שכרה של פרוצה

שכרה של פרוצה

  פרוצה נעצרה על ידי מס' שוטרים. אחד מהם תפס את פיה של הפרוצה מתוך חשד שהיא
מסתירה בפיה מנת סם.  יתר השוטרים הצטרפו וכולם ביחד ניסו בכוח לאלצה לפתוח את פיה
במשך כעשר דקות רצופות, לחצו על גרונה,לסתותיה ולחייה.  הדופק של הפרוצה נחלש.
חרף כך המשיכו הם לאחוז בלסתותיה. רק משהבחינו בסימני רפיון ודופק חלש בצורה
בולטת, הזמינו אמבולנס שהספיק למצאה ללא רוח חיים.  החשד נתברר כחשד שווא. 

בית המשפט קבע כי השוטרים כשוטרים סבירים היו צריכים לצפות כי לפיתת גרונה
של אשה במשך עשר דקות רצופות ובכוח  רב לא ישאר אותו אדם בחיים. אחריות ששת הנתבעים והמדינה  למעשיהם הוכחה ונותר רק לקבוע את הפסדי השתכרותה על מנת לאמוד הפיצויים שייקבעו לבנה היורש.

הבן העיד כי "רוב הזמן המנוחה היתה בבית ותמיד טיפלה בי כשזה קרה הייתי בן 7 שנים.
היא התקשרה אלי ביום המקרה, היא הבטיחה לי טיסן. כשהיא היתה באה היא היתה מפנקת
אותי בממתקים, צעצועים ובגדים". הדודה העידה אף היא כי המנוחה השתתפה
בקביעות בכסוי הוצאות המשפחה. היא סיפרה כי ברשותה של המנוחה היו תדיר סכומי כסף
במזומנים. כך היא היתה פורעת מדי פעם את כל חיובי המכולת שנרשמו בחנות.

בית המשפט האמין לעדותם של הבן והדודה. הוא קבע כי הדעת נותנת שבעיסוקה, גבתה
המנוחה את האתנן במזומנים. באין נתונים מספריים של סכומי הכסף שהמנוחה נתנה,
קובע בית המשפט כבסיס שכרה של המנוחה את השכר הממוצע במשק, על אף התרשמותו שסכומי התמיכה עלו על סכומי השכר הממוצע. לפיכך חויבו הנתבעים לשלם לבן, בעד הפסדיו
כתלוי במנוחה סכום של -.700,000 —. בגין קיצור תוחלת חיים וכן כאב וסבל פיצויים
נוספים בסך של -.500,000 —. בגין הוצאות לוויה וקבורה חויבו בך נוסף של -.20,000 —
כהחזר הוצאות.