רשלנות רפואית

אני מעוניין להגיש תביעת רשלנות רפואית, אבל לא נעים לי לתבוע את הרופא ישירות. האם אני חייב?

תביעת רשלנות רפואית נועדה להעניק פיצוי הולם לאדם שנפגע מהליך רפואי או ממחדל לבצע דבר מה שהוא לא סביר לפי אמות מידה מקובלות. תביעה כזו יכולה להצליח גם אם לא היתה קיימת רשלנות (!), אם היקף האינפורמציה שהועבר לפציינט לפני טיפול, לא היה מספיק, בין היתר. התובע לא מתעשר על חשבון הרופא. התובע רק מנסה להגיע למצב הממוני בו היה מצוי לולא הרשלנות, למשל אם קודם יכל להשתכר למחייתו. שנית, ממילא לא תמיד הרופא ייתבע, אלא קופת החולים או הבית חולים בו הוא עובד. גם כדי שלא יהיה מעורב רגשית, וגם כדי לא לתת להגנה יתרון דיוני (כי שני נתבעים, מאפשרים חקירה נגדית לשני צדדים מתוך שלושה).

איך אדע אם אני יכול לתבוע תביעת רשלנות רפואית?

ראשית יש להשיג את התיעוד הרפואי המלא. שנית, לברר אם הרשום בתיק הרפואי תואם את התיאור העובדתי של הלקוח. לכן,  אנו ממליצים שהלקוח יערוך תרשומת מלאה בכתב. השלב השלישי הוא הפניית החומר שנאסף למומחה רפואי לצורך מתן חוות דעת ראשונית. יש להנחות את המומחה, ולסדר לו את החומר ולא לשלוח את התיק הרפואי AS IS. במקרה של תשובה שלילית יש לשקול התייעצות עם מומחה אחר. לעיתים תשובה שלילית נובעת מרשומה רפואית חסרה ואז יש לשאול את הרופא אם הרשומה הרפואית הספציפית - אם הייתה קיימת - היה בה כדי לעזור לתובע להוכיח את תביעתו. אם כן, לדברים יש משקל מכריע. אם סבור המומחה שקיימים כמה גורמים אבל הגורם הקשור ברשלנות רפואית הוא רק אחד מהם אותו הוא מעריך רק ב-20%, אין פירושו של דבר שיש להרים ידיים. 20% סיכוי שווים 20 אחוז פיצוי ממלא הנזק בנסיבות מסוימות.

דוגמאות קלאסיות: תביעת קטין בגין נזק שנגרם לו בלידה או בשל מומים קיימים ואי בדיקות מספקות במהלך ההריון או אי הפניה לייעוץ גנטי (לידה בעוולה), טיפול ניתוחי לא דחוף שהסתבך, סיבוך עליו לא דובר תחילה, איחור באבחון מחלה שהיא בלתי הפיכה כמו סרטן, וכיו"ב.

אני מעוניין להגיש תביעת רשלנות רפואית, אבל אני חש שיהיה לי קשה לנהל הליך כנגד מערכת כה משומנת. עד כמה אני צודק? 

ביקורת רבה נשמעת על כי הפסיקה הביאה לרפואה מתגוננת ולגל של פעולות מיותרות של אבחון וטיפול, המיועדות להגן על הרופא מאשר להיטיב עם הפציינט, אך בטווח הרחב התופעה מביאה לרפואה טובה יותר. כך למשל, התעקשות בתי המשפט על רשומות רפואות נאותות, והסנקציה בשל חוסר ברישום, גרמה לשיפור הרישום ושיקוף הרשומות הרפואיות. גם התעקשות בית המשפט כמעט תמיד, על חובת העברת אינפורמציה כמעט מלאה לפציינט הביאה לסוף הגישה הפטרנליסטית המונעת מהפציינט מידע חיוני לו. זו דרכו של בית המשפט לייצור אפליה מתקנת אולי.

