רשלנות רפואית

התביעה לא נועדה לגרום לך להתעשר על חשבון הרופא. אלא להביאך למצב הממוני בו היית מצוי לולא הרשלנות, למשל אם קודם יכולת להשתכר. שנית, לא תמיד הרופא ייתבע, ואפשר לתבוע רק את בית החולים. גם כדי שלא יהיה מעורב רגשית, וגם כדי לא לתת להגנה יתרון דיוני (כי שני נתבעים, מאפשרים חקירה נגדית לשני צדדים מתוך שלושה).

נוציא את התיק הרפואי מבית החולים ונעביר אותו לרופא פרטי . אם הוא השיב בשלילה, נבדוק אם תשובתו נובעת מרשומה רפואית חסרה. אם כן, יש לשאול את המומחה אם הרשומה הרפואית הספציפית - אם הייתה קיימת - היה בה כדי לעזור לתובע להוכיח את תביעתו.

הצעת חוק לפיצוי פגועים מלידתם טרם התקבלה, והיא נבלמה בינתיים על ידי האוצר. לפי החוק החדש, אם יחוקק, לא יהא צורך בהוכחה של רשלנות רפואית, אך יחד עם זאת הפיצוי מוגבל. לא ברור אם החוק יחייב תביעה לפי החוק, בטוחה אך נמוכה ולא מכסה את ההוצאות, או אפשרות להורים לבחור באיזו תביעה ילכו. שתי האפשרויות קיימות ולכן כדאי כבר עתה להתייעץ עם עו"ד ולדון בפרטי התיק.

ניתוח שלאחר המוות (post-mortem) יכול לסייע להוכיח רשלנות רפואית. המשפחה יכולה לפנות למשטרה ולבקש שתדרוש היא מהמכון הפתולוגי ניתוח שלאחר המוות. המשטרה תסכים. היא בין כה וכה משלמת למכון הפתולוגי בצורה גלובאלית, ולא פר גופה. אם הנתיחה תתנהל בדרך זו, השגת דו"ח הנתיחה הפתולוגי יהיה מעט פרובלמטי, משום שהמכון יפנה את המשפחה למשטרה. לכן, לעיתים, כדאי אולי להיפרד מסך של 5,000 ? ולבקש הנתיחה מהמכון ישירות, ולא דרך המשטרה. החוק שותק ביחס לשאלה מי יכול להיות נוכח בנתיחת גופה שלאחר המוות. אך המכון מאפשר נוכחות של נציג המשפחה ובלבד שהוא רופא. משרדינו ממליץ על ד"ר חן קוגל, פתולוג שעבד במכון הפתולוגי וכיום פתולוג יועץ חיצוני בנושא נתיחת גופות. לעיתים דו"חות הנתיחה מטעים. כך, למשל, המונח "נלקחו דגימות" לא בהכרח אומר שהתבצעו בדיקות. או קביעה כי סיבת המוות קשורה באלכוהול או במינון יתר של תרופה יכולה להיות שגויה, שכן ידוע שריכוזים עולים לאחר המוות. הדגימה גם אמורה לא להילקח מהקיבה אלא במקום מרוחק בגוף, "מהפריפריה", ובכך מוודאים שהאלכוהול הגיע למחזור הדם.

ביקורת רבה נשמעת על כי הפסיקה הביאה לרפואה מתגוננת ולגל של פעולות מיותרות של אבחון וטיפול, המיועדות להגן על הרופא מאשר להיטיב עם הפציינט, אך בטווח הרחב התופעה מביאה לרפואה טובה יותר. כך למשל, התעקשות בתי המשפט על רשומות רפואות נאותות, והסנקציה בשל חוסר ברישום, גרמה לשיפור הרישום ושיקוף הרשומות הרפואיות. גם התעקשות בית המשפט כמעט תמיד, על חובת העברת אינפורמציה כמעט מלאה לפציינט הביאה לסוף הגישה הפטרנליסטית המונעת מהפציינט מידע חיוני לו. זו דרכו של בית המשפט לייצור אפליה מתקנת אולי.

את שאלת הרשלנות יש לבחון "במשקפיים" של השנה בה אירעה לכאורה הרשלנות, קרי על פי סטנדרט "הרופא הסביר" שהיה נהוג בעת שקרה האירוע.

לעיתים כן. אדם שנענה לטיפול רפואי שהציע לו ניתוח לעיבוי הפין תבע את המוסד הרפואי אבל הוסיף ועשה כן גם לגבי המדינה. שכן הפרה המדינה את חובתה לפיקוח על מוסדות רפואיים. בית המשפט קיבל את הטענה וקבע כי כל אימת שיש חובת רישום של מוסד רפואי יש חובת פיקוח.

