טעות במדידה ובהערכת משקל

רבים מהתינוקות בעלי משקל גדול, מעל 4.2 ק"ג ינותבו ללידה בניתוח קיסרי אבל טעות במדידת הגפיים וכו' באולטרסאונד יכולה לגרום לקבלת החלטה שגויה של ביצוע לידה רגילה ולא ניתוח קיסרי, שכן משקל העובר מוערך כנמוך יותר ממשקלו האמיתי. הדבר יביא, לעיתים, לכליאת כתף בלידה.

לעיתים, ייצא הרופא ידי חובתו בכך שיפנה את האם למרפאת סיכון, אולם בית החולים עלול להימצא רשלן אם לא יערוך בדיקות משקל סמוך ללידה, אם לא יבצע מדידה כמו שצריך, אם יבצע, אבל ייקח החלטה שגויה ורשלנית על בסיסה, או שלא ייקח בחשבון טווח טעות במדידה. טווח טעות במדידה של 10-20% אכן קיים.

פיגור בגדילה התוך רחמית IUGR

פיגור בגדילה תוך רחמית  IUGR הוא תסמין חשוב עליו יש לדווח להורים, שכן הוא אות לכך שהעובר יסבול מליקויים שונים כמו פיגור שכלי ומוטורי. 

אי אבחון מומים

אי אבחון של מומים ייחשב לרשלנות רפואית כל אימת שנדרש האיבר להיסרק. בתקופות שבהן חוזר מנכ"ל משרד הבריאות לא כלל דרישה לבדיקת גפיים בבדיקה השגרתית,ועל פי הנוהג לא היו בודקים גפיים בבדיקה השגרתית לא תיוחס, ככל הניראה, רשלנות לאי סריקת מערכת העצמות הגדולה בבדיקה השגרתית.

המדובר בדר"כ באי אבחון  מומים כמו חוליה חצויה בעמוד השדרה, SPINA BIFIDA (ספינה ביפידה - מחלת גב צמיתה שיכולה לגרום לפגיעות מוטוריות קשות. מתבטאת בהיעדר איחוי מומים בגפיים, בעיקר בעצמות הגפיים) מומים בלב ומומים מוחיים, כמו ציסטה במוח (ציסטה ארכנואידלית הינה כיס סגור מלא נוזלים הממוקם בתוך אחת השכבות של החומר הקשה העוטפות את המוח),  פגיעה מוחית עם השלכות שכליות ומוטוריות קשות.

מכל מקום, הורים השוקלים תביעה בעילה של הולדה בעוולה לא יצליחו בתביעתם ללא חוות דעת רפואית, של גיניקולוג בכיר, מומחה בתחום המיילדות והגיניקולוגיה, שיסביר כי בדיקה מורחבת או הבדיקה הספציפית שהייתה צריכה להיעשות, הייתה מאתרת את המום וכי ההסתברות לגילוי המום בבדיקה גדולה מאפשרות אי גילויו.

חובת הרופא המטפל ליידע בדבר קיום בדיקה מקיפה יותר

בדיקת אולטרא-סאונד רגילה למשל מוגבלת לבדיקת איברים אלו או אחרים והיא איננה כוללת את כל האיברים שניתן לגלות בהם מומים. לשם בדיקה מקיפה יש לערוך בדיקת אולטראסאונד מורחבת שאינה כלולה ב"סל הבריאות". בעבר, נשים בהריון תקין הופנו בעבר לעריכת הבדיקה הבסיסית ואילו לבדיקה מורחבת הופנו נשים בהריון עם סיכון גבוה למום, או כאשר קיימת אינדיקציה רפואית ספציפית או חשד לקיום מומים בעובר.

מום שאובחן ונעלם

היעלמות של מום אינה מלמדת על אי קיומו בתחילה, והרופא אינו יכול להחליט שהיעלמות מסירה מעצמו אחריות לספר לאם ההרה על קיומו הראשוני. נקבע שהדבר חייב להימסר לאמא, ועל הרופא לתעד העברת המסר לאמא בתרשומת.

חשד של הרופא המטפל, צריך שיעבור לידיעת ההורים באופן שיגרום גם להם לזרז את הבדיקות הבאות, ולא לפספס בדיקות שמוגבלות מבחינת תאריך. בדיקת מי שפיר היא כזאת.

סרט הבדיקה

סרט הבדיקה על גבי התקליטור חייב להישמר. אין פירוש הדבר שכל אימת שהסרט אינו נשמר, התובע יהא זכאי בדין, אולם בהחלט ייתכן כי מחלוקת עובדתית אם תצוץ תוכרע לטובתו, שכן איבוד הקלטת גורם לתובע "נזק ראייתי" מונע מהתובע ראייה מכרעת. מסיבה זו,  הרופאים, מתעדים ושומרים התיעוד, ולכל הפחות מיידעים האם על אפשרות ההקלטה.

"ליפול בין הכסאות" - בין הרופא המפנה לרופא הבודק

כנגד הנוהג של "ליפול בין הכיסאות" נקבעה בפסיקה חובת העברת המידע בין הגורמים השונים ובאופן שוטף ומיידי בין הגורם הבודק לרופא המטפל באופן דו כיווני לרבות הסבת תשומת לב ועירנות של שני הצדדים. על הגורם הבודק להיות ער גם לסיכונים דומים או שכנים לסיכון אותו נדרש לבדוק ובכלל, נקבע כי הנוהל של מסירת כל עותקי הממצאים לידי החולה, כדי שזה ימסור אותם לידי הרופא המטפל, הוא בלתי תקין.

האם ההורים היו מבצעים הפלה

אבל לבד מהבחינה המדעית, התביעה תלויה ראשית בהורים עצמם שחייבים להראות כי האם היתה מבצעת את אותה בדיקה, גם על חשבונה, אם היה נמסר לה המידע כנדרש וכראוי. שנית עליהם להראות כי אם היה נודע להם דבר קיומו של המום, הם היו בוחרים להפסיק את ההריון. לעיתים יש לספק חיזוק ולא להסתפק בהצהרה שכזו. חיזוק שכזה יכול להימצא, למשל, במסמכי בית החולים שמהם עולה כי רצו ההורים למסור את הנולד לאימוץ.