פיצויים בתיק רשלנות רפואית

 

אחוזי נכות

עם הגשת תביעת רשלנות רפואית, התובע מצרף לתביעתו חוות דעת הקובעת רשלנות, קשר סיבתי בינה ובין הנזק, ולבסוף את אחוז הנכות. גם על ההגנה לצרף חוות דעת כזו תוך 60 יום. אם קיים פער בין שתי חוות הדעת עשוי ביהמ"ש למנות מומחה שלישי מטעמו. הפיצוי תלוי ברובו באחוז הנכות שנקבע על ידי המומחה הקשור ברשלנות, ולא בנזק הראשוני שהיה או לא היה ממילא.

כאב וסבל

סכום הנתון לשיקול דעת רחב של בית המשפט. בדר"כ הסכום הוא פונקציה של גיל (ככל שצעירים יותר הסכום גבוה יותר שכן נותר זמן רב יותר לחיות עם כאב וסבל), נכות, אשפוז, טיפולים רפואיים ומידת הצער הנגרמת. ברשלנות רפואית, הסכום הוא גבוה באופן מסורתי וביחס לסוגים אחרים של תיקי נזיקין.

הפסדי שכר בעבר

הפסדים אלה ניתנים להוכחה על ידי תלושי השכר אישור מהמעביד ואישור מחלה. עצמאיים יוכיחו הפסדי השתכרות על ידי דו"חות מס וד"חות למע"מ.

הפסדי השתכרות עתידיים

רכיב זה הנו מהותי ביותר והוא בדר"כ הגדול ביותר בפגיעות קשות. כאן ייערך החישוב בדר"כ ע"פ מכפלת אחוזי הנכות התפקודית בגובה ההכנסה החודשית שהיתה ידועה עובר לתאונה כפול מספר החודשים שנותרו עד גיל הפרישה. יודגש: פיצוי לעתיד אינו משתלם אלא כשמוכחת פגיעה לעתיד.

המציאות מלמדת כי רבים מהנפגעים אינם עומדים על זכותם לתבוע פיצוי בהתאם ל –"שדרוג השכר" – דהינו, ישנם  מצבים שניתן ואף נדרש לטעון, שלולא התאונה, היה הנפגע צפוי להגדיל את השכר אותו זה מקבל ורק בשל התאונה, האפשרות הזו נשללה ממנו. כך למשל, בונוסים בעבודה, אפשרות לשיפור הכנסה בשל התקדמות במעלה הדרגות. כמובן שאם הנפגע  מצוי במהלך לימודים, הרי שההכשרה הייתה אמורה להגדיל את יכולת השתכרותו, והיום בשל התאונה, זה אינו משלים את לימודיו בשל צורכו  לטפל במכאוביו, ובהתאם לכך הרי ששכרו נותר כשהיה. בכל הנוגע לעצמאיים, הרי שאלו נדרשים להוכיח כי פרויקטים של עבודה אותם אמורים היו לקבל, לא התקבלו. 

החישוב לעתיד:
החישוב יעשה בד"כ ע"פ מכפלת אחוזי הנכות התפקודית שנקבעו בגובה ההכנסה החודשית שהייתה ידועה עובר לתאונה כפול מספר החודשים שנותרו עד גיל הפרישה. כך למשל,  אם לפלוני מלאו 50 שנים ביום קרות התאונה שבגינה נקבעו לו  10 אחוזי נכות תוך שזה השתכר 5,000 ₪ לחודש, הרי שמדובר בהפסד חודשי של 500 ₪, X 12 חודשים X 17 שנים (כמס' השנים עד הפנסיה). בצד הדברים, יש לזכור, כי בית המשפט מהוון את גובה הפיצוי ומתאים אותו לערכים כספיים המותאמים להווה. 