הסיבוך הרפואי אצלי קרה לפני 20 שנה ובינתיים הרפואה התקדמה. האם זה רלבנטי?

את שאלת הרשלנות יש לבחון "במשקפיים" של השנה בה אירעה לכאורה הרשלנות, קרי על פי סטנדרט "הרופא הסביר" שהיה נהוג בעת שקרה האירוע.  

האם ניתן להוסיף גם את המדינה כנתבעת אפילו שלא מדובר בבית חולים ממשלתי כי היא לא פיקחה כראוי על הרופא שהתרשל?

לעיתים כן. אדם שנענה לטיפול רפואי שהציע לו ניתוח לעיבוי הפין תבע את המוסד הרפואי אבל הוסיף ועשה כן גם לגבי המדינה. שכן הפרה המדינה את חובתה לפיקוח על מוסדות רפואיים. בית המשפט קיבל את הטענה וקבע כי "כל אימת שיש חובת רישום של מוסד רפואי יש חובת פיקוח".

אבי נפטר לדעתי בעקבות רשלנות רפואית. ידוע לנו שהיתה ועדת בדיקה ובית החולים מסרב לתת לנו עותק מהמסקנות של הוועדה שדנה בעניין. האם אנו זכאים לעיין במה שנדון שם?

סעיף 21 לחוק זכויות החולה שבא בעקבות  פסק דין 3956/00  עזבון המנוחה בדיחי עליזה ז"ל נ' הסתדרות מדיצינית והביקורת שם קובע שכן. סע’ 21 ג' לחוק זכויות החולה קובע כי פרוטוקול דיוניה של ועדת בדיקה יימסר רק למי שמונה הועדה ולמנכ”ל אלא שבסעיף 21 ד' נאמר כי בית המשפט רשאי להורות על מסירת הפרוטוקול אם הצורך בגילוי לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותו כמו טענות חיסיון ועוד.

אלא שחוץ מוועדת בדיקה, החוק (סעיף 22) מתיר מינוי “ועדת בקרה ואיכות” וועדה זו כבר על פניו חסויה לגמרי. היו מקרים שבתי חולים חסו תחת צילו של כיסוי זה גם לבדיקת מקרים ספציפיים ובתי המשפט לרב נתנו יד לדבר. לפחות עד פסק דין לילי חן שעצר את המגמה וקרא להבדיל ולבדוק את תכלית מינוי הועדה.

העברתי את מלוא החומר למומחה רפואי שיביע דעתו באם הטיפול בי מהווה "רשלנות רפואית". הוא השיב שלא, אם כי ניחן בדבריו שאם היו קיימים נהלים מסודרים, לא היה נגרם לי נזק. האם זה אומר שאין לי קייס?

יכול להיות שלא בהכרח. בשורה של פסקי דין מהעת האחרונה נקבעה אחריות ישירה של המוסדות הרפואיים (להבדיל מאחריות שילוחית) על עצם אי הסדרת נהלים והם חויבו לשלם פיצוי גם בלא הוכחה של רשלנות רפואית של רופא ספציפי.
 
בית המשפט למעשה מחייב לקיים נהלים, שיבטיחו את המשך הטיפול בחולים.  ראו למשל ת ע"א 5461/91 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל. באותו תיק נדון עניינו של חולה עם אבסס בישבן שמתפשט מהר יותר בגלל עודף שומנים, שנמאס לו והחליט לעזוב מיוזמתו את חדר המיון על אף מצבו החמור, אליו לא היה מודע. בהמשך הדרדר מצבו, נגרם לו נזק והוגשה תביעת רשלנות נ' הרופא במיון.

