פיצויים בתיק רשלנות רפואית
ראשי נזק אופייניים לתיקי רשלנות רפואית בראי פסקי דין
פגיעה באוטונומיה
פיצויים בתיק רשלנות רפואית שונים במעט. למרות שככלל היה ידוע שאם לא קיים נזק גופני אין פיצוי, הרי שאם פציינט יוכיח שההחלטה לטפל בו ניתנה שלא על דעתו, מבלי ליידע אותו על כל הסיכונים הכרוכים בטיפול ומבלי לקבל למעשה את הסכמתו שמדעת, הרי שגם אם לא יוכיח קשר שלו אלה נמסרו לו לא היה נכנס לטיפול הוא יהא זכאי לפיצוי וזאת על אבדן האוטונומיה לשלמות גופו. מאז פסק דין עלי דעקה (סוף שנות התשעים) בו הושרש כאמור ראש נזק חדש זה סכומי הפיצוי האמירו. בפס"ד עלי דעקה נפסק סכום של 15,000 ש"ח ולאחרונה נפסק סכום של 150,000 ש"ח כאמור רק בגין ראש נזק זה.
סכומים גבוהים כאלה ניתנים במקרים בהם מגיע בית המשפט למסקנה, בניתוחים אלקטיבים (שאינם דחופים) למשל, שהלקוח לא היה נותן את הסכמתו לקבלת הטיפול שגרם לו לנזק אילו קיבל את המידע הדרוש. במקרים כאלה, המטופל זכאי לפיצוי בגין כל רכיבי הנזק שנגרמו לו כתוצאה מאותו טיפול, גם ללא הוכחה של רשלנות רפואית!
אבדן סיכויי החלמה
גם כאן מדובר בראש נזק המוכר בתביעות רשלנות רפואית בלבד. ראש נזק זה בא כמענה לטענה של מוסדות רפואים ובתי חולים כי "גם במידה והמחלה היתה מאובחנת בזמן, לא היו לתובע סיכויי החלמה אלא של 20%". (20% נאמר כדוגמא). בית המשפט, בפסיקה תקדימית מהשנים האחרונות, קובע כי גם מסיכויי ההחלמה המזעריים האלה אין להתעלם והפיצוי יהא כאחוז סיכויי ההחלמה.
בדוגמא: אם לחולה היה צפוי נזק מעצם הימצאות גידול במוחו נניח והצורך בניתוח להוצאתו, לכך אין הרופה אחראי וגם במקרה כזה היה צפוי שייגרם נזק. מצד שני סביר להניח גם, שהתפתחות הגידול הקטינה את סיכויי ההחלמה ממנו, ואובדן סיכויי החלמה שנגרם עקב הרשלנות יכול לשמש כנזק בר-פיצוי.
ראשית ההתפתחות של ההלכה בפסק דין ההסתדרות נ' פאתח בשנת 1988 שם נדון איחור באבחון של שיתוק בעצם הפנים ונקבע שהאיחור היה בגלל התרשלות. לו אבחנו את השיתוק בזמן ניתן היה להביא לאיחוי של העצב שנפגע אבל הסיכוי להחלמה לא עלה על 30 אחוז. לפי שיטת המשפט ומאזן ההסתברויות הסיכוי אינו עולה על 50%, ולכאורה התובע לא יכול להוכיח סיבתו. הוא אולי יוכיח התרשלות אבל לא קשר סיבתי ולכן התביעה צריכה להידחות.
בית המשפט העליון היה קשוב לאפשרות הפגיעה בתחושת הצדק בכך שמי שניזוק לא יקבל פיצוי למרות שהצליח להצביע על מזיק רשלן וקבע שהפיצוי עצמו ייגזר לפי הסיכון. 30 אחוז סיכון 30 אחוז פיצוי.
שם השתרשה למעשה ההלכה ובאשר לסיכוי של יותר מ-50% אבל פחות מ-100%? ללא דיון מעמיק אמר בימש שאכן יש צריך להפעיל בצורה סימטרית.
ביום 3/8/08 ניתן פסק דינה של השופטת אסתר חיות בעניין לוי נ' ד"ר מור (ע"א 4975/05), שם נדונה פרשת מותה של התובעת שחלתה בסרטן צוואר הרחם ומחלה זו היא שגרמה למותה. סיכוייה להחלים מן המחלה גבוהים ב-20% אלמלא הרשלנות: סיכויי ההחלמה של המנוחה עמדו על 80%. בשל, הרשלנות והאיחור באבחון, המחלה התפתחה והגיעה לשלב מתקדם בו וסיכויי ההחלמה ירדו ל-60%.
במילים אחרות:
ללא רשלנות - סיכויי החלמה 80% וסיכון לתמותה 20%.
בשל הרשלנות - סיכויי החלמה 60% וסיכון לתמותה 40%.
