתר שהיה על נותנת השירות לפעול ביתר תשומת לב  וכי למבחן שביצעה לא היתה שום משמעות אופרטיבית והוא לא שימש כלי אינדוקטיבי משום שהקוסמטיקאית לא המתינה לתוצאותיו. בית המשפט המחוזי ניצל ההזדמנות וחזר וקרא לגורמי הפיקוח הממשלתיים לתת דעתם לסוגי הטיפול בלייזר, וביניהם משרד הבריאות, ולקבוע נהלים או הוראות אשר יביאו למיסוד התחום.

רשלנות בניתוח לעיבוי הפין

ניתוח להארכה ועיבוי של איבר המין הזכרי בוצע בתובע לאחר שחתם על שני טפסים, שעל פיהם הסכים לביצוע הניתוח ושילם עבור ביצוע הניתוח סך של 19,000 ש"ח. לאחר הניתוח שב התובע מספר פעמים לקבלת טיפולים נוספים, לאחר שתוצאותיו של הניתוח לא השביעו את רצונו והוא סבל מתופעות שונות. מצבו לא הוטב.

למעשה, איבר מינו של התובע נותר מעובה ומעוות, נותרו צלקות מכוערות בבסיס הקדמי, ציסטות חיצוניות בבסיס הפין וגושים קשים רגישים למימוש סביב כל הפין עם שעירות המגיעה עד לעטרה אשר הינה שקועה. אשך שמאל משוך כלפי מעלה עם סטיה של האיבר ימינה הן בזמן רפיון והן בזמן זיקפה.

מומחה רפואי קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20% בגין מצב הצלקות,  ונכות צמיתה נוספת בשיעור של 20% לפי סעיף 24 (5) לתקנות הנ"ל, מותאם, כך שסך נכותו הועמדה על 40% ובהפעלה מלאה של תקנה 15 לתקנות המל"ל.

התובע צירף לכתב התביעה גם את חוות דעתו של ד"ר שלום ליטמן, מומחה בתחום הפסיכיאטריה. מומחה זה כתב בחוות דעתו, כי בניתוחים פלסטיים אלקטיביים, ובמיוחד לגבי אנשים צעירים, נדרשת חוות דעת פסיכיאטרית בטרם ביצוע ניתוח מסוג זה. בבדיקתו את התובע מצא אי שקט פסיכומוטורי בינוני, תוקפנות ותגובתיות יתר, מחשבות פראנואידיות בעיקר מסביב למנתח וצוות הקליניקה, עסוק באופן כפייתי בניתוח ובתוצאותיו והעוול שנגרם לו. בעל אפקט חרדתי ודכאוני כאחד. על יסוד תלונותיו של התובע לפניו וממצאיו, קבע המומחה נכות צמיתה בשיעור של 15% לפי סעיף 34 ב'-ג' לתקנות המל"ל. כן המליץ כי יינתן לתובע טיפול אישי וזוגי, על מנת למנוע החמרה ופגיעה בנישואין ובמצבו הנפשי.

לטענת התובע  התרשלו הנתבעים כלפיו בכך שלא סיפרו לו מה הסיכויים והסיכונים של הניתוח וכן לא ניהלו רשומה רפואית מספקת לגבי הטיפול שניתן לתובע.

הנתבעים הכחישו את המיוחס להם על ידו וטענו, כי לא התרשלו, וכי התובע אף חתם על שני מסמכים של "הסכמה לניתוח"  ושל "הסכמה מודעת לניתוח הבלטת איבר המין הזכרי (הפין) במנוחה (ללא זקפה)". 

אלא שהמשפט החל, ובחקירה נגדית הנתבעים הודו כי  לא כל הסיכונים פורטו בטופס ההסכמה מדעת עליו החתימו את התובע קודם לביצוע הניתוח.  למשל לא מסרו לתובע מהי הטכניקה שבה מבוצע ניתוק הגידים. לכך יש חשיבות, שכן מבוצע חתך בעור בצורה של האותיות "VU" אשר "משחררת" עור להימתחות של הפין ולאחר מכן תופרים זאת ונותרות צלקות.     

