גרימת מוות ברשלנות וקשר סיבתי בין התאונה למוות
נאשם הואשם בין היתר בעבירות של גרימת מוות ברשלנות וסירוב לדרישת שוטר לתת דגימת דם. זאת, הוא הגיע לעקומה, ובמקום לפנות את הכביש, הוא המשיך ישר, עבר לנתיב הנגדי והתנגש חזיתית במכונית שנסעה ממול. כתוצאה מהתאונה נפגעו הנוסעים בשני כלי הרכב. אחד הנוסעים שנסע ברכבו של הנאשם ושנפצע, אושפז בבית החולים ונפטר שם לאחר כשלושה שבועות.
הוא הודה באחריותו לתאונה אך כפר בקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין המוות.
בית המשפט לתעבורה קיבל טענותיו וזיכה אותו מעבירה של גרימת מוות ברשלנות, משלמד לא קיים קשר סיבתי בין המוות בבית החולים לבין התאונה. הסתבר שהמנוח נפצע אושפז ונותח ברגלו ומצבו לאחר הניתוח היה טוב וכי רק לאחר מכן הידרדר מצבו, הרעה עד למצוקה נשימתית חמורה ולאובדן הכרה. מצבו המשיך להידרדר עוד, עד אשר לקה בדום לב, שלושה שבועות לאחר התאונה. לו היה המנוח נפטר כתוצאה מהפצעים שנגרמו לו מהתאונה או מסיבוכים מסתברים במהלך אשפוזו היתה יש להניח התוצאה שונה. ואולם, עדויות הרופאים שטיפלו במנוח, תתעודות הרפואיות הביאו את בית המשפט למסקנתו זו שכן לא היה ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי הכשל הרב-מערכתי אשר הוביל למותו של המנוח נגרם מהתאונה או מסיבוך עקב האשפוז ולא ממצבו הבריאותי הקודם של המנוח.