באשר נפגע קל יחסית שנדרש להוכיח פגיעה עתידית ושב לעבודה, הרי שבכך זה מוכיח לבית המשפט כי פעל במסגרת חובתו להקטין את הנזק ומנע בכך טענה מצד הנתבעת בנושא אולם, אל לקוראים לשכוח כי לא פעם, כי כשירותו של הנפגע לתפקד באופן זהה לכפי שהיה ערב יום התאונה , נפגעת ובית המשפט יביא הדבר בחשבון בעת פסיקת הפיצויים.  לכן, גם חשוב להגיש התביעה מוקדם ובסמוך להתגבשות הנזק, ולנסות להגיע לפשרה מוקדמת. אם התביעה תסתיים אחרי 5 שנים, בית המשפט אולי יבין שהתובע כבר חזר להיקף עבודה דומה לזה שלפני התאונה. אם התביעה הוגשה מוקדם, אחרי מס' חודשים, חברת הביטוח תשקול עוד לפני שתשכור שירותי משרד עורכי דין חיצוני, לסיים את התיק בפשרה והיא תעשה זאת על סמך הנתונים שידועים לה באותו מועד. אולי  לפני שהנפגע חזר לעבודה במתכונת מלאה.
 

במקרה של כוויות ונכויות פלסטיות, נקבע כי: 

"חזותו החיצונית של אדם על כל מרכיביה הוא כרטיס הביקור שלו, וכאשר הוא מתמודד על מקום עבודה יחד עם מועמדים נוספים יפסלו באופן סביר במיון הראשוני אלה שעושים רושם שלילי על המראיין הן בחזותם והן באישיותם".

באותו תיק, כב' השופטת ח. ויינבאום וולצקי מצאה לנכון להעניק פיצוי, רק בראש נזק של הפסדים השתכרות לעתיד ורק בראש נזק זה, בגובה 20,000 ₪ בגין נכות צלקתית קלה של 10% ברגל (!). זאת מחמת שדבר הצלקת "ניכר לעין בעת שהתובעת תלבש בגד קצר שחושף את הרגל.".

ניתן לטעון כי הנפגע, יסבול כל חייו מכך שיהיו דלתות שתסגרנה בפניו בטרם יועמדו כישוריו למבחן תפקיד ספציפי - וזאת רק בשל הכוויות, או הצלקות. על הצמצום הזה שבמספר מקומות העבודה שיהיו פתוחים בפניו ועל העובדה שיידרש לזמן רב יותר על-מנת למצוא עבודה - זכאי הוא לפיצוי. כושרו להתפרנס יהיה קשור קשר אמיץ בכושרו להתמודד על מקומו בשוק העבודה. בהתמודדות זו יזכה אדם עם פנים נקיות מכל פגם לנקודות זכות על זה שבפניו צלקות או פנים מכוערות.

עזרת הזולת וסיעוד

מדובר בהחזר הוצאות עבור העזרה בעבודות משק הבית, דוגמת ניקיון ובישול, הכל כמובן באם אכן מצבו התפקודי של הנפגע "מצדיק" זאת.

כל עוד יש צידוק לעזרת הזולת, חשוב מאוד להעסיק עזרה בשכר גם לעבודות משק הבית כמו עוזרת בית. יש לשמור על קבלות. אם הפגיעה היא קשה יותר, ישנן חברות המספקות שירותי כח אדם המוכנות שלא לקבל תשלום, אלא  רק אחרי קבלת הפיצוי מחברות הביטוח. בעבר ניטשו ויכוחים סביב השאלה מה עלות עזרת צד ג' מלאה הדרושה לנפגעים קשים כמו קוואדרופלגים, והשופט אור בפסק דין אקסלרוד קבע אמת מידה של 13,500 ש"ח ולפיה הולכים.

הוצאות רפואיות

במיוחד הדברים אמורים ביחס לטיפולים, עזרים, תרופות ואשפוזים, אשר הנפגע אינו זכאי לקבל מקופת החולים, לרב באשר אין הם נכללים בסל הבריאות, שכן נפגע אינו זכאי לקבל פיצויים עבור הוצאות רפואיות מחברת הביטוח.