סעיף 21 לחוק זכויות החולה שבא בעקבות פסק דין 3956/00 עזבון המנוחה בדיחי עליזה ז"ל נ' הסתדרות מדיצינית והביקורת שם קובע שכן. סע? 21 ג' לחוק זכויות החולה קובע כי פרוטוקול דיוניה של ועדת בדיקה יימסר רק למי שמונה הועדה ולמנכ?ל אלא שבסעיף 21 ד' נאמר כי בית המשפט רשאי להורות על מסירת הפרוטוקול אם הצורך בגילוי לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותו כמו טענות חיסיון ועוד. אלא שחוץ מוועדת בדיקה, החוק (סעיף 22) מתיר מינוי ?ועדת בקרה ואיכות? וועדה זו כבר על פניו חסויה לגמרי. היו מקרים שבתי חולים חסו תחת צילו של כיסוי זה גם לבדיקת מקרים ספציפיים ובתי המשפט לרב נתנו יד לדבר. לפחות עד פסק דין לילי חן שעצר את המגמה וקרא להבדיל ולבדוק את תכלית מינוי הועדה.

בית המשפט העליון, דן בע"א 6023/97 טייג נ' ד"ר גלזר באשה שהופנתה לבדיקת אולטראסאונד לגילוי סרטן השד. היא ביצעה את הבדיקה, אך העתק תוצאות הבדיקה לא נשלח אל הרופא המפנה שניהל את המעקב. היא הכניסה התוצאות לכיס אך לא חזרה לרופא. בהמשך עשתה בדיקה נוספת, ומאוחר מדי, היא עברה לניתוח מיידי לכריתת שד שמאל ולטיפול בכימותרפיה.בית המשפט אמנם הטיל על הפציינטית אשם תורם בגובה 15% אך הטיל את רב אחריות על המוסד הרפואי בגין אי זרימת המידע בין המטפלים השונים. לאחרונה בפסק דין של ביהמ"ש המחוזי בחיפה (אלבז נ' שירותי בריאות כללית) נקבע ביחס לתובע חולה סכרת שלא שיתף פעולה עם הרופאת משפחה שלו, כי דווקא לאור נוכח חוסר שיתוף הפעולה מצדו, "היה על הרופאה להקפיד הקפדה יתרה בביצוע הבדיקות והמעקב, ואף לערב רופא בכיר ממנה במהלך הטיפול בתובע, לרבות בניסיון לייעץ לו ולהבהיר לו באמצעות רופא בכיר במחוז את הסיכונים הטמונים במחלתו".

ייצוג נפגעי רשלנות רפואית, דורש ייעוץ עם רופאים מתמחים בתחום והשגת חוו"ד. לעיתים יש צורך במספר חוות דעת, לעניין הנזק, הרשלנות והקשר הסיבתי שביניהם. מתחם המחירים בדר"כ נע בין 3,000 ל-12,000 ש"ח בתוספת מע"מ. על חוות הדעת יש להוסיף את אגרות המשפט (668 ש"ח בבית משפט השלום או 1,138 ש"ח בבית המשפט המחוזי). יש רק להוסיף את עלות העתקת תיקים רפואים (300 ש"ח בקירוב). שכ"ט עוה"ד בדר"כ נגזר באחוזים. בהמשך, יתכן וימונה מומחה שלישי, או שיוסכם על ישיבת גישור - בדר"כ הצדדים נושאים באלה בחלקים שווים. אם מפסידים את התיק, משלמים אגרה שנייה, עוד יותר כואבת: 6,000 ש"ח בקירוב בבימ"ש השלום, ו-34,000 ש"ח בקירוב בבימ"ש מחוזי.

ניתן לפנות לנציב קבילות הציבור במשרד הבריאות על מנת שיורה על בדיקה של ועדה חקירה חיצונית מטעם משרד הבריאות. מסקנות הועדה ניתנות להצגה בבית המשפט. משיקולים של משרדינו, נטייתינו אינה להמליץ כדרך שבשגרה על דרך פעולה זו.

כנגד הצגת כתב ויתור על סודיות רפואית ותשלום סמלי (החוק מגביל את הסכום) ימציא המוסד הרפואי את התיק. הוא מחויב לעשות כן מכח חוק זכויות החולה.

