פיצויים - תאונות דרכים קטלניות - פיצוי בתיק מוות
זכותם של תלויים לפיצויים נובעת מכח החוק וביתר פירוט: פקודת הנזיקין. סעיף 19 וסעיפים 78 ואילך מגדירים רשימה סגורה של זכאים: בן זוג הורה וילד. הזכאות קיימת רק אם נגרמה עוולה למותו של אדם. קרי לא אם אותו אדם חולה במחלה קשה וימיו ספורים. להלן הסבר למבקש פיצוי בגין מות קרובו, אם כתלוי אם כעזבון. אם, לעומת זאת, הוגש נגדכם כתב אישום בבית משפט לתעבורה בגין גרימת מוות ברשלנות, או בגין הריגה, אנא לחצו כאן.
תביעת העיזבון - המשפחה השכולה
כאב וסבל:
נקבע במאות אלפי ₪ בדר"כ, והוא תלוי גם באורך האשפוז והסבל עד המוות. בתאונות דרכים הסכומים הנפסקים נמוכים בדר"כ, משום ההתניה החוקית בעניין.
-
תביעת השאירים תביעת התלויים הפסדי השתכרות מיום המוותכאב וסבל מהתאונה ועד המוות
קיצור תוחלת חיים
הפסדי תמיכה
אבדן שירותי בן זוג
הפסדי השתכרות:
במנוח שהוא רווק, לפי פס"ד פינץ החישוב פשוט. החישוב יתבצע עד גיל הפרישה וגם הפסדי הכנסת נשים יחושבו עד גיל 67 לאור חוק שיווין הזדמנויות בעבודה. (ניתן לטעון, לפי מקצועות מסוימים, לפרישה מגיל מאוחר יותר). לגבי ההפסד החודשי, השתרש נוהג של פיצוי של 30% מבסיס השכר הממוצע במשק, שיהווה לא את כל "ההפסד ההכנסתי" המלא אלא את ההפסד של החיסכון, לאור העובדה שגם לו היה חי המנוח היה נדרש להוציא הוצאותיו.
טענות חברות הביטוח כאילו מנוח ספציפי לא היה מגיע לשכר הממוצע במשק משום סביבתו נניח כילד בדוואי או יליד העדה החרדית לאור הידיעה השיפוטית בעניין, נדחו בבוז בפס"ד אבו חנא.
תביעת התלויים - המשפחה השכולה
מקום בו מדובר בתביעת עזבון של ניזוק שיש לו תלויים החישוב הוא דינאמי. בראש ובראשונה כתלות בהכנסתו ( בתאונות דרכים לפי נטו, עד 25%). אם ניקח כדוגמא אדם שנהרג והשאיר X ילדים. החישוב ייערך עד גיל 18 של הילד הראשון ואז תבוצע חלוקה מחדש עד שהילד השני יצא מהמעגל המשפחתי וכך הלאה.
הפסדי תמיכה
כיצד יחושב הפסד התמיכה של התלויים במנוח? ניקח כדוגמא בעל שנהרג והותיר אשה וילד. היא לא עבדה. הוא עבד והשתכר 10,000 שח בחודש. מחלקים את המשכורת, או את ההכנסה המשפחתית למס' חלקים. כל בן משפחה הוא בעל ידה אחת ועוד ידה המשותפת לכולם. במקרה הדוגמא המדובר ב- 4 ידות. כל יד תוערך בסך של 2,500 שח. ההפסד של הילד 2,500. עד לגיל 21. של האשה - 5000 שח. כששני בן הזוג עובדים ישנה קופה משותפת. אם נניח שהאשה השתכרה סך של 6,000 ₪, התא המשפחתי "שווה" 16,000 ₪ וכל ידה שווה 4,000 ₪. אלא שהאשה ממשיכה להרוויח את משכורתה ולכן ההפסד הוא 12,000-6,000 ₪ שכן יש להפחית הכנסתה.
את הגיל הסופי לחישוב השתכרות יש לחשב עד גיל התלות – 67.
אבדן שירותי בן זוג
יש בתביעת התלויים סעיף שהתפתח "אבדן שירותי בן זוג". בדר"כ נפסקים סכומים של 100-200 אלף שח אלא שפס"ד מהעת האחרונה של שופט בית המשפט המחוזי בחיפה יצחק עמית, קובע פיצוי בגין שירותי בן זוג בגובה 400,000 ₪, בדונו בעזבון המנוח מאיר שמואל ז"ל שהיה סגן ראש עיריית ירושלים, אגב.
