הריגה ונסיבות אישיות להקלה בעונש
האם בית המשפט העליון יותיר על כנו עונש קל יחסית שהוטל על המערער בגין הריגה ונהיגה בשכרות על שום נסיבותיו האישיות?
נהג הועמד לדין בגין עבירות שיוחסו לו, כשבכללן הריגה ונהיגה בשכרות. בית המשפט המחוזי הרשיעו, ודינו נגזר ל-14 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי ופסילת רשיון לתקופה של 9 שנים.
הנהג אדם צעיר, כבן 20, עלה מרוסיה לבדו, חייל בודד בישראל בעת ארוע התאונה, בלא משפחה ובלא מערך תומך.
הוא ביסודו אדם נורמטיבי, חסר כל עבר פלילי, המצוי מאז התאונה במצב של משבר עמוק כשהוא עזוב לנפשו. תיפקודו מאז התאונה הינו חיובי, ואף שנפגע אף הוא בארוע זה, הוא ביקש לחזור ולשרת בצבא. שירות המבחן העריך כי שליחתו למאסר ממושך תביא לנסיגה קשה במצבו הנפשי. בתסקיר משלים ציין שירות המבחן, כי אכן חלה נסיגה משמעותית במצבו הנפשי של המערער, והביע נכונות להעמידו למבחן לתקופה של שנתיים, שבמסגרתו ישולב בקבוצה טיפולית ויינתן לו גם טיפול פרטני.
הוא הלין על חומרת העונש, בעוד שהמדינה ערערה על קולתו.
בית המשפט העליון קבע כי מדובר בנהיגה פזיזה תחת השפעה כבדה של אלכוהול, כאשר ההנחה היא שאל מצב השכרות נכנס הנהג מרצון אולם הערכה כוללת של מכלול ההיבטים מביאה למסקנה כי יש להותיר את העונש שנגזר על המערער בעינו, חרף היותו קל יחסית. לעונש זה צורף, בהסכמת המערער, צו מבחן למשך שנתיים, שתוקפו יחל עם שחרור המערער מן המאסר.