במקרה של צלקות הנפגע זכאי לתשלום החזר עלות הניתוח המתקן לצלקת (עשרות אלפי שקלים) מעבר למה שכלול בסל הבריאות. הוא גם יהיה זכאי להוצאות לצורכי איפור לעתיד. שכן  יידרש התובע לאפר את הצלקת על מנת לטשטשה. ניתן לטעון שהוא  יסבול מהוצאות מוגברות בגין רכישת תכשירי איפור, אפילו יהא זה לשם טשטוש הצלקת בלבד. ההנחייה ללקוחות היא לשמור את התיעוד  של הקבלות.

ניתן לטעון שהנפגע אף יידרש ללמוד כיצד לאפר את הצלקת לימוד שיהווה הוצאה חד פעמית. כן קיימת סבירות גבוהה שיבקש לאפר פניו אצל מאפר מקצועי, ביום חתונתו למשל. בנוסף יזדקק לחומרים לניקוי הפנים והסרת האיפור וחומרי האיפור עצמם.

במקרה של נפגע זכר, ניתן לטעון שאם עסקינן היה בתובעת, הרי מירב הסיכויים הם שהייתה היא מאפרת את פניה כך או כך, וכאמור לא כך הוא. כל זה מתיישב עם העקרון הכללי של דיני הנזיקין של השבת המצב לקדמותו שכן המטרה היא  שיתאפשר לו לצאת מביתו בבוקר בתחושה שהצלקת או הכוויה  אינה בולטת.


הוצאות ניידות

לעיתים, יהא זכאי הנפגע לכל הוצאות הנסיעה הנגרמות לו כתוצאה מהתאונה לרבות עלות  התאמת רכב לנכות זאת במקרים קשים. למשל אדם שנפגע וסובל מפגיעת Drop Foot בשל איבוד תחושה הוא יזדקק לרכב אוטומט מעתה והלאה. בשל כך הוא יוכל לדרוש הפרש העלות שבין מחיר הרכב הידני לאוטומט ולהכפיל את זה במס' הפעמים שייאלץ להחליף רכבו.

הוצאות בגין התאמת דיור שיקום מיזוג כביסה וכיו"ב

המדובר לרב בתיקים של 100% נכות ומטרתם לאפשר התאמת דיור לנפגעים בין אם מדובר במעליות, שינוי מקום מגורים וכיוצ"ב. על מנת לחשב הוצאות עתידיות כגון עלות ניידות לנכה: רכב ו/או מוניות, עלות מזגנים בבית הנכה, עלות מכונת כביסה וייבוש, הוצאות קיום לאדם בביתו השנים האבודות, בדיקות היוון מחשב ביתי ומדפסת לנכה, קלנועית חשמלית ועוד יש לקבל חוות דעת ממומחה כלכלן דוגמת משה קצין. לשם כך יש לפרט הפרמטרים הבאים:
• תאריך התאונה (בשל חישובי הצמדה וריבית) וסיבתה כמו גם גיל הנכה (לשם אפשרות נוספת של הסעת הנכה במוניות. בדרך כלל מומלץ להציג גם חלופה זאת כנוספת העשויה גם להתאים לשנות הזיקנה של הנכה).
• אחוז הנכות. לכן רצוי חוות דעת רפואית על מצב הנכה ובמיוחד בתחום האורטופדי. גם חוות דעת  אחרות שיש להם חשיבות לעניין הנדון בחוות הדעת.
• מסמכי המוסד לביטוח לאומי. בעיקר אחוז המוגבלות בניידות של הנכה, כמו גם שיעור הפטור ממסים וסוג הרכב אשר אושר לנכה.
• עובדת היות הנכה רתוק לכסא גלגלים.
• האם הנכה ינהג בעצמו או יוסע ע"י זולתו. האם יוסע רק ע"י קרוב משפחה או/ו נהג זר.
• מגבלות נהיגה מיוחדות כגון: מכונית אוטומטית, הגה כוח, מנגנון יד מלא וכיו"ב.
• פרטים לעניין חישובי היוון:
א. גיל מדויק של הנכה.
ב. מסמכי המל"ל ובהם פירוט כל התשלומים על הקצבאות והמענקים בעבר.
ג. נכות קבועה ונכות זמנית (נפגע עבודה, נכות כללית, ניידות בלבד, ילד נכה).
ד. בעניין הניידות: שיעור מוגבלות בניידות, נוהג או לא נוהג בעצמו, סוג הרכב שאושר.
• מוצא. אם הנכה יהודי, ערבי, דרוזי, בדואי וזאת לצורך מציאת תוחלת החיים וחישוב מקדם ההיוון.
• בעניין מיזוג ביתו של הנכה, נא לציין את מקום מגוריו. (כמו כן האם הנפגע גר בבית על הקרקע או בבנייה רוויה).