האם התביעות חלופיות?
האם ניתן לתבוע כתביעת עזבון, כתביעת תלויים או כשניהם?
עד שניתן פס"ד אורנית צרור בשנת 2006 התשובה הייתה שהמשפחה היתה צריכה לבחור בין תביעה כעיזבון לבין תביעה כתלויים. לפי הגבוה מביניהם. עתה התשובה שונה.
פס"ד צרור דן בנהג משאית שנהרג במהלך עבודתו בגיל 27. הערכאה הראשונה פסקה לאלמנה ולבת 816,360 כתלויות, פיצוי עבור אובדן תמיכה, אובדן שירותי בן זוג ואב והוצאות לוויה. וכעזבון פיצוי בגין הפסד השתכרות בשנים האבודות, כאב וסבל והוצאות לוויה סך של 1,817,125 ש``ח. הן היו צריכות לבחור את הגבוה מבין השניים - קרי הפיצויים לעיזבון.
אלא שבית המשפט העליון קבע לגבי כך שינוי מהותי: נקבע כי ישנם סוגי נזקים אשר אינם מהווים פיצוי כפל וניתן לפסוק אותם במקביל כגון נזק לא ממוני או אובדן שירותי בעל ואב, הנתבעת על ידי התלויים, אינה צריכה להיות מנוכה מתביעת העזבון.
רק לגבי הפסדי תמיכה (שבתביעת התלויים) מול הפסדי השתכרות בשנים האבודות (תביעת העזבון) הרי שמכיוון שמדובר באותה המשכורת יתכן כפל פיצוי ולכן יש לנכות ולקזז.
לאור המהפכה המשפטית זעירא שבהחייאת עמדת המיעוט שבפס"ד מיכל קידר משנות ה-80, פסיקת "הגבוה מבין השניים" – יהא רק בהפסד השכר. לכן כבר אין למעשה חילופיות גורפת בין תביעת העיזבון לתביעת התלויים.
התוצאה היא שראש נזק משמעותי כמו פיצוי בגין כאב וסבל וראשי נזק אחרים אינו מנוכה יותר מתביעת התלויים היום. ראש הנזק היחידי שהוא חילופי הוא כאמור אבדן התמיכה לבין ההפסד בשנים האבודות.
ניכויים
ב-99% מתיקי המוות יהיה ניכוי. בדר"כ של תקבולי המוסד לביטוח לאומי. המדובר או בקצבה שנקראת קצבת שארים או קצבת תלויים. שארים משולמת לכל שאריו של אדם שנהרג לפי סכומים קצובים נמוכים בדר"כ. אם המדובר בתאונת עבודה זה קצבת תלויים כפונקציה של משכורת המנוח.
פרט לביטוח לאומי, יש גם ניכויים אחרים, זה יכול להיות פיטורין או פנסיה לא בהכרח.
הערה חשובה היא שיש לחשב את הניכוי, חישוב אנכי ולא אופקי: ניטול את השווי של הילד לבד ואת השווי של האשה לבד, "וננכה" בנפרד לכל אחד מהם.
אגב, היות ובביטוח לאומי אין כפל תשלומים, אלמנה שזכאית עוד קודם לתשלום נכות כללית לא זכאית לגימלה שנייה. לכן כדאי שתשקול העדפה של קצבת הנכות הכללית על פני קצבת השארים או התלויים.
להלן תחשיב נזק לדוגמא הכורך את שתי הדרכים לחישוב. הדוגמא שלהלן הינה מלפני פסק דין אורנית צרור, ויש לקחת בחשבון את שנאמר שם לעניין ניכוי רק ראש הנזק המתאים.
תחשיב נזק מטעם התביעה
בהתאם להחלטת כב' בית המשפט, מתכבדת התביעה להגיש תחשיב אומדן נזקים. כבר בפתיח יודגש כי תחשיב זה מוגש אך ורק לצורך מו"מ לפשרה בלבד ואינו בגדר הודאה כי אלו בלבד הם הנזקים שנגרמו בפועל.
ועוד יודגש בפתיח:
ההגנה הכחישה הטענה כי טיפול בתסחיף ריאתי הינו טיפול קל פשוט ויעיל, ומשכך הוסכם בין הצדדים, כי אם ייקבע שאכן סיכויי ההחלמה של התובע לא היו מלאים אזי תקום לתביעה עילה בדבר "אבדן סיכויי החלמה" מבלי הצורך לתקן את כתב התביעה ומנגד לא תועלה טענה נוסח הרחבת חזית. דא עקא, שאין טענת הגנה זו נתמכת אף לא על ידי חוות הדעת מטעם ההגנה שבאה אחרי כן, וגם משום שכך, הרי שלשם תחשיב זה אקח כנתון אקסיומי כי סיכויי ההחלמה של המנוח היו מלאים.