העובדה שהפציינט עזב מיוזמתו לא הביאה אוטומטית לדחיית התביעה. השופטת שטרסברג כהן שדנה בתיק קבעה כי גורמי הרפואה צריכים לקיים נוהלי מעקב אחר המטופלים, לנסח וליישם נוהלי עבודה ברורים וחד משמעיים שינחו את עובדי חדר המיון בעבודתם להרגעת מטופל, השגחה עליו, והעמדתו על חומרת עזיבתו את בית החולים בטרם תעשה הבחנה ובטרם תינתן לו העזרה הדרושה. כן נקבע שהיה צורך לקיים נוהל מעקב אחר מעשיו בחדר המיון ונוהל חירום במקרה של עזיבת המטופל, על ידי יידוע הרופא המפנה ואולי אף פניה ישירה לביתו של המטופל כדי להעמידו על חומרת המצב.  

עם זאת, נקבע כי מן הראוי כי המוסד הרפואי שלו האחריות הכוללת לטיפול בחולה, יקבע מנגנון שיבטיח את שיתוף הפעולה הנדרש בין הרופאים המטפלים השונים באופן שהחולה יזכה לטיפול המיומן כמו גם המעקב הרפואי הנדרש והראוי.

מסיבות אלו נקבע בפסק דין אחר שדן בסוגיה דומה שקופת החולים התרשלה בכך שלא הנהיגה נוהל קבוע ומחייב, לפיו יועברו ממצאי בדיקה, שבוצעה במרפאתה אל הרופא המטפל.

תבעתי את קופת החולים על גידול שהיה לי ועל שלא הפנו אותי לבדיקת CT. טענתי שאילו היו מפנים אותי לבדיקת CT היה אפשר לטפל בגידול בזמן. בכתב ההגנה דווקא צורפה הפנייה ל-CT אבל אני לא זוכר שהפנו אותי. האם התיק אבוד?

בית המשפט העליון, דן בע"א 6023/97 טייג נ' ד"ר גלזר באשה שהופנתה לבדיקת אולטראסאונד לגילוי סרטן השד. היא ביצעה את הבדיקה, אך העתק תוצאות הבדיקה לא נשלח אל הרופא המפנה שניהל את המעקב. היא לא חזרה לרופא המפנה ופשוט הכניסה התוצאות לכיס. בהמשך עשתה בדיקה נוספת, ומאוחר מדי, היא עברה לניתוח מיידי לכריתת שד שמאל ולטיפול  בכימותרפיה.

נטען בין היתר כי על  קופת החולים, לעקוב מיוזמתה אחרי תוצאות הבדיקה. הטענה הייתה כי מחובתה של קופת החולים לדאוג לנהלים, אשר יבטיחו זרימה תקינה של אינפורמציה בין הרופאים המטפלים בחולה, קל וחומר כשמדובר בבדיקה משמעותית המחייבת התייחסות מהירה. אילו היה קיים יומן אצל האחות או רישום במחשב, היה מתגלה באמצעותם כי טרם הגיעה תשובה, והיה ניתן לבקש את התשובה או לעמוד על הסיבה לאי ביצוע בדיקה אם הבדיקה לא בוצעה. בית המשפט אמנם הטיל על הפציינטית אשם תורם בגובה 15% אך הטיל את רב אחריות על המוסד הרפואי  בגין אי זרימת המידע בין המטפלים השונים.

דברים דומים נאמרו גם בע"א 206/87 קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח' נ' עזבון המנוח אדיסון, ובע"א 2694/90 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מימון ואח', פ"ד מו(5) 628.

בת.א.) 776/94 עיזבון ארטו ז"ל נ' מלימובקה תקדין מחוזי 97(2) 3001 נדון מחדל של רופא פלסטיקאי שלא שלח לבדיקה פתולוגית והתברר שמדובר היה במלנומה. גם שם נשאלה השאלה האם יש לקופ"ח מכבי נוהל ברור לגבי טיפול של נגעים שמסירים אותם ונמצא שלא, מה שסלל הדרך להטלת אחריות. 

