היזק ע"י כלבים - פיצוי בגין נשיכת כלב
נניח כי ראובן ננשך על ידי כלב מסוג פיט בול או אמסטף, שבבעלות שמעון. הוא נשכו והותיר לראובן צלקת. ברבים מהמקרים כגון אלה ייפסק בסופו של יום, כי קיימת אחריות של שמעון למלוא נזקי ראובן עקב האירוע, ללא אשם תורם מצד התובע. פועל יוצא מכך הוא, כי על שמעון יהיה לפצות את ראובן על מלוא נזקיו. החוק מאוד ברור בעניין הזה. הוא תקיף כלבי בעלי הכלבים ובתור שכזה הוא מורה לבית המשפט להעביר את נטל ההוכחה אליהם. כלומר, עתה יהיה על בעל הכלב, שמעון, להוכיח כי לא התרשל, ולא על ראובן להוכיח כי שמעון התרשל במקרה הספציפי המדובר. הבעיה יותר תהיה בגביית כסף, שכן מאחורי הבעלים, לא תמיד עומדות חברות ביטוח.
ההוראות החוקיות לעניין היזק ע"י כלב מצויות בסימן ד1 של פרק ג' לפקודת הנזיקין (שהוא פרק העוולות), והן נתווספו לפקודה בשנת תשנ"ב.
"סימן ד1: היזק על-ידי כלב
41א. נזקים שנגרמו על ידי כלב
בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים.
41ב. הגנות
בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה-
1. התגרות של הניזוק בכלב
2. תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו.
3. הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים.
41ג. שמירת דינים
אין סימן זה גורע מזכויות אחרות לפי פקודה זו או לפי כל דין אחר".
מכיוון שהוראות הפקודה קובעות אחריות חמורה לעניין "נזקים שנגרמו על ידי כלב", מבקשים לעיתים נתבעים להתלות בהגנות, המנויות בסעיף 41ב לפקודה. יהיה נתבע שיטען כי הכלב היה מצוי בבית פרטי, המשולט בשלט אזהרה על הימצאות כלב. נתבע כזה יטען כי עומדת לו הגנת סעיף 41ב(3) - "הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים".
נתבע אחר יוכל לטעון כי התובע ניסה לבעוט בכלב, ומכאן שיש לדחות את התביעה משום הגנת סעיף 41ב(1) - "התגרות של הניזוק בכלב". כבר נפסק כי תובע שניסה להרחיק את הכלב ברגליו, מתוך פחד - התנהגות כזו בוודאי אינה אותה התגרות, שאליה מכוונת הפקודה בעניין זה.
לעניין הנזק, החישוב יהא דומה לכל תיק נזיקין אחר שאינו תאונת דרכים. על כך ראה בפרק חישוב הפיצויים מימין.