תביעת האלמנה כתלויה:
1. סטטוס האלמנה:
מבחינה בריאותית:
האלמנה אינה יכולה לעבוד במצבה הבריאותי בהיותה סובלת מאלרגיות חריפות, והיא מוכרת כנכה בעלת 65% נכות צמיתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, בעטיו של מצבה זה תוגמלה בסך חודשי של 1,132 ₪ עד אשר היה באפשרותה לבחור בין זה לבין קצבת שאירים.
***מכתב רפואי, העתק החלטת המל"ל והעתק אישור תשלומי מל"ל מצורפים ומסומנים "נספח I."
היעדר קיומו של קשר רומנטי:
עובדה נתונה היא, ודומה שעל כך אין מחלוקת, כי מאז מותו של המנוח האלמנה (להלן: "ורדית") אינה מנהלת קשר רומנטי כלשהו והיא ממשיכה ומתגוררת בבית המשותף עם בנה . לנוכח נתון הגיל של האלמנה והמנוח גם ברור כי הסיכוי שהיא הייתה שבה ומתחתנת קטן ובכל מקרה נישואים שניים אינם בהכרח אירוע המנתק את הזכאות של האלמנה לפיצוי בגין אובדן התמיכה של פטירת הבעל הקודם, בין היתר, גם בשל העיקרון כי הפיצוי בנזיקין מבוסס על החזרת המצב לקדמותו (ע"א 7244/97 חכמי ואח' נ' רותם, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 30). כך היה גם בפס"ד טלאל על אף ששם, גיל האלמנה היה 24 וכמעט וברור היה כי היא תשוב ותתחתן שנית.
2. לעניין שכר המנוח:
שכרו של המנוח בממוצע בכל אחד מחמשת החודשים שלפני מותו 8,945 ₪, ובשערוך מאמצע התקופה שכרו שווה ל-9,538 ש"ח. בנוסף היה המנוח זכאי לסכומים עבור ביגוד, הבראה ובכלל שכרו של המנוח היה משודרג בשלב כזה או אחר ומעריך אני כי היה מגיע היום כדי 13,000 ₪.
***העתק תלושי שכר מצורפים ומסומנים "נספח II."
מכל מקום, לצורך חישוב פצויים זה, יש לקחת בחשבון הן את הכנסות המנוח והן את הכנסות האלמנה, עובר לאירוע נשוא התביעה (ע"א 501/84 מגדל חב' לבטוח בע"מ נ' מירון ואח', פד"י מב (2) 89,104). באשר לאלמנה, שכרה אינו מוערך משום שלא עבדה כלל מעולם וניראה כי על עובדה זאת אין חולק.
(א) שכר המנוח: 13,000 ₪
(ב) שכר האלמנה: 0 ₪
סה"כ ההכנסה המשותפת: 13,000 ₪
ערך ידה אחת מגיע כדי: - 4,333 ₪ ולאלמנה מגיעות 2 ידות מהסכום הנ"ל (עבורה ועבור אחזקת הבית): סה"כ 8,667 ₪ ₪.
הכנסת האלמנה היתה 0 ₪ לחודש ולפיכך ערך ידה שלה היתה 0 ₪. לפיכך, החסכון מידת האלמנה הוא 0 ₪. 2 הידות הנ"ל (8,667 ₪) בנכוי ידת האלמנה (0 ₪) מביאים לתוצאה של הפסד סך 8,667 ₪ לחודש.
הפסדי התמיכה לאלמנה בעבר עד וכולל ינואר 06, מועד עריכת כתב תחשיב זה:
- 199,000 ₪ = 23 ח' (מאז מרץ 2004, ועד ינואר 2006) X 8,667 ש"ח.
הפסדי העתיד, עד המועד בו היה מגיע המנוח לגיל 68, הוא גיל הפרישה על פי פסק דין אמזלג (ע"א 1482/99, ראה דברי כב' השופט חשין שם). 1,115,222 ₪ = 8,667 ₪ X מס' החודשים הנותר.