נקבע כי הסיכוי שהתרשלות גרמה לנזק עומד על 50% ולא על 20% כפי שהציעו קודם, אנשי האקדמיה, פרופ' אריאל פורת ואלכס שטיין במאמריהם, "דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי-ודאות בגרימת נזקים" ו"פיצוי בגין יצירת סיכון ופגיעה בסיכוי""
ההסבר הוא זה: הסיכון לתמותה לאחר ההתרשלות עמד על 40%. 20% מתוכו נגרמו בגלל ההתרשלות. המנוחה השתייכה לאותם 40% שלא החלימו, ולכן קיים סיכוי סטטיסטי של 50% (20/40) שהמנוחה נפטרה בשל ההתרשלות. בית המשפט למעשה מבקש לעשות פעולה של הכפלה ולא של חיסור.
לבסוף, ביהמ"ש העמיד את שיעור הפיצוי על 50% מתביעת התלויים (בניכוי חלק יחסי בשיעור דומה של קצבת השאירים).
הקושי להוכיח - סיבתיות עמומה - פסק דין עדן מלול
בית המשפט העליון הזיז שוב את גבולות התביעה הנזיקית על הוכחת גרימת הנזק מ 'הכל או לא כלום' בפס"ד עדן מלול. עכשיו היא קובעת פיצוי גם כשלא ניתן להוכיח על-פי מאזן ההסתברויות שהנזק הכולל נגרם בעוולה. במילים אחרות כשיש "סיבתיות עמומה" - לא נפסוק הכל או לא כלום לפי עקרון הנזיקין הישן אלא נפסוק לפי גישת הערכה הסתברותית. [הכלל הרגיל בדיני הנזיקין הוא כי על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי בין התנהגותו העוולתית של הנתבע (במונחי עוולת הרשלנות - ההתרשלות) כלפיו והנזק, וזאת לפי מאזן ההסתברות. עמד בנטל - יפוצה על מלוא הנזק; גם אם יוכיח התנהגות עוולתית ונזק ולא עלה בידו להוכיח, לפי מאזן ההסתברות, את הקשר הסיבתי - לא יזכה בפיצוי].
אם, נגיד, חלק מהנזק נגרם מעצם הפגיעה הראשונית, וחלק אחר על-ידי הרשלנות הרפואית, וכשקיים קושי רב להחליט מהו חלקה של הרשלנות בגרימת הנזק, בנסיבות אלה, שיעור התרומה של רשלנות הרופא לגובה הנזק ייקבע על דרך של אומדן.
למעשה מדובר בשאלת הקשר הסיבתי בין השהיית הניתוח הקיסרי שמשמעותה היא אי-הפסקת הדימום על ידי ניתוח) לבין מחלתה של התינוקת. משפחת מלול הביאה מומחים רק בתחום המיילדות: פרופ' שר ופרופ' שנקר. היא נמנעה מלהביא נוירולוג ילדים או ניאונטולוג שהם, המומחים המתאימים להביע דעה בשאלת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות למומים מהם סובלת עדן.
חוות הדעת של המומחים בתחומי רפואת ילדים ונוירולוגית ילדים שהיו מונחות בפני בית המשפט, הן שתיהן מטעם בית החולים. חוות דעת אחת, של הנאונטולוגית (מומחים לרפואת פגים) ד"ר ציפורה דולפין, ביטאה מסקנה, כי עדן פיתחה מחלה קשה של החומר הלבן של המוח הקרויה PVL. זוהי מחלה מוכרת היטב בפגים. לא ניתן לחזותה מראש. היא גורמת, כמעט בכל המקרים, לנכות קשה.
ואולם הוסיפה ד"ר דולפין כי:
"ייתכן שבמקרה זה ניתן לקשור בין הדימום אצל האם לפני הלידה (אשר בגללו בוצע הניתוח הקיסרי) ובין ה- P.V.L.. אך מניסיוני הממושך בטיפול בפגים הרי שהמחלה מופיעה ללא כל גורם סיכון ברור פרט לעובדת הקשר בינה לבין הפגות".
גם ד"ר וייץ שמסר חוות דעת מטעם בית החולים הסכים כי "דימום מסיבי יכול, על דרך העיקרון, להביא לתשניק הילוד או לירידה בהספקת החמצן לפג, המסוגלים, בתורם, לגרום ל- PVL..."
באימרות המודגשות הנ"ל נאחזה המשפחה. היה בכך הגיון רב שכן הן הנימוק להכרה בקשר סיבתי אפשרי בין העיכוב בביצוע הניתוח לבין ה-PVL.
קופת החולים טענה שבאימרות האלה אין די. היא ביקשה מבית המשפט שיקבע כי ההורים לא הוכיחו על פי מאזן ההסתברות קיומו של קשר סיבתי בין האיחור בביצוע הניתוח הקיסרי לבין מחלתה של עדן זאת שכן, ההורים לא הצליחו להוכיח, לפי מאזן ההסתברות, כלומר בסיכוי של למעלה מ-50% שהגורם האפשרי של דימום (שמקורו ברשלנות) גרם לנזק.