לעיתים תחושות הבטן קשות, והתובע שוקל להימנע מלתבוע כי אולי הרשלנות אינה הסיבה הוודאית לנזק. אלא שייתכן שדי בכך. כלומר, די באפשרות לרשלנות מבלי שיהא ניתן לדבר על רשלנות וודאית אלא באפשרות סבירה והגיונית בלבד. מבחינה משפטית, לפחות במשפט האזרחי, די בכך כדי להטות את הכף, על פי מאזן ההסתברויות. במילים אחרות לא צריך 99%. צריך רק 51%. זה אינו משפט פלילי. לעיתים הנזק מדבר בעד עצמו ולעיתים רשומה רפואית חסרה ומשום שנעלמה התביעה תתקבל. (ראה גם לעניין זה ת.א. 89/96 (א עזבון המנוחה גומאנה מראר נ' קופ"ח כללית).

ראשית עצם החתימה אינה מהווה עילה לסילוק סופי. ראשית משום שהנזק לא תמיד כלול בטופס. שנית, בניתוחים אלקטיבים, שאינם "דחופים" האחריות על הרופאים לספר על על סיכונים היא מוגברת והם חייבים לספר גם על סיכונים שהם נדירים .

דוגמה קלאסית לאבחנה שגויה יכולה להיות אבחנה של מחלת המעי הדק כמחלה מדומה כאשר למעשה החולה סובל ממחלת צליאק שמקורה ברגישות לגלוטן. שמה העברי: כרסת. ייתכן נזק למעי הדק ואם מחלת הצליאק לא נקבעת בזמן, ולא ניתן הטיפול המתאים, בהחלט יכול להיות שמדובר ברשלנות רפואית שכן מעבר לעצם הניתוחים המיותרים והסיבוכים שבעקבותיהם, קיים סיכון של חסימות מעיים.

החזרה של מס' עוברים לרחם מגדילה את הסיכוי לקליטה של הריון אך מנגד היא אף מגדילה את הסיכוי לסיבוכים כמו רעלת הריון, היפרדות שיליה, לידות מוקדמות ופגות. במאי 2010, פרמה האגודה הישראלית למיילדות וגניקולוגיה נייר עמדה עם המלצה להחזיר עד שני עוברים בשלושת טיפולי ההפריה הראשונים. אצל אשה הצעירה מ-30 יוחזר בדר"כ קדם עובר אחד בלבד בטיפול הראשון, ואם לא הושג הריון, עד שני עוברים בשני הטיפולים שלאחרי כן. לפי נייר העמדה החזרה של יותר משני עוברים לאחר 3 טיפולי הפריה במקרים הבאים (ובכל מקרה לא יותר מ- 4 וגם זאת באופן הדרגתי): א. לאחר שלושה טיפולי הפריה חוץ גופית קודמים ללא השגת הריון. ב. מעל גיל 35, אחרי 2 החזרות קודמות. ג. מעל 40, החל מהחזרה ראשונה. מה אם הרופא בחר להתעלם מנייר העמדה ולעשות דין לעצמו? סטייה מהאמור בנייר העמדה, אינה חמורה כהפרה של חובה חקוקה, אולם בתי המשפט נוטים בפסיקתם לייחס לנייר העמדה משקל של ממש. הם לומדים ממנו מהו סטנדרט ההתנהגות של הרופא הסביר. כלל ידוע בדיני הנזיקין שסטייה חריגה מסטנדרט זה כמוה כרשלנות. גם אם הרופא לא התרשל ופעל לפי המקובל, עדיין הוא יכול להיתבע, אם הוא נמנע מהסברים באשר לפרוצדורות בהן הוא נוקט. למשל ההסבר הנחוץ כי ההמלצה לדילול עוברים לשם שיפור סיכויי ההיריון כרוכה בסיכון. כך גם אם טופס ההסכמה נוסח באופן גורף, ולא תאם את הסיכון המותאם לאשה עם נסיבותיה הספציפיות. ההסבר שהיא צריכה לקבל שונה מהנוסח הגורף הכתוב בטופס ההסכמה. בויתורו על הסבר נחוץ, שולל הרופא את זכותה של האשה לאוטונומיה על גופה כמו גם לקבל החלטה מושכלת, מדעת ומודעת בהתאם לרצונה ולטובתה. אם כך יוכח, התביעה נגדו תתקבל כאילו הוכחה רשלנותו.

