הרוג בתאונת דרכים - אספקטים פיננסיים - לגאליים בדרך חישוב פיצויים

1.1. כאב וסבל מרגע התאונה ועד המוות:

נקבע במאות אלפי ₪ בדר"כ, והוא תלוי גם באורך האשפוז והסבל עד המוות. בתאונות דרכים הסכומים הנפסקים נמוכים בדר"כ, משום ההתניה החוקית בעניין, קרוב ל-40,000 ש"ח.

1.2 קיצור תוחלת חיים:

תלוי באורך הקיצור בעיקר: אדם שהגיע לגיל 60 למשל, תוחלת חייו בהכרח גבוהה מתוחלת החיים הממוצעת. לכן, יש לבדוק על פי לוחות סטטיסטיים, מה תוחלת החיים הצפויה של אותו אדם על פי הגיל שאליו הגיע במועד התאונה.  בעזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז"ל ואח' נ' ד"ר זינגר יהורם ואח', (עליון, 11.4.05) בית המשפט דן בתביעת רשלנות רפואית קבע כי סיכוייה של המנוחה לשרוד את המחלה גם לו הייתה המחלה מתגלה בזמן היו נמוכים, ולכן קבע כי אפשר היה להאריך את חייה של המנוחה בשנה עד שנתיים לו היתה מתגלה המחלה בזמן. למרות הקיצור הקל,  נקבע פיצוי של 175,000 ש"ח בגין קיצור תוחלת חיים ואבדן הנאות חיים; 30,000 ש"ח נפסקו בגין כאב וסבל.

1.3 הפסדי השתכרות בראי פסקי דין אחרונים: פס"ד אטינגר, פס"ד פינץ

המחיר עבור מוות בבתי המשפט בישראל, עד 2004, בגין מנוח שאין תלויים בו, קטינים בעיקר, היה נמוך מאוד ובתאונות דרכים למשל עוד נמוך יותר, לא יותר מ-45 אלף שקל בדר"כ, עבור הוצאות קבורה ונזק לא ממוני הטמון בשכול. עד פסק דין אטינגר נהוג היה לומר כי מבחינת חברת הביטוח, עדיף היה להרוג מאשר לפצוע. זאת משום שפסקי הדין לא לקחו בחשבון את השנים האבודות שמיום המוות ועד מועד היציאה ממעגל העבודה ואת ההפסד הכספי הטמון באותן שנים. הדברים השתנו בפס"ד אטינגר.  

לפי פס"ד פינץ במנוח שהוא רווק, החישוב פשוט. החישוב יתבצע עד גיל הפרישה וגם הפסדי הכנסת נשים יחושבו עד גיל 67 לאור חוק שיווין הזדמנויות בעבודה. (ניתן לטעון, לפי מקצועות מסוימים, לפרישה מגיל מאוחר יותר). לגבי ההפסד החודשי, השתרש נוהג של פיצוי של 30% מבסיס השכר הממוצע במשק, שיהווה לא את כל "ההפסד ההכנסתי" המלא אלא את ההפסד של החיסכון, לאור העובדה שגם לו היה חי המנוח היה נדרש להוציא הוצאותיו.

טענות חברות הביטוח כאילו מנוח ספציפי לא היה מגיע לשכר הממוצע במשק משום סביבתו, נניח כילד בדווי או יליד העדה החרדית לאור הידיעה השיפוטית בעניין, נדחו בפס"ד אבו חנא. 

2. אופצייה שנייה: תביעת המשפחה השכולה כתביעת תלויים

2.1 הפסדי תמיכה

מקום בו מדובר בתביעת עזבון של ניזוק שיש לו תלויים החישוב הוא דינאמי. בראש ובראשונה כתלות בהכנסתו ( בתאונות דרכים לפי נטו, עד 25%). אם ניקח כדוגמא אדם שנהרג והשאיר X ילדים. החישוב ייערך עד גיל 18 של הילד הראשון ואז תבוצע חלוקה מחדש עד שהילד השני יצא מהמעגל המשפחתי וכך הלאה.

