רשלנות רפואית במרשם גלולות

אשה מתייצבת אצל הגניקולוג ומבקשת שימליץ בפניה על אמצעי מניעה. כדי להמליץ בפניה על אמצעי זה או אחר, לבד מהקריטריונים הברורים של יעילות נוחות ומחיר, עליו להביא בחשבון בראש ובראשונה בטיחות ומחיר תועלות אחרות, כדי לחסוך תופעות לוואי וסיכונים ממשיים.

גלולות למניעת הריון
לבד מתפקידה העיקרי של השחלה לייצר ביציות, היא גם מייצרת את שלושת הורמוני המין (האסטרוגן, ההורמון הנשי, העיקרי המופרש, הפרוגסטרון והאנדרוגן שתפקידם, ברגיל, להכין הרחם לתהליך ההריון. מתן טיפול הורמונלי הוא חלק מהשימוש הקליני כאמצעי לשמירת הריון וכטיפול הורמונלי שניתן בגיל המעבר. הפרוגסטרון שבגלולה למעשה גורם לעיבוי הריר הצווארי ובכך לחסימת מעבר זרעונים לרחם ומניעת השרשה יעילה. אלא שלאסטרוגן יש השפעה לא רק על הרחם אלא על עוד רקמות בגוף.

כאמצעי מניעה, ניתנות גלולות, המכילות אסטרוגן ופרוגסטרון, על בסיס יומי משך 3 שבועות, הפסקה ואז וסת. טיפול חדשני אחר הוא באמצעות מדבקה במקום בליעה. המדבקה משחררת את אותם הורמונים ומחליפים אותה פעם בשבוע. קיימות גם שיטות אחרות פחות נפוצות כמו התקן תוך רחמי, התקן תוך רחמי ש"יודע" לשחרר פרוגסטרון, טבעת נרתיקית אותה מוציאים אחרי 3 שבועות, הפסקה, ווסת וחוזר חלילה.

במרוצת השנים מינון ההורמונים שבגלולה הלך וירד. המינון המקובל כיום הוא למעשה 10% מהכמות שניתנה בשנות ה-60, משום שהסיבוכים בהם עוד ידובר קשורים קשר ישיר במינון גבוה.

תופעות לוואי

להורמונים אלה תופעות לוואי: בחילות, נפיחות דימום בין וסתי, פיגמנטציה בעור, דכדוך וירידה בליבידו, אולם רובן, ללא סיכון של ממש, אלא בחלקן הגדול, נזק של "מה בכך",שאפילו לא מהווה עילה לתביעת רשלנות רפואית. 

קרישיות יתר בדם וסיכונים ממשיים

סיכונים ממשיים בהקשר של שימוש באמצעי מניעה המבוססים על טיפול הורמונלי, הם בראש ובראשונה, עלייה בסיכון לפקקת הורידים ותסחיפים ריאתיים, סיבוכים העלולים לגרום למוות באופן ממשי אצל אנשים הסובלים מתופעה של קרישיות יתר - עליה בסיכון של פי 3-4 ביחס לאדם שאינו סובלים מקרישיות יתר בדם.

ההורמונים הנמצאים בכל הגלולות למניעת הריון במינונים שונים משפיעים על כלי הדם ומחישים במידת מה את קרישת הדם. אגב, דווקא הגלולות מהדור החדש אליהן משתייכת הגלולה harmonet גדל בהן הסיכון להיווצרות קרישי דם.

גם המאמר PULMONARY EMBOLISM, מעלה כי לנשים הנוטלות גלולות למניעת הריון יש סיכון של פי 3 יחסית לאוכלוסיה שלא נוטלת גלולות לפתח תסחיף ריאתי וכן כי קיימים דיווחים על כך שלנוטלות הגלולות מן הדור השלישי הסיכון גדל פי שניים מהסיכון של נוטלות הגלולות של הדור השני.

השמנת יתר אף היא מהווה גורם סיכון לתסחיפים על רקע נטילת גלולות. רופא שנמנע מלשקול אשה בטרם רשם לה מרשם של גלולות למניעת הריון ואף נמנע מלשאול אותה ביחס למשקל גופה, שעה שממראה נשקף כי המדובר באשה שמנה, מתרשל בתפקידו, ונותן בידיה מרשם לגלולות שגורם לנזק מתרשל בתפקידו. זאת שכן ניתן במאמץ קל ביותר לשקול את האשה במשקל שיכול ליתן בידי הרופא נתון חד ערכי ביחס למשקלה, בלא הערכות סובייקטיביות לא מדוייקות ו/או לכל הפחות לשאול למשקלה ולגובהה ולתעד את הנתונים בכרטיס הרפואי, בין היתר, גם לצורך המשך המעקב הרפואי.

כבר נקבע שאין לייחס לאשה רשלנות תורמת אם היא לא מציינת את העובדה שהינה נוטלת גלולות, אם היא לא נשאלת שאלה ממוקדת בדבר נטילת גלולות, אלא רק ביחס לתרופות וקיומן של מחלות. נקבע שדווקא מחובתו של הצוות הרפואי ליזום בירור ממוקד, זאת בפרט על רקע החשד לקיומו של תסחיף ריאתי.

קרישיות דם בראי הוראות האיגוד הישראלי לגניקולוגיה ומיילדות

ניר העמדה של האיגוד הישראלי לגניקולוגיה, האחרון בנושא, ואשר פורסם בשנת 2005, מסביר כי ניתן להתחיל שימוש בגלולות למניעת הריון לאחר נטילת היסטוריה רפואית ומדידת לחץ דם וכי בדיקות מכוונות כולל בדיקה גופנית ובדיקות מעבדה יבוצעו בהתאם להיסטוריה רפואית.

בדיקות של קרישיות יתר (בדיקות טרומבופיליות), על פי נייר העמדה, מיועדות רק לנשים עם גורמי סיכון מוכחים לקרישיות יתר וסיפור משפחתי ברור. לא בטוח שנייר העמדה חופף את השורה התחתונה שבפסקי הדין המתייחסים לאירועי מוות לאחר נטילת גלולות עם סיכוני יתר, אבל נייר עמדה נועד בין היתר גם כדי להגן על רופאים בתביעות רשלנות רפואית, ואולי מכאן ההשקפה. כלל לא בטוח שזה יהווה כתב הגנה ראוי.