תשניק הוא אירוע בלידה המתאפיין בירידה ברמת החמצן בדם ועלייה ברמת דו תחמוצת הפחמן. 20% מחולי שיתוק מוחין נפגעים מאירועים הקשורים בלידה וכ- 80% מהם מאירועים שאת פשרם לא ניתן לדעת ושקרו לפני הלידה, כמו שיליה שנפרדה, לחץ דם אם שנפל, כלי דם במוח שהתפתח באופן לא תקין כמום מולד, או סיבה בלתי ידועה אחרת, וברור שכל אחת מסיבות אלה, לכשעצמה, אין מעידה על רשלנות רפואית שהיא שהביאה למצוקה עוברית. דווקא רב התינוקות שהיה להם תשניק "ייצאו מזה" והדבר תלוי במשך התשניק. לכן, בבית המשפט, בדיון בקשר הסיבתי, הדיון ייסוב סביב השאלה האם התשניק ארך דקות ספורות או 20-30 דקות. תשובה לשאלה זו ניתנת על בסיס פענוח המוניטור, אולם המוניטור לא תמיד יכול ליתן תשובה ברורה. אם הוא נעלם, או הועלם, יהא הדבר לטובת התביעה. המקרה הקלאסי בו תתקבל הטענה לקשר סיבתי בין תשניק ופגיעה מוחית הוא אם ניקח כדוגמא הרה שמגיעה עם דימום נרתיקי בשבוע 40, ואבחנה של היפרדות שיליה. (אבחנה מדאיגה משום שאין אספקת דם וחמצן לעובר). העובר מחולץ במשקל 3,600 עם PH 6.9 מפרכס ולא מגיב לגירויים והוא נזקק להחייאה. בדיקת MRI שנערכת לו מדגימה פגיעה בגרעיני המוח המרכזיים. הוא ניצל אבל בגיל 12 הוא עדיין רק ממלמל הברות ותלוי תלות מוחלטת בעזרת אחרים. לכן, אם ההרה מיד הופנתה לחדר ניתוח, ברור שאין בכך רשלנות. אולם אם היא הגיעה והתלוננה על דימומים מהנרתיק, והרופא "שלח אותה הביתה", הרשלנות היא ברורה כי הקשר הסיבתי ברור. בעיות כמו אפילפסיה, פירכוסים, בעיות נשימה, קשיי למידה, חוסר קורדינאציה בפעילות השריר, תנוחה ושיווי משקל, חסך תחושתי, בעיות דיבור, בעיות תחושה ותנועה, עקמת, טונוס וכיו"ב כולן מוכרות כבעיות נילוות. הפיצוי מוערך במיליוני שקלים שכן הוא כולל ראשי נזק שלא כלולים בתביעת נזיקין ממוצעת כגון עזרת זולת מוגברת, הפסדי השתכרות מלאים מהגיעו לגיל 18 ועד סוף תוחלת חייו, התאמת דירה, מיזוג אויר, עקב שהות ממושכת בבית בגין מוגבלותו, כביסה מוגברת, אביזרים וטיפולים.

מאז השימוש המונהג בטיפול הורמונלי, 29% סובלות ממחלות לב 26% יותר מסרטן השד ו-41% משבץ מוחי. יחד עם זאת קיים קיים איסור מוחלט לספק תחליף הורמונלי לאשה רק באלה: קרישיות יתר, טרומבופיליה בבדיקות מעבדה, סיפור עבר, מחלת כבד משמעותית, דימום נרתיקי מסיבה לא ידועה, סרטן השד או הרחם במצב פעיל, רגישות או אלרגיה. קיימות הוראות נגד יחסיות שאותן צריך הרופא לשקול לנוכח: סרטן השד בעבר, סרטן רחם בשלב מתקדם בעבר, סכרת לא מאוזנת, מחלת לב איסכמית, רחם שרירני גדול. כן נדרשת התייחסות קלינית בלבד לאלה: רחם שרירני, שד פיברוציסטי, והכי חשוב סיפור משפחתי של סרטן השד או סרטן השד ואנדומטריום בעבר, כריתת שחלות, נשאיות של גן BRCA, כשרופא אינו מתחשב בפרמטרים שצוינו בנייר העמדה, מספק מרשם לאשה שחולה בשלב מאוחר יותר בסרטן השד, בניגוד לאמור בנייר העמדה, הרי באין הסברים אחרים למחלה, בהחלט יתכן שהרופא יימצא כמתרשל. בארה"ב הוגשו תביעות כנגד יצרניות התרופה. חלקן התקבלו וחלקן נדחו. חברת התרופות WYETH חויבה לשלם 58 מיליון דולר פיצויים ופיצויים עונשיים בשל העובדה כי תרופות Prempro ו- Premarin שייצרו גרמו לאשה לחלות בסרטן השד. תביעה דומה נתקבלה אף היא אלא שבמינסוטה תביעה דומה נדחתה. גם במיניאפוליס נדחתה תביעתה של Patricia Zandi על שלא הוכיחה מדעית את הקשר הסיבתי בין סרטן השד לשימוש בגלולה. אגב, גם לנשים הנוטלות גלולות למניעת הריון יש סיכון של פי 3 יחסית לאוכלוסיה שלא נוטלת גלולות לפתח תסחיף ריאתי וכן כי קיימים דיווחים על כך שלנוטלות הגלולות מן הדור השלישי הסיכון גדל פי שניים מהסיכון של נוטלות הגלולות של הדור השני. השמנת יתר אף היא מהווה גורם סיכון לתסחיפים על רקע נטילת גלולות.