כיצד יחושב הפסד התמיכה של התלויים במנוח? ניקח כדוגמא בעל שנהרג והותיר אשה וילד. היא לא עבדה. הוא עבד והשתכר 10,000 שח בחודש. מחלקים את המשכורת, או את ההכנסה המשפחתית למס' חלקים. כל בן משפחה הוא בעל ידה אחת ועוד ידה המשותפת לכולם. כאן מדובר ב- 4 ידות. כל יד תוערך בסך של 2,500 ש"ח. ההפסד של הילד 2,500 ש"ח עד לגיל 21. של האשה - 5,000 שח. כששני בן הזוג עובדים  ישנה קופה משותפת. אם נניח שהאשה השתכרה סך של 6,000 ₪, התא המשפחתי "שווה" 16,000 ₪ וכל ידה שווה 4,000 ₪. אלא שהאשה ממשיכה להרוויח את משכורתה ולכן ההפסד הוא 12,000-6,000 ₪ שכן יש להפחית הכנסתה. את הסכום הסופי לחישוב השתכרות יש לחשב עד גיל התלות – 67.

2.2. אבדן שירותי בן זוג

יש בתביעת התלויים ראש נזק שהתפתח שנקרא "אבדן שירותי בן זוג". בדר"כ ראש נזק זה מקנה סכומים של 100-200 אלף שח אלא שפס"ד מהעת האחרונה של שופט בית המשפט המחוזי בחיפה יצחק עמית, קובע פיצוי בגין שירותי בן זוג בגובה 400,000 ₪, בדונו בעזבון המנוח מאיר שמואל ז"ל שהיה סגן ראש עיריית ירושלים.

3. האם האופציות חלופיות?

 האם ניתן לתבוע כתביעת עזבון, כתביעת תלויים או כשניהם? עד שניתן פס"ד אורנית צרור בשנת 2006 התשובה הייתה שהמשפחה היתה צריכה לבחור בין תביעה כעיזבון לבין תביעה כתלויים. לפי הגבוה מביניהם. עתה התשובה שונה.

פס"ד צרור דן בנהג משאית שנהרג במהלך עבודתו בגיל 27.  הערכאה הראשונה פסקה לאלמנה ולבת 816,360 כתלויות, פיצוי עבור אובדן תמיכה, אובדן שירותי בן זוג ואב והוצאות לוויה. וכעזבון פיצוי בגין הפסד השתכרות בשנים האבודות, כאב וסבל והוצאות לוויה סך של  1,817,125 ש``ח. הן היו צריכות לבחור את הגבוה מבין השניים - קרי הפיצויים לעיזבון.

אלא שבית המשפט העליון קבע לגבי כך שינוי מהותי: נקבע כי ישנם סוגי נזקים אשר אינם מהווים פיצוי כפל וניתן לפסוק אותם במקביל כגון נזק לא ממוני או אובדן שירותי בעל ואב, הנתבעת על ידי התלויים, אינה צריכה להיות מנוכה מתביעת העזבון.

רק לגבי הפסדי תמיכה (שבתביעת התלויים) מול הפסדי השתכרות בשנים האבודות (שבתביעת העזבון) הרי שמכיוון שמדובר באותה המשכורת יתכן כפל פיצוי ולכן יש לנכות ולקזז. 

לאור המהפכה המשפטית זעירא שבהחייאת עמדת המיעוט שבפס"ד מיכל קידר משנות ה-80, פסיקת "הגבוה מבין השניים" – יהא רק בהפסד השכר. לכן כבר אין למעשה חילופיות גורפת בין תביעת העיזבון לתביעת התלויים.

התוצאה היא שראש נזק משמעותי כמו פיצוי בגין כאב וסבל וראשי נזק אחרים אינו מנוכה יותר מתביעת התלויים היום. ראש הנזק היחידי שהוא חילופי הוא כאמור אבדן התמיכה לבין ההפסד בשנים האבודות.

4. ניכויים

ב-99% מתיקי המוות יהיה ניכוי. בדר"כ של תקבולי המוסד לביטוח לאומי. המדובר או בקצבה שנקראת קצבת שארים או קצבת תלויים. שארים משולמת לכל שאריו של אדם שנהרג לפי סכומים קצובים נמוכים בדר"כ. אם המדובר בתאונת עבודה זה קצבת תלויים כפונקציה של משכורת המנוח.

פרט לביטוח לאומי, יש גם ניכויים אחרים, זה יכול להיות פיטורין או פנסיה לא בהכרח. הערה חשובה היא שיש לחשב את הניכוי, חישוב אנכי ולא אופקי: ניטול את השווי של הילד לבד ואת השווי של האשה לבד, "וננכה" בנפרד לכל אחד מהם.

אגב, היות ובביטוח לאומי אין כפל תשלומים, אלמנה שזכאית עוד קודם לתשלום נכות כללית לא זכאית לגימלה שנייה. לכן כדאי שתשקול העדפה של קצבת הנכות הכללית על פני קצבת השארים או התלויים.