פגיעה באוטונומיה

פיצויים בתיק רשלנות רפואית שונים במעט. למרות שככלל היה ידוע שאם לא קיים נזק גופני אין פיצוי, הרי שאם פציינט יוכיח שההחלטה לטפל בו ניתנה שלא על דעתו, מבלי ליידע אותו על כל הסיכונים הכרוכים בטיפול ומבלי לקבל למעשה את הסכמתו שמדעת, הרי שגם אם לא יוכיח קשר שלו אלה נמסרו לו לא היה נכנס לטיפול הוא יהא זכאי לפיצוי וזאת על אבדן האוטונומיה לשלמות גופו. מאז פסק דין עלי דעקה (סוף שנות התשעים) בו הושרש כאמור ראש נזק חדש זה סכומי הפיצוי האמירו. בפס"ד עלי דעקה נפסק סכום של 15,000 ש"ח ולאחרונה  נפסק סכום של 150,000 ש"ח כאמור רק בגין ראש נזק זה.

סכומים גבוהים כאלה ניתנים במקרים בהם מגיע בית המשפט למסקנה, בניתוחים אלקטיבים (שאינם דחופים) למשל, שהלקוח לא היה נותן את הסכמתו לקבלת הטיפול שגרם לו לנזק אילו קיבל את המידע הדרוש. במקרים כאלה, המטופל זכאי לפיצוי בגין כל רכיבי הנזק שנגרמו לו כתוצאה מאותו טיפול, גם ללא הוכחה של רשלנות רפואית!

אבדן סיכויי החלמה

גם כאן מדובר בראש נזק המוכר בתביעות רשלנות רפואית בלבד. ראש נזק זה בא כמענה לטענה של מוסדות רפואים ובתי חולים כי "גם במידה והמחלה היתה מאובחנת בזמן, לא היו לתובע סיכויי החלמה אלא של 20%". (20% נאמר כדוגמא). בית המשפט, בפסיקה תקדימית מהשנים האחרונות, קובע כי גם מסיכויי ההחלמה המזעריים האלה אין להתעלם והפיצוי יהא כאחוז סיכויי ההחלמה.

בדוגמא: אם לחולה היה צפוי נזק מעצם הימצאות גידול במוחו נניח  והצורך בניתוח להוצאתו, לכך אין הרופה אחראי וגם במקרה כזה היה צפוי שייגרם נזק. מצד שני סביר להניח גם, שהתפתחות הגידול הקטינה את סיכויי ההחלמה ממנו, ואובדן סיכויי החלמה שנגרם עקב הרשלנות יכול לשמש כנזק בר-פיצוי.

ראשית ההתפתחות של ההלכה בפסק דין ההסתדרות נ' פאתח בשנת 1988 שם נדון איחור באבחון של שיתוק בעצם הפנים ונקבע שהאיחור היה בגלל התרשלות. לו אבחנו את השיתוק בזמן ניתן היה להביא לאיחוי של העצב שנפגע אבל הסיכוי להחלמה לא עלה על 30 אחוז. לפי שיטת המשפט ומאזן ההסתברויות הסיכוי אינו עולה על 50%, ולכאורה התובע לא יכול להוכיח סיבתו. הוא אולי יוכיח התרשלות אבל לא קשר סיבתי ולכן התביעה צריכה להידחות.