כליאת כתפיים היא אכן שכיחה. היא תופעה מוכרת כאשר העובר הוא גדול, בעל כתפיים רחבות (לאמהות סכרתיות בדר"כ) ויש אפשרות שבזמן הלידה, לאחר יציאת הראש, הכתפיים נתקעות ומסרבות לצאת בשל מידתן מה שמצריך עזרה מכשירנית על מנת להימנע מפגיעות אורטופדיות או שיתוק ארב ERB. בתביעות אלה עולה הטענה כי על הצוות הרפואי היה להעדיף מסלול של לידה קיסרית.הטענה היא לאבחון לקוי של נתוני היולדת, למשל, משקלו של העובר טרם לידתו, או התעלמות ממצב העובר בתוך הבטן.

לא בהכרח. תביעות רשלנות רפואית לא מעטות מוגשות בגין מוות לאחר צנתור לאחר שהמטופל נדבק בזיהום חמור בדם (ספסיס) שחודר לגוף דרך צנתר (קטטר). ייתכן והתחלואה המרובה קשורה בחיידק עמיד לאנטיביוטיקה בשם קלבסיאלה. כאשר הצנטר נותר בגוף הפציינט באפן משמעותי יותר מ-6 שעות (כמקובל) ניתן להניח כי תיקבע רשלנות ובית החולים יחויב בפיצוי. סביר להניח שירצה ביהמ"ש לדעת אם נערכה בדיקה יומית לסימני זיהום למשל. השימוש בצנתר הוא נפוץ גם בפגיות לשם הזנת תרופות ומזון. ידוע גם על פגים שנפטרו כתוצאה מפגיעת קטטר בלב כנראה בעקבות מעבר לקטטר שעשוי פוליאוריתן.

לא בהכרח. ראו למשל ע"א 5461/91 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' הכללית. מדובר היה בחולה עם אבסס בישבן שמתפשט מהר יותר בגלל עודף שומנים, שנמאס לו והחליט לעזוב מיוזמתו את חדר המיון על אף מצבו החמור, אליו לא היה מודע. בהמשך הדרדר מצבו, נגרם לו נזק והוגשה תביעת רשלנות נ' הרופא במיון. העובדה שהפציינט עזב מיוזמתו לא הביאה אוטומטית לדחיית התביעה. השופטת שטרסברג קבעה כי גורמי הרפואה צריכים לקיים נוהלי מעקב אחר המטופלים, לנסח וליישם נוהלי עבודה ברורים וחד משמעיים שינחו את עובדי חדר המיון בעבודתם להרגעת מטופל, השגחה עליו, והעמדתו על חומרת עזיבתו את בית החולים. נקבע שהיה צורך לקיים נוהל מעקב אחר מעשיו בחדר המיון ונוהל חירום במקרה של עזיבת המטופל, על ידי יידוע הרופא המפנה ואולי אף פניה ישירה לביתו של המטופל כדי להעמידו על חומרת המצב.

כן. דברים דומים נאמרו גם בע"א 206/87 קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח' נ' עזבון המנוח אדיסון, ובע"א 2694/90 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מימון ואח', פ"ד מו(5) 628. בת.א.) 776/94 עיזבון ארטו ז"ל נ' מלימובקה תקדין מחוזי 97(2) 3001 נדון מחדל של רופא פלסטיקאי שלא שלח לבדיקה פתולוגית והתברר שמדובר היה במלנומה. גם שם נשאלה השאלה האם יש לקופ"ח מכבי נוהל ברור לגבי טיפול של נגעים שמסירים אותם ונמצא שלא, מה שסלל הדרך להטלת אחריות.