נהיגה תחת השפעת סם וקשר סיבתי בלתאונה
נאשם צעיר השתמש בקטנוע ללא רשות בעליו, נהג ללא רישיון נהיגה לקטנוע, ללא קסדה תחת השפעת סם מסוג קנאביס (חשיש) שהשתמש ערב לפני כן ובניגוד לכיוון התנועה. שוטרים שהבחינו בקטנוע הורו לנאשם לעצור, אך הוא הגביר את מהירות נסיעתו. ניידת משטרה דלקה אחריו במרדף קצר עד שנעצר. רוכבת אופנוע שנסעה בכיוון הנסיעה המותר התנגשה בניידת העומדת ונהרגה.
שני שוטרי הניידת הורשעו, במשפט נפרד, בגרימת מותה ברשלנות של רוכבת האופנוע, אך האם גם לנהג האופנוע אחריות גם לגרימת תאונה זו? שכן אם כן, יואשם הוא לפחות בגרימת מוות ברשלנות. בית המשפט קובע שלא.
נקבע שהתנהגות השוטרים ניתקה את הקשר הסיבתי שבין תוצאות התאונה לבין התנהגות הצעיר.
סעיף 62(3) לפקודת התעבורה קובע עבירה של נהיגה במצב שכרות. סעיף 64ב מגדיר "שיכור" כמי שנתון תחת השפעתו של משקה או סם משכרים או מסוכנים. תקנה 169 ב' (ג) לתקנות התעבורה, קובעת כי יראו אדם כשיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה (שהיא 50 מ"ג לליטר דם, או 240 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.
הגדרתו של נהג שהשתמש באלכוהול כ"שיכור", מותנית אפוא בריכוז האלכוהול שנמצא בדמו. לעומת זאת, "שכרות" של נהג שנטל סמים, אינה תלויה בריכוזו אבל דרושה הוכחה של השפעתו.
מחקרים שוללים השפעה על משתמש כזה מעבר ל-8 שעות מרגע השימוש ומכיון שהנאשם, לדבריו, השתמש בסם בערב שלפני התאונה, הסיכוי שהוא היה תחת השפעת הסם קטן מאד. אולי היו הדברים שונים אם היה מוצג מזכר המתאר את התנהגות הנאשם, באופן שניתן ללמוד ממנו על היותו נתון להשפעת סם או מפרט את אופן נהיגתו, אלא שהשופט גרטי סבור היה כי דווקא היו קיימות ראיות מהן ניתן ללמוד על צלילותו של הנאשם, והעובדה שהוא לא איבד שליטה על הקטנוע, לצד התשובות הענייניות שמסר במשטרה, ולכן הנהג זוכה מהעבירות של גרימת מוות ברשלנות ונהיגה תחת השפעת סם, והורשע בנהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח, ובשימוש ברכב ללא רשות.
