גסטרואנטרולוגיה בראי רשלנות רפואית - רשלנות בביצוע קולונסקופיה

גסטרואנטרולוגיה

גסטרו-אנטרולוגיה הינה תת התמחות של הרפואה הפנימית והיא טומנת בחובה פעולות כירורגיות פולשניות הן טיפוליות והן אבחנתיות. לכן, בשל טבעו זה, התחום מהווה מוקד של תביעות רשלנות רפואית. גסטרו-אנטרולוגיה הינה תת התמחות של הרפואה הפנימית והיא טומנת בחובה פעולות כירורגיות פולשניות הן טיפוליות והן אבחנתיות. לכן, בשל טבעו זה, התחום מהווה מוקד של תביעות רשלנות רפואית. 

פעולות פולשניות שכיחות בגסטרו יכולות להיות בעלות אופי אבחנתי, אולם, ככלל, ביצוע פעולה טיפולית כלשהי מעלה את הסיכון לסיבוך, ואת הסיכוי לפגוש עורך דין מתמחה בתחום הרשלנות הרפואית.

פעולות פולשניות שכיחות בגסטרו הן:

• בדיקות של מערכת העיכול העליונה-אנדוסקופיה (גסטרוסקופיה): הרחבת הצרויות, עצירת דמם מנגעים
• בדיקות של מערכת העיכול התחתונה (המעי הגס): סיגמואידוסקופיה וקולונוסקופיה: כריתת פוליפים וצריבה
• בדיקות של דרכי המרה: ERCP. לגילוי אבנים בדרכי המרה וניקוזם
• החדרת צינור הזנה לקיבה
• הדגמה של המעי הדק באמצעות מצלמה זעירה
• לקיחת ביופסיה

הליכים אבחנתיים וטיפוליים בגסטרואנטרולוגיה מבוצעים תחת זריקת טשטוש בתוספת של משכך כאבים כמו פטידין ובמקרים מסויימים, למשל בפציינטים עם מסתם לב תותב, חייב להינתן כיסוי אנטיביוטי סביב הפרוצדורה.  

בבדיקות אנדוסקופיה, ERCP והרחבת וושט הסיב האופטי המשמש לבדיקה מוחדר בדרך הפה או בדרך פי הטבעת אם מדובר בבדיקת קולונוסקופיה, סיגמואידוסקופיה.בהליכים בהם מוחדר הסיב בדרך הפה, ניתן גם אילחוש לגרון באמצעות תרסיס של ליגנוקאין. 

מבין, הפעולות הטיפוליות הקשורות בסיכון הגבוה ביותר לסיבוך הן סקלרותרפיה (הזרקה לטיפול בכלי דם), טיפול בלייזר, הרחבות למיניהן, ביופסיה, פעולות בלון, צורת הניטור, צעיר או זקן, מצב רפואי, ובעיקר, כאשר יש מחלת ריאות, אי ספיקת לב או כמובן מיומנות וניסיון חסר של המטפל.

הסיבוכים יכולים להיות קשורים באילחוש של הלוע והגרון, דיכוי הנשימה, שאיפת תוכן הקיבה לדרכי הנשימה, אלח דם, העברת זיהומים, התנקבות של המעי הגס, הוושט או התריסריון ודימום.

סיבוכים נוספים של קולונוסקופיה יכולים להיות בשלב ההכנה: דהידרציה, הקאה, שאיפת תוכן קיבה.

התנקבות של מערכת העיכול יכול להיגרם בייחוד בהזרקת דליות בוושט – כשהסיכון הוא בגובה  של 1-3%. הסימנים הקליניים לסיבוך שכזה יכולים להופיע מיידית, או לאחר מספר שעות (או אף מספר ימים) ולכן החולה יכול להשתחרר מבית החולים לכאורה במצב טוב והסימפטומים יופיעו רק לאחרי כן. לכן, על הרופא לדרוש מעקב, ואם אכן, מתגלה הסיבוך יש לבצע ניתוח בדחיפות על מנת לסגור את הנקב.

השכיחות שבהתנקבות של המעי הגס (בדרך כלל בסיגמואיד) בקולונוסקופיה אבחנתית היא 0.2-0.4%. השכיחות עולה בייחוד לאחר ניתוחים קודמים בבטן, מחלה כלשהי במעי כמו דלקת או סרטן, סעיפים של המעי הגס.

בקולונוסקופיה המשלבת כריתת פוליפ, הסיכוי הוא של 0.3-1.0% ובהרחבה של היצרויות במעי (בדרך כלל באיזור השקה ניתוחית) הסיכוי הוא 4.6%. 

השכיחות הגבוהה ביותר של זיהום בגין פעולות אנדוסקופיות מוכרת לאחר הרחבת וושט או סקלרותרפיה (45 ו- 18% בממוצע בהתאמה) אולם לרוב הזיהום חולף תוך כ-15 דקות.

מוכרת העברת זיהומים בחיידקי מעיים שונים כמו סלמונלה או C. DIFFICILE או הליקובקטר פילורי באופן נדיר, ובאופן נדיר עוד יותר, העברת זיהומים נגיפיים של HIV, הפטיטיס B או הפטיטיס C.

רשלנות רפואית בגסטרו

רשלנות רפואית יכולה להתבטא באי מילוי חובת מעקב רפואי, כמו שראינו דלעיל, או באבחנה שגויה או בטיפול רפואי לא נכון שהוא תוצאה של אבחנה שגויה, ביצוע לקוי ומתן תרופה שאינה מתאימה לחולה נניח בגלל רגישות יתר. 

רשלנות רפואית יכולה להיות בשל טעות בשיקול האם לבצע פרוצדורה מסוימת או סיבוכים של הפעולה עצמה, או של הרדמה הקשורה בפעולה זו, הניטור והמעקב שלאחר הבדיקה.

גם הימנעות ממתן הסבר על הפעולה ועל סיבוכים אפשריים יכולה להקים עילה של פגיעה באוטונומיה, השקולה לרשלנות, ובהקשר זה, בהחלט יתכן, שטפסי ההסכמה מדעת, המנוסחים באופן כללי, אינם מספיק טובים, לחולים עם בעיות ספציפיות, שכן אצלם הסיכון מוגבר וההסבר שהם צריכים לקבל שונה.

דוגמה לאבחנה שגויה יכולה להיות אבחנה של מחלת המעי הדק כאשר לאמיתו של דבר החולה סובל ממחלת צליאק ובשמה העברי: כרסת. שנובעת מרגישות לגלוטן. מחלת צליאק, היא תוצאה של נזק למעי הדק כתוצאה מתגובה חיסונית לחלבון הקרוי גלוטן אשר מצוי בדגנים שונים.

אם מחלת הצליאק לא נקבעת בזמן, ולא ניתן הטיפול המתאים, בהחלט יכול להיות שמדובר ברשלנות רפואית שכן מעבר לעצם הניתוחים המיותרים והסיבוכים שבעקבותיהם, קיים סיכון של חסימות מעיים.