3. אבדן שירותי הבעל, בייחוד לאור נכותה של האלמנה:
הפסיקה הכירה בעיקרון חלוקה בעבודות הבית ובטיפול בילדים. התלות היא לא רק בתמיכה בהכנסות של בן הזוג האחר, אלא גם בכל תחומי החיים המשותפים, ושיתוף זה ניתן להערכה כספית הניתן להערכה כאובדן ממון (ע"א 64/89 חיים גבאי ואח' נ' מלכה לוזון ואח' פ"ד מח(4) 673, 687-688). עבודות הבית היו מתחלקות בין המנוח לאלמנה, עד שחלה. המנוח היה עורך קניות, דואג לתקונים ומסייע לילדים על אף בגירותם. קיים קושי להעריך כספית שירותים אלה אך יש לפסוק סכום הולם בגין אובדנם ובגין נכותה הצמיתה של האלמנה ומבוקש, לפיכך, לפסוק לה פיצוי בגין אבדן שירותי הבעל בשיעור גלובאלי של 150,000 ₪.
4. הוצאות הלוויה, קבורה ומצבה:
הקבלות שבנמצא רק מעידות על סך ההוצאות הגלובאלי והן אינן לבדן מסכמות ההוצאות.
נכון שהוצאות אלו הינם בגדר נזק מיוחד שיש להוכיחם, אך כיוון שאין חולק לגבי מותו של המנוח וברור שורדית היא זו שנשאה בהוצאות קבורתו, רשאי ביהמ"ש בהעדר ראיות, לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה, על פי אומדן כללי (ע"א 5994/96 בן יאיר נ' עזבון עמר תק-על 97(1) 933). יש להעריך סכום הפיצוי בגין הוצאות קבורה, בדרך של אומדנה ובסך של 15,000 ₪.
***העתק קבלות חלקיות מצורף ומסומן " נספח III."
תביעת העיזבון:
התובעת זכאית לבחור בין פיצוי כתלויה לבין פיצוי בהיותה יורשת, כתביעת עיזבון, ובלבד שלא ייעשה כפל פיצוי. על-פי צו הירושה ואשר העתק ממנו צורף לכתב התביעה התובעת – ורדית זאב - היא היורשת היחידה של המנוח. ילדי המנוח הסתלקו מחלקם בעיזבון.
5. השנים האבודות:
אלא שלצורך חישוב הפיצוי לעיזבון יש ליישם את העקרונות שנקבעו בהלכת אטינגר, כפי שצוין עוד בכתב התביעה.
ההלכה שנקבעה היא, כי בנוסף לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, יש לפצות בגין אובדן יכולתו של המנוח להמשיך ולהשתכר בשנים האבודות. ולעניין העיזבון הרי שגם הוא כניזוק הפסיד את אותן הכנסות שיכול היה להפיק באותן שנים אבודות, אלמלא נהרג המנוח, ואשר היום זכאי הוא לקבלם במסגרת תביעה של העיזבון. אופן חישוב נזק זה ייעשה תוך שימוש בשיטת הידות .
האובדן שנגרם לעיזבון הוא למעשה אותה "ידת חסכון" שיכול שתיוותר, לאחר ניכויי הפיצוי המגיע לכלל התלויים – בין הקיימים ובין הרעיוניים – שהרי אלמלא נפגע המנוח היו היורשים יכולים ליהנות מאותו חלק מהכנסתו שיכול היה המנוח לחסוך במהלך חייו ועד לתוחלת חייו.
לכן, יש לקזז את הפיצוי לו זכאים תלויי המנוח, ואת ידת הקיום של המנוח עצמו, תוך שמירה על "ידת החסכון". את הסכום הנזכר, שמוקדש לחסכון מציע כבוד השופט ריבלין בהמשך פס"הד לקבוע בין היתר "על-ידי הוספת יד "רעיונית" על מספר הידות המקובל וניכויה" (שם, בעמ' 541 א').
לפיכך, יש להפחית סכום המשקף את ההוצאות שהיה המנוח מוציא למחייתו ב"שנים האבודות" (קרי, ידת הקיום של המנוח) וכן - סכום המבטא את ההוצאות שהיה מוציא על התלויים בו (קרי, ידת ורדית, האלמנה) וכן ידת הבית. הסכום שנותר משקף אותו חסכון שהיה לניזוק – המנוח ב"השנים האבודות".
בענייננו, אחר יציאת הילדים מהבית ידת החסכון היתה הולכת וגדלה שכן הוצאות הניזוק-המנוח הלכו וקטנו לאור העובדה כי ילדיו עברו כולם את גיל 23 ואת גיל התמיכה בהם.
