זיכוי מעבירת הריגה והרשעה בגרימת מוות ברשלנות בלבד
השופטים ת' אור, ד' דורנר, א' ריבלין שדנו באחריות לתאונה שאירעה בצומת, בה התנגשו רכב מסחרי נהוג ע"י הנהג המואשם, ורכב פרטי, נהוג ע"י המנוח, זיכו הנהג מעבירת הריגה והרשיעוהו בגרימת מוות ברשלנות בלבדלאחר שנקבע שההתנגשות אירעה לאחר שנהג הרכב המסחרי לא כיבד את זכות הקדימה של הפרטית שעה שהמסחרית החלה בביצוע פנייה שמאלה, נכנסה לצומת וחסמה חלק מנתיב הנסיעה של הרכב הפרטי ושעה שניתן היה להבחין ברכב המתקרב בנתיב הנגדי ממרחק רב כאשר מהירות הנסיעה של הפרטית הייתה כ-140 קמ"ש, בעוד המהירות המותרת מוגבלת ל-
60 קמ"ש.
בית המשפט המחוזי ראה במכלול הנתונים בסיס להרשעה בהריגה. וגזר שנה וחצי מאסר בפועל, ארבע וחצי שנים על תנאי ופסילת רישיון למשך 10 שנים.
בערעור טען המערער כי לא הוכח קיומה של המחשבה הפלילית הגבוהה הנדרשת לצורך עבירת ההריגה וכי הוא הסתכל לעבר הכיוון ממנו הגיעה הפרטית, קודם פנייתו שמאלה.
לדעת העליון, לא ניתן לשלול טענתו זו של הנאשם ומה גם שלדעת בית המשפט העליון, בית המשפט המחוזי לא ייחס חשיבות מספקת למהירות בה נסע נהג הרכב הפרטית שנפטר שחרגה אף היא בצורה קיצונית מן המותר באותו כביש – 140 קמ"ש במקום המקסימום המותר של 60 קמ"ש.
לדעת העליון, הנסיעה המהירה של הפרטית, אין בה כדי לנקות את המערער מהרשלנות שדבקה בו באי מתן זכות קדימה. בית המשפט אמנם קובע כי מתן זכות קדימה פירושו, בנסיבות העניין, מתן זכות קדימה לרכב בעל הזכות, בהתחשב במרחק שלו מהצומת ובהתחשב במהירות נסיעתו, תהא אשר תהא המהירות וכי על החייב במתן זכות קדימה להמשיך ולעקוב אחר הרכב בעל זכות הקדימה, כדי להבטיח שהוא אמנם אינו מסכנו בכניסתו לצומת אך יחד עם זאת יתכן מאוד שבשל הנסיבות המיוחדות, לא נוצרה אצל הנאשם מודעות לסיכון שבסטייה עם רכבו לשמאל לתוך הצומת.
בכך ראה בית המשפט העליון סיבה להקל, לזכות מעבירה של הריגה ולהרשיע בגרם מוות ברשלנות.
