בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה נאשם בעבירה של נהיגה תחת השפעת סם ונימק בו הלשון: "...מסקנותי באשר למשמעות של נהיגה תחת השפעת סם מסוכן (שאינו אלכוהול) ובדבר דרך הוכחת עבירה זו, אפשר שמתייבות הן בחינה של הרשויות המוסמכות כדי ליתן בידי הרשויות כלים לאכוף את האיסור שבנהיגת רכב בהשפעת סם...מן הראוי גן לבחון לעומקן את הסוגיות המדעיות הכרוכות בשימוש במריחואנה, ואת משמעות הימצאות THC בגופו של נהג, לעניין הוכחות השפעת הסם עליו...".
המשטרה ייחסה לנאשם נהיגה תחת השפעת סם מסוכן סטייה עם רכבו שמאלה, חציית קו הפרדה רצוף ופגיעה ברכב אחר. כתוצאה מכך נגרם מותה של אשה.
לאור העובדות, הואשם הנהג בהריגה. נהיגה במצב מסוכן ותחת השפעת סמים, נהיגה בהשפעת משקה או סם מעל המידה הקבועה, סירוב להיבדק וכן החזקה ושימוש. מאידך, הנאשם טען (בין היתר), כי צרך מריחואנה 8 ימים לפני התאונה, ובעת התאונה לא היה נתון להשפעת הסם. לדבריו, נאלץ לסטות במהלך נסיעתו, שכן רכב שהגיח ממולו סטה לנתיב נסיעתו. בהיותו על שולי הכביש, הבחין כי מיד בהמשך השוליים מצוי מעקה בטיחות, ולפיכך נאלץ לסטות שמאלה. הוא חזר איפוא באילוץ לכביש, ואז איבד שליטה על הרכב.
אמנם בית המשפט דחה את גרסתו העובדתית של הנאשם אודות את שקרה לטענתו בתאונה, וקובע שנהג סטה ללא סיבה לנתיב הנגדי אלא שלעניין העבירה של נהיגה תחת השפעת סם, מציין בית המשפט כי סירובו של הנאשם לתת דגימות, מעלה חשד שמא רצה להעלים את דבר שימושו במריחואנה.
יחד עם זאת, קובע בית המשפט, כי חשד זה אין בו די כדי להביא להרשעתו בנהיגה תחת השפעת הסם. מחוות דעתו ומעדותו של העד המומחה מטעם המדינה, עולה בבדיקת דגימת השתן שנלקחה מהנאשם, נתגלתה חומצת THC בריכוז ng/ml
912. חומצת THC היא תוצר פירוק של החומר הפעיל בצמח הקנבוס.
אלא שהעד מומחה התקשה לקבע עמדתו בנחרצות, ולא היה מסוגל לקבוע בוודאות מתי צרך הנאשם את הסם, אלא העיד כי סביר להניח כי מדובר בעישון של עד יומיים לפני הבדיקה על מנת לתת חוו"ד מדוייקת יותר, יש צורך בשתי בדיקות.
עוד העיד העד כי לא ניתן קבוע בוודאות כמה זמן אורכת השפעת המריחואנה ומקובל שההשפעה אורכת 8 שעות, והדבר תלוי בכמות הסם ובקצב חילוף החומרים.
הוא גם לא יכל לקבוע בוודאות של מעל לכל ספק סביר כי הנאשם היה תחת השפעת סם בעת האירוע, ורק טען שיש סיכוי סביר שהיה תחת השפעת הסם.
אף האם היה צריך להכריע על סמך עדותו של עד זה, הרי שלא הוכח בהסתברות של למעלה מכל ספק סביר כי הנאשם נהג בעת התאונה תחת השפעת סם. קל וחומר שמסקנה זו נכונה אם תאומץ גרסתו של המומחה הנוסף שנשמע, שאליבא דגרסתו לא ניתן לקבוע כל מתי נצרך הסם:
במובן זה העדיף בית המשפט את גרסתו של הנאשם שאמר כי צרך הסם 7-10 ימים לפני הבדיקה, וקבע כי לא ניתן להסיק מכמות ה- THC הנמצא בשתנו של נבדק, כי היה, עובר לבדיקה, תחת השפעת סם המריחואנה.
עמדה זו אף גובתה בספרות מקצועית. המסקנה הינה אפוא, כי המדינה לא הוכיחה במידה שמעל לספק סביר, כי הנאשם נהג בעת התאונה, בהיותו תחת השפעת סם המריחואנה.
המדינה טענה כי לשון החוק קובעת כי "נעשתה בדיקת מעבדה, יהיו תוצאות הבדיקה ראיה בבית משפט על עבירת נהיגה בזמן שכרות" ומכיוון שלנאשם נערכת בדיקת שתן הצביעה על המצאות תוצר פירוק של מריחואנה ( THC), יש לקבוע כי נהג תוך שכרות (דהיינו בהשפעת המריחואנה).
טענתה זו נדחתה: ראשית סעיף 169 דן בבדיקת דם ולא בבדיקת שתן, ושנית, המחוקק הראשי כלל לא הסמיך את שר התחבורה לקבוע חזקה לעניין השפעת סם שאינו אלכוהול, ולפיכך לא ניתן לפרש את סעיף 169 ה (ג) כמוצע ע"י המדינה.
