פסילה על תנאי ומאסר על תנאי
לאור ריבוי עונשי המאסר על תנאי שמוטלים לאחרונה בעקבות אכיפה מוגברת של נהיגה בשכרות ונהיגה בזמן פסילה החשיבות לעונשים מותנים של מאסר בפועל מותנה, הולכת וגדלה.
חלק מהותי בשיקולי בית המשפט בדבר ענישה תלוי בעברו של הנאשם וביתר פירוט בעונשים המותנים שלחובתו. אם בגיליון הרשעותיו של נהג עונש מותנה בין אם של מאסר בפועל ובין אם פסילה בפועל אין ודאות שבית המשפט יפעיל את העונש המותנה. לבית המשפט גם סמכות להאריכו. אמנם פעם אחת ולא פעמיים (אלא והנאשם נמצא בגמילה, ואז, לפי סעיף 85 לחסד"פ, בית המשפט יכול להאריך המאסר על תנאי ללא הגבלה).
מקום בחוק שבו נאמר מאסר הכוונה היא לרבות מאסר על תנאי. לכן, כאשר יש עונש מירבי שקבוע בחוק, הוא כולל את המאסר בפועל והמאסר המותנה (בהבדל מהפעלה או הארכה).
תקופת התנאי היא בין שנה לשלוש שנים בלא תלות בזמן שהנאשם יישפט על העבירה הנוספת, ובלבד שהוא ביצע אותה בתקופת התנאי. על מה חל התנאי? נהוג לקשר קשר כלשהו בין העבירה בגינה הורשע הנאשם לבין עבירת התנאי אך אין שום הכרח חוקי לכך. התנאי יכול להיות ספציפי לעבירות מסוימות, או לפי סוג עבירות. מאחר ומאסר על תנאי הוא עונש משמעותי, חשוב שהוא יהיה ברור. חשוב שהוא יהיה מנוסח באופן ברור גם לטובת השופט שאמור לשקול אם להפעיל אותו, וגם לטובת הנאשם, שיידע מפני מה להישמר.
.jpg)
לגבי משך תקופת התנאי, הרי שאם מוטל מאסר על תנאי יש להישאר בגבולות הסמכות. אולם אם מפעילים מאסר מותנה שהוטל בתיק קודם, אין מגבלת סמכות ואין מניעה שיופעל עונש של מאסר במצטבר באופן שבסופו של דבר עולה על העונש המרבי, משום שההפעלה איננה עונש על העבירה הנוכחית.
סעיף 52(ג) מוסיף את התקופה הסטטוטורית, שאם אדם נושא באותה עת עונש מאסר, תחילת תקופת התנאי מסיום המאסר, כשמתווספת לכך תקופה סטטוטורית שבה הוא בחופשה בשחרור בערובה או מבצע עבודות שירות ("תקופת ההפסקות" במאסר).
לפי הפסיקה, מאסר, הוא גם מאסר שהוטל כעת, גם אם עוכב הביצוע או נדחתה תחילת הביצוע. במילים אחרות: אותה תקופה של העיכוב או הדחייה אינה תקופה סטטוטורית. אם הוטל מאסר ומאסר על תנאי, וביצוע המאסר נדחה לחודש, ובמהלך אותו חודש ביצע האדם עבירה – לפי בית המשפט בפס"ד במנוקלר התנאי איננו חל, משום שהמגמה היא שאין לפצל בין מאסר ומאסר מותנה, ומאחר ותחילת תקופת התנאי תחל רק בסיום עונש המאסר, וזו גם אינה תקופה סטטוטורית כחוק. לפיכך, עבירה בתקופת הדחייה אינה מפעילה את המאסר המותנה.
כל זה כפוף לכך שבית המשפט יכול לקבוע אחרת.
אישית, לא הייתי מסכים להפעלה או הארכה של מאסר מותנה, מבלי לראות את גזר הדין שהטיל את המאסר המותנה. ואם כבר הוארך פעם אחת, מבלי לראות את גזר הדין המאריך, ואם הוארך כדין. אם ההארכה אינה כדין הרי שהעבירה הנוספת היא העבירה הראשונה כעת ולכן העונש המותנה מתברר ככזה שניתן להאריך אותו.
עונש על תנאי הכולל עבירות כלליות הוא בעייתי ומהווה פתח לאי-בהירויות ולפרשנויות. הגישה הכללית של הפסיקה היא להרחיב. אולם אין תשובה חד משמעית, והיא ככל הנראה תלויה בשני רכיבים: 1. בעבירה המקורית בגינה הוטל המאסר המותנה; 2. בעבירה שנעברה עכשיו. קרוב לודאי שבית המשפט יבדוק את האינטרס המוגן וילמד אותו גם מהתיק הספציפי. בכל מקרה ניתן לומר כי אם מדובר בניסוח עבירות ספציפיות או פרק מסוים, הדבר לטובת הנאשם.