ממכלול הדברים עולה כי סביר להניח כי שיעור "ידת החיסכון" הייתה מגעת עד כדי 50% משכרו של המנוח ערב מותו . נסיבות דומות היו למשל בת"א (חד') 1943/03 (עזבון המנוח מולדבסקי מיכאל ז"ל נ' חזן שלמה ניתן ביום 20/9/05). באותו מקרה מדובר היה באדם בן 52 שנים שלא הקים משפחה וחי עם אמו.
ההפסדים לעבר עד וכולל ינואר 06, מועד עריכת כתב תחשיב זה:
109,687 ₪ = 23 ח' (מאז מרץ 2004, ועד ינואר 2006) X 9,538 ₪ X 50% חיסכון.
הפסדי העתיד, עד המועד בו היה מגיע המנוח לגיל 68, הוא, שוב, גיל הפרישה על פי פסק דין אמזלג הנ"ל - 836,384 ₪ = 13,000 ₪ X מס' החודשים הנותר X 50% חיסכון.
6. כאב וסבל:
בפסיקה החדשה נאמר לא אחת, כי הגיעה העת להעלות את רף הפיצוי בגין כאב וסבל, באותם המקרים והנסיבות בהן נגרם כאב וסבל של ממש, באופן שהפיצוי יהלום את חומרת הפגיעה. כך, קבע כב' השופט ת' אור, כתוארו אז( ע"א 6978/96 עמר נ' קופ"ח כללית פ"ד נה(1) 920, 930) :
"הגיעה השעה לבדוק אם אותם סכומים שנפסקו בפרט נזק זה עד היום עונים על הנזק שהם באו לפצות עליו".
ואכן, בפסקי דין של בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון, נפסקו סכומים גבוהים משנפסקו בעבר, בראש הנזק הלא ממוני (פרשות דיין ובוים; ע"א 4022/98 הטכניון מכון טכנולוגי נ' טויסטר תק-על 99(2) 255; ע"א 2055/99 פלוני נ' הרבנות הראשית לישראל . תק-על 2001(2) 240, ועוד).
בענייננו: ראשית התרשלותם של הנתבעים כה חמורה, עד כי מעבר לשאלת האחריות יש ליתן ביטוי למידת ההתרשלות בפסיקת הפיצוי בגין ראש נזק זה ולכל הפחות על מידת גבהות הלב שנהגו במנוח. שנית, למנוח נגרם סבל רב מאז הגיעו לבית החולים ועד מותו במשך האשפוז שארך שבוע ימים שלמים. ההתדרדרות המהירה במצבו, והתופעות הגופניות הקשות מהן סבל במהלך אותם ימים, מחייבות את בית המשפט לקבוע פיצוי של 700,000 ₪ לכל הפחות בגין ראש נזק זה.
7. עבור קיצור תוחלת חיים:
על פי נתוני אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (טבלת תוחלת חיים בגילאים נבחרים לפי מין ודת http://www1.cbs.gov.il/shnaton56/download/st03_24.xls), בשנים האחרונות, תוחלת חייו של זכר יהודי, אשר זכה להגיע לגיל 53-54, היא 30 שנים. לכן, ניתן לומר כי המנוח יכול היה ליהנות משלושה עשורים נוספים של חיים טובים ופוריים, להמשיך ליהנות מעצם החיים, להיות בקשר טוב עם ילדיו, ליהנות מנכדיו ולקצור את אשר זרע במשך השנים הראשונות של חייו. כל זה נמנע ממנו בשל רשלנות הנתבעים , ועליהם לפצות את עזבונו בגין אובדן זה.
כך או כך, התביעה תטען כי על בית המשפט להדגיש את ערך קדושת החיים כשלעצמם ולכן קם הצורך לפסוק סכום ממשי ומהותי על עצם אובדנם. יש לפסוק סכומים "ממשיים", שיבטאו נכונה את קדושת החיים שאבדו או קוצרו, בעטייה של התנהגות המזיק ובהתחשב בגילו הצעיר יחסית של התובע.
דוגמאות פסיקה לעניין קיצור תוחלת חיים:
1. בית המשפט העליון בע"א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו קבע פיצוי ע"ס 175,000 ₪ בגין קיצור תוחלת חיים של שנה שנתיים.
2. בת.א. (י-ם) 1289/98 עזבון המנוחה טלי וייס נ' ארנון חמל נפסק סכום של 1,000,000 ₪ על קיצור תוחלת חיים של 62 שנים כולל כאב וסבל.