אולם, בית המשפט העליון דחה את טענתם וקבע שהמשפחה הוכיחה כי העיכוב בביצוע הניתוח יכול היה להיות גורם לנזק או לחלקו ולפי מידת הסיכון לפי אמדן (20%) הוטלה אחריות על בית החולים בשיעור של 20% לנזק.
בינתיים, הגישה שירותי בריאות כללית בקשה לדיון נוסף והבקשה התקבלה כך של מן הנמנע שיהא שינוי בפסיקה אם כי קשה לראות זאת קורה. כל עוד הוכח שקיים במקרה של התובע קושי מובנה מהמטריה של סיבתיות עמומה כלומר בגלל קשיים מדעיים שלתובע אין שליטה עליהם. קש"ס עובדתי לא ידוע משום שהנזק שבו הוא לקה אינו נהיר למדע הרפואה ושהתובע אינו אשם בכך. נקבע כי שימוש בנתונים סטטיסטיים מספק. ושוב, הכלל חל כחריג בהן גישת הכל או לא כלום גורמת לאי צדק. רמז לבאות ניתן להסיק מדברי הנשיא ברק שבדעת הרוב בפס"ד מאוחר יותר (גולן נ' אלברט) הבחין בין מצבים של עמימות עובדתית. הוא מבחין בין מצבים שבהם ידוע שנגרם נזק והעמימות היא רק סביב היקף הנזק לבין מקרים שעניינה של העמימות הוא ביחס לפוטנציאל הגרימה.
באנגליה הפסיקה הפוכה. מקרה דומה למדי לעובדות פס"ד עדן מלול נדחה על ידי הערכאה הגבוהה של בית הלורדים הHouse of Lords בפס"ד גרג נ' סקוט נקבע כי "אין כזה דבר סיבתיות עמומה לא קיימת כלל עמימות מובנית, מה שחסר לנו זה ידע".
עורכי דינו של התובע טענו שגם בתיקי רשלנות מקצועית של עורכי דין עושים חישובים היפותטים שעה שמגיע תובע וטוען כי אילו עורך דינו היה פועל בצורה סבירה הוא היה זוכה בכספים. על כך ענה בית הלורדים: זה עניין שונה. שם זה נזק כלכלי. לא גופני. ובנזק כלכלי הפסד הסיכויים הוא חלק אינהרנטי מהעניין שכן להפסיד רווח זה די דומה להפסיד סיכויים לרווח. כשמדובר בנזקים פיזיים להפסיד רגל או להפסיד סיכוי להפסיד רגל זה לא אותו דבר.
מלוא פיצוי כשאחוזי החלמה הם בין 50 אחוזים ל-100 אחוזים?
שבועיים אחרי עדן מלול הגיע לשולחן בית המשפט העליון תיקו של המרכז הרפואי שערי צדק נ' זכריה כהן שדן בביצוע רשלני של ניתוח בפרק הירך. לזכריה כהן נקבעו 100 אחוז עוד קודם לניתוח. הוא סבל משיתוק מוחין מלידה. לפני הניתוח הוא יכל להתהלך אבל באופן מוגבל, המצב הדרדר ואז המליצו רופאיו על ניתוח שלא הצליח ולמעשה הוא לא קם ממנו. נפסק במחוזי שבהסתברות גבוהה הניתוח היה מתבצע בהצלחה והוא היה חוזר להלך. הנתבע טען: "לא היה לך הסתברות מלאה אלא רק 70%, אז בוא ניתן לך 70 אחוז מהנזק". אבל הטענה נדחתה: נקבע שאת את הדוקטרינה בדבר אבדן סיכויי החלמה פוסקים רק כשיש עמימות ראייתית שמצדיקה בחירה בראש הנזק החילופי הזה כמשענת לניזוק שנשללו ממנו הכלים הנקוטים ברגיל.
לכן ניתן לומר שהמזיק ישלם 100 % מהנזק אם ההסתברות גבוהה מ-50% אבל פחותה מ-100%.
יום שני, 12 במרץ 2007 בשעה 20:27
רשלנות בהשתלת כוכלר לילד חרש שעקב אי הצלחה נאלץ לעבור ניתוח חוזר בבית חולים נוסף אחר .האים יש מקום לתביעת רשלנות עקב אי ההצלחה במיקרה 1 .כשנותח הילד בבית חולים אחר עבר סבל כפול לשם הוצאת השתל ורק לאחר מיכן כשאוזנו הייתה פגועה נאלצו לנתח להחדרת שתל באיז שניה מדובר בילד בן שנתיים האים יש מקום לקבל תשובה בנדון תודה
0