בית המשפט העליון היה קשוב לאפשרות הפגיעה בתחושת הצדק בכך שמי שניזוק לא יקבל פיצוי למרות שהצליח להצביע על מזיק רשלן וקבע שהפיצוי עצמו ייגזר לפי הסיכון. 30 אחוז סיכון 30 אחוז פיצוי.
שם השתרשה למעשה ההלכה ובאשר לסיכוי של יותר מ-50% אבל פחות מ-100%? ללא דיון מעמיק אמר בימש שאכן יש צריך להפעיל בצורה סימטרית.

ביום 3/8/08 ניתן פסק דינה של השופטת אסתר חיות בעניין לוי נ' ד"ר מור (ע"א 4975/05), שם נדונה פרשת מותה של התובעת שחלתה בסרטן צוואר הרחם ומחלה זו היא שגרמה למותה. סיכוייה להחלים מן המחלה גבוהים ב-20% אלמלא הרשלנות: סיכויי ההחלמה של המנוחה עמדו על 80%. בשל, הרשלנות והאיחור באבחון, המחלה התפתחה והגיעה לשלב   מתקדם בו וסיכויי ההחלמה ירדו ל-60%.

במילים אחרות:
   
ללא רשלנות - סיכויי החלמה 80% וסיכון לתמותה 20%.
בשל הרשלנות - סיכויי החלמה 60% וסיכון לתמותה 40%.

נקבע כי הסיכוי שהתרשלות גרמה לנזק עומד על 50% ולא על 20% כפי שהציעו קודם, אנשי האקדמיה,  פרופ' אריאל פורת ואלכס שטיין במאמריהם, "דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי-ודאות בגרימת נזקים" ו"פיצוי בגין יצירת סיכון ופגיעה בסיכוי""

ההסבר הוא זה:  הסיכון לתמותה לאחר ההתרשלות עמד על 40%. 20% מתוכו נגרמו בגלל ההתרשלות. המנוחה השתייכה לאותם 40% שלא החלימו,  ולכן קיים סיכוי סטטיסטי של 50% (20/40) שהמנוחה נפטרה בשל ההתרשלות. בית המשפט למעשה מבקש לעשות פעולה של הכפלה ולא של חיסור.

לבסוף, ביהמ"ש העמיד את שיעור הפיצוי על 50% מתביעת התלויים (בניכוי חלק יחסי בשיעור דומה של קצבת השאירים).

הקושי להוכיח - סיבתיות עמומה - פסק דין עדן מלול

בית המשפט העליון הזיז שוב את גבולות התביעה הנזיקית על הוכחת גרימת הנזק מ 'הכל או לא כלום' בפס"ד עדן מלול. עכשיו היא קובעת פיצוי גם כשלא ניתן להוכיח על-פי מאזן ההסתברויות שהנזק הכולל נגרם בעוולה. במילים אחרות כשיש "סיבתיות עמומה" - לא נפסוק הכל או לא כלום לפי עקרון הנזיקין הישן אלא נפסוק לפי גישת הערכה הסתברותית. [הכלל הרגיל בדיני הנזיקין הוא כי על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי בין התנהגותו העוולתית של הנתבע (במונחי עוולת הרשלנות - ההתרשלות) כלפיו והנזק, וזאת לפי מאזן ההסתברות. עמד בנטל - יפוצה על מלוא הנזק; גם אם יוכיח התנהגות עוולתית ונזק ולא עלה בידו להוכיח, לפי מאזן ההסתברות, את הקשר הסיבתי - לא יזכה בפיצוי].

אם, נגיד, חלק מהנזק נגרם מעצם הפגיעה הראשונית,  וחלק אחר על-ידי הרשלנות הרפואית, וכשקיים קושי רב להחליט מהו חלקה של הרשלנות בגרימת הנזק, בנסיבות אלה, שיעור התרומה של רשלנות הרופא לגובה הנזק ייקבע על דרך של אומדן.