3. בפרשת גרוס, עבור 76 שנים נקבע פיצוי של 700,000 ₪; (ת . א . (י - ם) 1751/96 דבורה גרוס נ' פז גז חברה לשיווק תק - מח 2002 ( 2 ) 2897
4. לפני 4 חודשים בלבד ניתן פסק דין בי-ם: 900,000 ₪ בגין קיצור תוחלת חיים של ילד בן 7 וחצי. ( א 2691/02 עזבון המנוח דוד אשוש, אשוש אמנון, אשוש מרים נ' עובדיה לוי, החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ, אליהו חברה לביטוח בע"מ, שלום י-ם).
בענייננו, בהתחשב במדיניות המשפטית הנוהגת לעניין קביעתם של סכומים ממשיים ומאידך, בשים לב לרשלנותם של הנתבעים בנסיבות התאונה, בגילו הצעיר יחסית של המנוח, תוחלת חייו הממוצעת ובכך שלא נמצא אשם תורם יש לפסוק לעיזבון, בגין קיצור תוחלת חיים, פיצוי בסך של 800,000 ₪.
8. לסיכום:
על יסוד האמור לעיל, ואם אכן כך יתקבל על ידי בית המשפט הרי שהתובעת תבחר פיצוי כעיזבון המנוח וכדלקמן:
1. פיצוי לעבר (שנים אבודות) 109,687
2. פיצוי לעתיד (שנים אבודות) 836,384
3. כאב וסבל 700,000
4. קיצור תוחלת חיים 800,000
5. הוצאות לוויה וקבורה 15,000
6. הוצאות חוו"ד 6,500
7. הוצאות צו ירושה (קבלות מצורפות נספח IV.)
3,000
8.
סה"כ 2,470,571
9. לעניין ניכויים (תוך שמירת זכות לטיעון אחר טענות הנתבעים לעניין זה):
קצבת שאירים:
התובעת אינה מסכימה כי יש לנכות קצבת שאירים מהוונת המשולמת לה על ידי המל"ל שכן ממילא עוד קודם לארוע המוות שולם לה סך של 1,132 ₪ לערך גמול נכות כללית.
ביטוח:
סכומים שמתקבלים כתגמולי ביטוח, או אחר הסבה ככאלה, אינם ניתנים לניכוי.
פדיון חופשה ובונוסים:
הסכום ששולם לתובעת מאגד עמד על 23,000 ₪. סכום זה אינו בר ניכוי מאחר שזה שולם על יסוד זכויות צבורות של המנוח - סכום שהיה משולם לו בכל מקרה עקב פרישה, ולכן אין לנכותו. סכומים אחרים בגין שכר עבודה וזכויות סוציאליות שצבר המנוח עד למותו אין מקום לנכותם. העובדה שכספים אלה שולמו לאחר מות המנוח אין בה לשנות את מהותם כשכר עבודה ומכאן שאין מקום לנכותם.
ביטול משכנתה:
עם פטירת המנוח שולם לתובעת סכום על ידי פוליסת ביטוח חיים, בגין ביטול המשכנתא. המשכנתא הייתה מלווה בביטוח ריזיקו. גם פירעון זה הוא תשלום על-פי חוזה ביטוח ועל-פי סעיף 86 לפקודת הנזיקין אין לנכותו מהפיצויים המגיעים לתובעים. מה עוד שאין להפחית סכום בגין האצת ירושה (ע"א 5/84 רחל יחזקאל ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מה(3) 375, 380-384).
סכומים המשתלמים לתובעת על-ידי קרן מקפת:
על פי עמדת התביעה אין לנכות סכום זה מאחר שהמזיק לא נדרש לשפות את הקרן כמיטיב (ראה ע"א 813/81 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד בוסקילה ז"ל ואח', פ"ד לח (4) 785. מכל מקום אם תוגש תביעה, ניתן יהא להגיש תביעה לשיפוי כנגד התובעים. מכתב ב"כ התובעים נשלח לקרן מקפת ותשובתם טרם נתקבלה. אם למרות האמור, תגיש קרן מקפת דרישה למדינה להחזר גמלאות הפנסיה, הרי שתעמוד למדינה זכות השיפוי.
מכתב הח"מ לקרן מקפת מצורף ומסומן "נספח V."
___________________
אורן בושרי, עו"ד
ב"כ התובע
פיצויים על הריגה בתאונה