התובע חתם על שני טפסים: האחד, "הסכמה לניתוח" כאשר במסמך זה אינו מופיע המועד בו הוחתם התובע עליו, אך בראשו הודפס מועד הניתוח - 3.6.99, והטופס השני הוא "הסכמה מדעת לניתוח הבלטת איבר המין הזכרי (הפין) במנוחה (ללא זקפה)". בכתב יד נרשמה תוספת מתחת לכותרת המסמך "וכן הבלטת הפין ראה נספח". הובהר כבר, כי הנספח לא הוצג לתובע, שאף לא חתום עליו והנספח גם לא הוגש כראיה לבית המשפט. לפיכך נתרכז בטופס שעליו חתם התובע, ומקובלת עליי עדותו, כי חתם עליו כאשר היה לבוש חלוק ירוק של חדר הניתוח ושכב בחדר הניתוח (פר' עמ' 43, ש' 1-3). בסמוך לחתימת ידו של התובע מופיע מועד הניתוח - 3.6.99, עובדה המחזקת את גירסתו, כי המסמך ניתן לו לחתימה בסמוך לפני הניתוח. דוחה אני את עדותו של הנתבע בתצהירו ובעדותו בבית המשפט, כי מסר לתובע את הטפסים בעת פגישתם הראשונה ביום 16.5.99. ניתן היה לצפות, כי אם אכן נמסרו טפסים אלו לתובע ימים מספר לפני הניתוח, היה על כך לקבל ביטוי במסמך כלשהו, כגון בגיליון הקבלה שנרשם ע"י ריקי והנתבע ביום 16.5.99, או אף על הטפסים עצמם תוך ציון העובדה, כי הם נמסרו לעיונו של התובע קודם למועד הניתוח וחתימתו מוספת במועד הניתוח, וכך לא הווה. 

אשר לתוכנו של הטופס "הסכמה מדעת". במסמך זה נאמר כי החתימה על הטופס באה להבהיר שהמטופל מודע לאופי הטיפול, הסיכונים הכרוכים בטיפול וכן יתרונותיו. 
ובהמשך נאמר:
"אתה עומד לעבור ניתוח להבלטת הפין "הגדלת הפין". ניתוח זה מבוצע על מנת שהפין לא יתכווץ כאשר אינו בזקפה. בניתוח זה אורך הפין בזקפה לא משתנה, אורכו ללא זקפה נשאר באורך של 8 ס"מ או יותר. ניתוח זה הוא ניתוח פלסטי לשיפור המראה החיצוני.
... ניתוח זה הוא ניתוח אסתטי ומטרתו להבליט את הפין במנוחה.
בניתוח זה לא מגדילים את הפין כלומר אורכו הכללי של הפין לא משתנה. מה שמשתנה הוא המראה של הפין ללא זקפה.
בניתוח זה מונעים מהפין להתכווץ בתנאי קור או רחצה. בניתוח זה מושחל חומר טבעי מתחת לעור הפין שאינו מאפשר לפין להתכווץ כך שאורכו ללא זקפה הוא לפחות 8 ס"מ. יתרונות הניתוח הן: ניתוח קצר, לא דורש אשפוז, מונע התכווצות הפין.
חסרונות הניתוח: אורך הפין בזקפה לא משתנה. לעיתים יתכן מצב של ירידה בתחושה לתקופה של עד חודש ימים, מצב זה הוא מצב חולף אולם יש לדעת על כך מראש. קיימים סיבוכים הקשורים לריפוי הצלקת הניתוחית. הצלקת עלולה להתרפא באופן לא תקין וכך ניתן יהא להבחין שבוצע ניתוח בשיפולי הבטן. לעיתים יש צורך בהמתנה של עד 6 חודשים עקב רפוי מאוחר של הצלקת הניתוחית". 
 
אף לא אחד מן הסיכונים המנויים מוזכרים בטופס ההסכמה מדעת.  המסקנה היא כי לא הוסברו לתובע הסיכונים והסיבוכים האפשריים מהניתוח, 

להערכת בית המשפט היה על הנתבע להפנות הפציינט להערכה פסיכיאטרית לפני הניתוח, ובכלל אילו היו נאמרים לתובע הסיבוכים האפשריים עקב הניתוח, וסיבוכים אלו, הינם סיבוכים צפויים בניתוח מסוג זה, מסרב היה התובע לעבור את הניתוח.   גם על פי מבחן אובייקטיבי לו היו נמסרים בפועל הסיכונים והסיבוכים האפשריים למטופל סביר, וכאשר המדובר בניתוח אלקטיבי שאין לו כל הכרח לבצעו, היה מסרב לעשות זאת. 

בנסיבות הכלליות המפורטות, ולאור גילו הצעיר של התובע, כיום כבן 32, וכאשר בא בחשבון במסגרת השיקולים, כי זיקפתו לא נפגעה וכי הינו מסוגל לקיים יחסי מין ולהוליד ילדים, נפסק לתובע פיצוי בגין הנזק הלא ממוני, סך של 300,000 .  ובגין פגיעה באוטונומיה סך של 30,000 —, בגין הפסדי שכר לעבר סך של 20,000 —, ולעתיד , סך של 100,000 —. בגין הוצאות רפואיות ונסיעות סכום גלובאלי של 2,000 —, נכון להיום.

בנוסף לכך, נקבע כי תשיב הנתבעת לתובע את הסכום הכספי ששילם התובע עבור הניתוח, 19,000 —, ובסה"כ:    471,000 — בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.  ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהסכום הפסוק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום, ובנוסף מע"מ בשיעור של 17%.