לאחרונה בפסק דין של ביהמ"ש המחוזי בחיפה (אלבז נ' שירותי בריאות כללית) נקבע ביחס לתובע חולה סכרת שלא שיתף פעולה עם הרופאת משפחה שלו, כי דווקא לאור נוכח חוסר שיתוף הפעולה מצדו, "היה על הרופאה להקפיד הקפדה יתרה בביצוע הבדיקות והמעקב, ואף לערב רופא בכיר ממנה במהלך הטיפול בתובע, לרבות בניסיון לייעץ לו ולהבהיר לו באמצעות רופא בכיר במחוז את הסיכונים הטמונים במחלתו".

לאילה עלויות אני נכנס בתביעת רשלנות רפואית? 

ייצוג נפגעי רשלנות רפואית, דורש ייעוץ עם רופאים מתמחים בתחום והשגת חוו"ד. לעיתים יש צורך במספר חוות דעת, לעניין הנזק, הרשלנות והקשר הסיבתי שביניהם.   

מתחם המחירים בדר"כ נע בין 3,000 ל-12,000 ש"ח בתוספת מע"מ. על חוות הדעת יש להוסיף את אגרות המשפט (652 ש"ח  בבית משפט השלום או 1,078 ש"ח בבית המשפט המחוזי).  יש רק להוסיף את עלות העתקת תיקים רפואים (300 ש"ח בקירוב). שכ"ט עוה"ד בדר"כ נגזר באחוזים. בהמשך, יתכן וימונה מומחה שלישי, או שיוסכם על ישיבת גישור - בדר"כ הצדדים נושאים באלה בחלקים שווים. אם מפסידים את התיק, משלמים אגרה שנייה, עוד יותר כואבת: 6,200 ש"ח בקירוב בבימ"ש השום, ו-34,000 ש"ח בקירוב בבי"ש מחוזי.

האם קיימת אפשרות לפנות למשרד הבריאות במקרה שעולה חשד בגין רשלנות רפואית של רופא?

ניתן לפנות לנציב קבילות הציבור במשרד הבריאות על מנת שיורה על בדיקה של ועדה חקירה חיצונית מטעם משרד הבריאות. מסקנות הועדה ניתנות להצגה בבית המשפט. משיקולים של משרדינו, נטייתינו אינה להמליץ כדרך שבשגרה על דרך פעולה זו.

כיצד אוכל להשיג את התיעוד הרפואי הנוגע לטיפול שקיבלתי בבית חולים?

כנגד הצגת כתב ויתור על סודיות רפואית ותשלום סמלי (החוק מגביל את הסכום) ימציא המוסד הרפואי את התיק. הוא מחויב לעשות כן מכח חוק זכויות החולה.

נגרם לי נזק, אולם נאמר לי שהרשלנות הרפואית של הרופאים היא רק סיבה אפשרית אחת. האם לתבוע? 

לעיתים תחושות הבטן קשות, והתובע שוקל להימנע מלתבוע כי אולי הרשלנות אינה הסיבה הוודאית לנזק. ייתכן שדי בכך. כלומר, די באפשרות לרשלנות מבלי שיהא ניתן לדבר על רשלנות וודאית אלא באפשרות סבירה והגיונית בלבד. מבחינה משפטית, במשפט האזרחי, די בכך כדי להטות את הכף, על פי מאזן ההסתברויות. במילים אחרות לא צריך 99%. צריך רק 51%. זה אינו משפט פלילי. (ראה גם לעניין זה ת.א. 89/96 (א עזבון המנוחה גומאנה מראר נ' קופ"ח כללית).

נגרם לי נזק בעת ניתוח שקדים, אבל נאמר לי שחתמתי על כתב ויתור ושידעתי על האפשרות לסיכון שנוצר, האם בכלל יש לי "קייס" לתבוע את בית החולים?

ראשית עצם החתימה אינה מהווה עילה לסילוק סופי. ראשית משום שהנזק לא תמיד כלול בטופס. שנית, בניתוחים אלקטיבים, שאינם "דחופים" האחריות על הרופאים לספר על על סיכונים היא מוגברת והם חייבים לספר גם על סיכונים שהם נדירים .