אחריות משטרה לרצח

 

נער א' מתעמת עם נער ב'. במהלך העימות שולף נער ב' סכין. לרע מזלו אנשי משטרה עוברים ברכבם במקום ומעלים אותו על הניידת.  אלא שלאחר מס' דקות של תשאול הם נעתרים לבקשתו ומשחררים אותו כשהסכין בידו מבלי אף לבדוק עברו הפלילי ואם מסוכן הוא. הניידת עוזבת את המקום, השניים שבים ומתעמתים, ונער ב' שזה עתה שוחרר על ידי המשטרה רוצח את נער א' בדקירות סכין.

הורי הנער הנרצח הגישו תביעה נגד המדינה בשל אחריות שילוחית למעשי אורגן שלה (המשטרה) או יותר נכון למחדליה ובעילה של רשלנות הגם שהמעשה - ביסודו - כוונת פשיעה של אחר. 

נקבע כי אמנם "דיני הנזיקין המסורתיים נרתעו מפני הטלת אחריות נזיקית על המדינה בכלל, ובגין 'אי-מניעת פשע' בפרט", (השופט ריבלין בע"א 1678/01 מדינת ישראל נ' וייס ואח'.) בשל העובדה שלה שיקולי המדיניות, סדרי עדיפויות ומשאבים מוגבלים, ואולם אין בכך כדי לסיים את הדיון. 

נקבע כי נשיאת הסכין יצרה סיכון ואילו הקטטה, הסכין, העיכוב והשחרור יוצרים "קשר מיוחד" בין מעשי המשטרה לבין ייתכנותו של הרצח.  נקבע כי ניתן היה לצפות את המשך העימות ואת הפגיעה הגלומה משימוש בסכין, ומה גם שאפס המעשה החקירתי שלל את היכולת ללמוד על עברו הפלילי, ועל מסוכנותו לאלימות של הנער הדוקר. 

סוף דבר: ביהמ"ש המחוזי בירושלים מחייב את המדינה בתשלום למעלה משש מאות אלף שקלים להורים ולעיזבון הנער.