נהיגה רשלנית או נהיגה בקלות ראש מול נהיגה בחוסר זהירות (סעיף 62 2 ו-38 2 ותקנה 21ג לתקנות התעבורה)

לעיתים בוחרת המשטרה להחמיר עם נאשם ולייחס לו אישום של נהיגה רשלנית או נהיגה בקלות ראש במקום לייחס לו עבירה על תקנה 21 ג' ( תקנות התעבורה ) שעניינה נהיגה בחוסר זהירות. ההבדל בין העבירות הוא דק לעיתים אך בדר"כ הוא משמעותי מבחינת הנאשם שכן הודאה בעבירה האחרונה משמעה ב-90% מהמקרים פסילת מינימום של 90 ימים. הפסיקה קבעה כי כדי להאשים בעבירות הראשונות החמורות יותר יש להוכיח התנהגות נהיגתית חמורה, מבחינת מודעות הנאשם, ממש אדישות לתוצאות המעשה אך המשטרה מתעלמת מהפסיקה וממשיכה להגיש כתבי אישום חמורים. במקרים בהם התאונה נגרמת בגין סטייה מנתיב או אי שמירת מרחק לא מומלץ לרוץ להודות באישומים בהם אלו העבירות המיוחסות משום שיתכן ויהא ניתן, קודם להודאה, להמירן לנהיגה בחוסר זהירות - עבירה שלא מחייבת פסילה. ממש כמו, שסעיף הריגה מומר לגרימת מוות ברשלנות (גרם מוות ברשלנות).




תאונה בלתי נמנעת

יתכן כי כלל אין כל אשם ומלכתחילה לא היתה אמורה המשטרה להגיש כתב אישום, לא בגין נהיגה ברשלנות ולא בגין נהיגה בחוסר זהירות קל וחומר שלא בגין נהיגה רשלנית.

ניקח דוגמא רכבו של נהג שהגיע לצומת, החל הפנייה שמאלה, פגע בהולכת רגל וגרם לה לחבלה כאשר הולכת הרגל החלה לחצות את הרחוב אליו הנהג פנה בסמוך לצומת, מימין לשמאל לפי כיוון נסיעת הנאשם. האם הרשעה היא בלתי נמנעת?  השופט פולוק מבית המשפט השלום לתעבורה בקריית גת דן במקרה שכזה במקרה בו יוחסה לנאשם נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62 (2) וסעיף 38 (2) לפקודת התעבורה.

הולכת הרגל העידה כי פסעה על הכביש צעד אחד בלבד שלא במעבר חצייה להולכי רגל, כי היא סובלת מבעיות ראייה, וכי הסתכלה למטה בעת שהחלה לחצות את הכביש. מאידך הנאשם העיד כי הולכת הרגל לא הבחינה ברכבו. הוא נסע באיטיות והגיב בזמן. לטענתו היא ירדה לכביש באופן פתאומי ובלתי צפוי, מבלי שתיתן דעתה לתנועה, במקום שאינו מיועד לחציית הולכי רגל, סמוך ביותר לפני הרכב שלו. בנסיבות אלו, נקבע כי לכאורה מדובר בתאונה בלתי נמנעת והנאשם זוכה מחמת הספק.

תגובות הגולשים:

הוספת תגובה


כתבו עלינו ב-YNET
מוות בת 5 בשל איחור באבחון גידולקרא עוד
הרופאים התרשלו באבחנה והחולה מתקרא עוד
תביעה: בתנו נולדנה עם מומים קשיםקרא עוד

שם מלא*:
טלפון*:
הערות: