נזקי טביעה בכינרת

 

ג' אינו יודע לשחות. הוא נכנס, למרות זאת, למים הרדודים בכינרת כשברכיו מעל פני המים. לפתע פתאום הוא מועד ונופל בשל מדרון נסתר עמוק. האם יכול הוא להגיש תביעה לפיצויי נזיקין?

ביהמ"ש המחוזי בת"א ענה על שאלה זו  בחיוב ובתוך כך חייב את עיריית טבריה (15%), מדינת ישראל (30%) ואת החברה לתפעול החוף השקט (55%) לשלם 4,030,717 ש"ח, לג'מאל עבדאללה אטריק שהפך ל"צמח", כאשר כמעט טבע בחוף הכנרת, בעת בילוי ירח הדבש שלו. 
 
ג'מאל כניראה לא הכיר את סכנת "תופעת המדרגה" בכנרת ואת המבנה הטופוגרפי של קרקעית הכנרת באזורי החוף.  

מאידך, החברה מפעילת החוף הייתה מודעת למצב המסוכן והיה עליה לצפות את התוצאות של מתן רשות לאורחי המלון לבלות בחוף הזה, שכן לה חובה מושגית כלפי אורחיה. במקום זאת היא היא העדיפה לשנות את קו החוף שליד המלון והשינויים הללו השפיעו על חומרת תופעת המדרגה. 

לא זו אך זו, נקבע: בשירותי ההצלה שסיפקה החברה לא היה כדי למנוע את הסכנה הטמונה במדרגה (שלטים מתריעים, או ציוד צלילה הולם וזמין למשל כמתחייב מסעיף 11 (א) לצו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים למקומות רחצה מוכרזים), תשכ"ה 1965) ומה גם שהיו מספר אסונות טביעה באזור. 

בייחוד יצא קצפו של בית המשפט משהתברר במהלך החקירה הנגדית כי חברה זו החמירה את הליקוי המסוכן במבנה "החוף השקט" והתעלמה ממנו בהעדיפה לקדם אינטרסים כלכליים של הגדלת שטח החוף בשליטתה.

לצידה של חבותה של החברה, חבותה של המדינה, נקבע, בהפרה של סעיפים 3(2), 3(4) ו-6 לצו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה)). שילוב הגורמים של מפלס מים נמוך ותופעת המדרגה, הפכו את החוף שהוא חוף מוכרז, לחוף שהרחצה בו "מסוכנת באופן קבוע" ומשכך היה על המדינה לאסור רחצה, אלא מאי שעל מנת לרצות את הנתבעת מס' 1 לא ניתן צו סגירה שכזה.

עיריית טבריה מאידך ניסתה להתנער מחובתה על-ידי "גלגול" החובה אל החברה, ואולם בית המשפט קבע כי אין היא רשאיות להתפרק מחובתה הסטטוטורית על-ידי מסירת ניהול חוף ים לגורם אחר מבלי לוודא כי היא אכן מבצעת את המוטל עליה בסבירות.

ההגנה דרשה לחילופין כי לפחות ייקבע אשם תורם של התובע כזה שיפחית באחוזים את הפיצוי. התאונה לטענת הנתבעות נגרמה בשל התנהגותו הרשלנית של התובע והסתכנותו מרצון, בכניסתו למים טרם פתיחת החוף לרחצה, על-אף השלטים האוסרים רחצה וחרף אזהרת קב"ט המלון שאמר לו לא להיכנס למים לפני שעות הרחצה. על-פי ההגנה, התובע התעלם מכל האזהרות סביבו, טענו. 

דרישתם זו נדחתה בבוז על ידי בית המשפט: התובע לא לבש בגד ים נקבע, הוא לא הרחיק לכת וטבע בקרבת החוף. הליכה במים רדודים (כ-40 ס"מ עומק) לא נתפסה בעיני בית המשפט כשחייה ומסקנתו הייתה כי לא הוכח אשם תורם לאירוע הטביעה.

ראשי הנזק כמרכיבי הפיצוי :

799,015 — = כאב וסבל. 879,219 — = הפסד השתכרות, לרבות "השנים האבודות". 1,287,481 — = עזרה סיעודית. 67,000 — = עזרה במשק הבית. 73,372 — = נזק מיוחד. 97,088 — = ציוד והתאמת מגורים בעתיד. 650,243 — = ציוד היגייני לעתיד. 39,408 — = פיזיותרפיה. 57,583 — = ביקורת רפואית. 80,308 — = תרופות ותוספי מזון.