רשלנות באבחון מחלות

 

אבחון שגוי של מחלה יכול לגרור לדרך ארוכה וכואבת עד לקבלת הטיפול הנכון, ובמקרה הגרוע, לאבדן סיכויי החלמה ומוות. נהוג לומר שלא כל טעות היא רשלנות, אבל כיצד בית המשפט מתייחס לאבחנה שגויה ורשלנות באבחון מחלה? 

ההבדל בין טעות לבין מתכונת עבודה רשלנית

איחור באבחון שפעת החזירים, התקף לב, או תסחיף ריאתי, יכול גם לגרום למוות. אם האיחור באבחון נבע ממתכונת עבודה רשלנית באופן מובנה, בין היתר בקשר עם רישום ודיון, שמנע  מהרופאים ללקוט מידע בצורה מסודרת, להסיק מסקנות מתבקשות ולפעול לאבחון המחלה האמיתית, בית המשפט ייטה לקבע רשלנות. קל וחומר שגם אם הרופא פספס אבחנה בגלל חוסר ידע או חוסר מקצועיות.

אם למשל, רופאים במחלקה לא ערכו בשום שלב של אשפוז, אבחנה מבדלת (שפירושה מחשבה על אבחנה אחרת, שיש להביאה בחשבון) ועל כן לא ננקטו הפעולות המתבקשות מאבחנה מבדלת זו הרי הם מתרשלים.  לאבחנה מבדלת מגיעים מתוך ליקוט כל התסמינים והסימנים, מתוך האנמנזה והבדיקה הפיסיקלית, וכן מתוך ממצאי ההדמייה והמעבדה. בטופס גליון קבלה סטנדרטי, קיימת אפילו רובריקת "אבחנה מבדלת".

חומרת המחלה שבאבחנה מבדלת אף היא פקטור מכריע. כך למשל חולה עם כאבים בחזה שמאד אופייניים למחלת כיב, יקבל תחילה טיפול לכיב, אך היות ולעתים התקף לב "מתנהג" כמו כאבים של כיב, והיות ו"פספוס" התקף לב יכול להיות קטלני, בד בבד עם הטפול בכיב, הרי רופא סביר יפעל לשלול אוטם בשריר הלב.  אם לא נערכה אבחנה מבדלת בקבלה, מסיבות של עומס למשל, היא אמורה להיערך למחרת היום כאשר רופא בכיר עובר על הקבלות של אותו לילה.  כאשר המהלך אינו תואם את הצפוי מהאבחנה הנבחרת אזי לפחות בשלב מאוחר של האשפוז יש מקום וצורך לערוך אבחנה מבדלת.

רשלנות מתמחה

על כל רופא שמטפל בבעיה רפואית שאינה בתחום התמחותו חובה להיוועץ עם מומחה לפחות כאשר ניתן לעשות זאת בהיבט של זמן ונגישות. פסקי הדין הרלבנטיים מצביעים על כך שבתי משפט אינם סבלניים בהפרה של כלל זה וקל וחומר כאשר הטיפול כולו נותר לעבודת המתמחה מבלי פיקוח עליו. 

אבחנה מבדלת בראי הפסיקה

בפסק דין ע"א 3264/96 (קופ"ח נ' יפה פלד, פדי נ"ב (4) 849, קבע בית המשפט כי כאשר עולה חשש סביר לקיומן של כמה מחלות, עולה חשיבותה של האבחנה המבדלת, על מנת שהרופאים יגיעו בסוף הליך הבדיקה להחלטה נכונה בדבר הטיפול הרפואי שיש להעניק לחולה וכי יש צורך לערוך "רשימה של אבחנות אפשריות ביחס למה שהחולה סובל ממנו וצריך לתת את הדעת לאפשרות קיומה של כל אחת מאבחנות אלה , אלא אם נשללה".
  
דוגמאות לאבחנות מפוספסות

תלונות של כאב ראש יכולות לגרום לרופא לחשוב על סינוסיטיס, אולם לפספס אבחנה מסוכנת יותר כמו גידול בגזע המוח, או אפילו חוסר בויטמין B12 שיכול, אחרי תק' ממושכת לגרום להפרעות נוירולוגיות בלתי הפיכות. 

כאבים בין הלסת התחתונה לבטן העליונה, מלווים בקוצר נשימה, בחילה או הזעה, מהווים נורת אזהרה, כסממן להתחלה של התקף לב. עיכוב בטיפול מגדיל את הנזק הלבבי.

דימומים, או תלונה אודות וסת לא סדירה והפרשות יכולים לגרום לרופא לפספס אבחנה מבדלת אפשרית של הריון, ולחשוב בכיוון של גידול סרטני. פספוס יגרום להפלה של הריון אולי רצוי, שהיה יכול להיקבע על ידי בדיקת הורמונים בדם פשוטה.

קוצר נשימה יכול להוביל לכיוון של דלקת ריאות, אבל הוא גם מתיישב עם תלונות של טרומבוזיס, תסחיף ריאתי. טיפול בנוגדי קרישה יתן פתרון לכך, שאם לא סכנת מוות היא מיידית.
 
מתן שתן באופן מוגבר אינו מרמז רק על דלקת, שהיא אכן, הסיבה הנפוצה יותר אלא יכול לרמז גם על גידול, לפחות אצל מבוגרים. אצל ילדים הוא יכול לרמזיחד עם עוד תופעות לסכרת נעורים.

בתביעה של ניסים עטיה כנגד ד"ר בנדיקט נטען לאי גילוי מחלת בירגר - מחלת כלי דם האופיינית אצל מעשנים צעירים. התובע היה בן 27 ועישן 40 סיגריות ליום ונקבע כי  הרופאים התרשלו באי גילוי המחלה ובהתעלמות חסרת היגיון מתלונותיו משך 4 שנים בייחוד לאור נתוניו.