בבית  משפט השלום    
 ת.א. 5203/05
______________________        ______________________
ב נ ת נ י ה

בעניין:-     
התובע:

    יוסף ***** ת.ז. ********
ע"י ב"כ עוה"ד אורן בושרי ממשרד עו"ד אורן בושרי. כתובת: רח' רמב"ם 15, חדרה, 38363 טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 - 1533,  שם מתחם: Http//www.orendin.com

   
נ  -  ג  -  ד

הנתבעת:

      שירותי בריאות כללית
מיוצגים ע"י משרד עוה"ד נשיץ ברנדיס, תובל 5, ת"א,  פקס: 6235005, טל': 6235000

   

תחשיב נזק מטעם התובע


בהתאם להחלטת כב' בית המשפט, מתכבד התובע באמצעות בא כוחו להגיש תחשיב אומדן נזקים. כבר בפתיח יודגש כי תחשיב זה נערך אך ורק לצרכי מו"מ ואין בו משום הודאה כי אלו בלבד הם נזקי התובע.


א. החבות:

כאמור בכתב התביעה, התובע פנה לסניף נורדאו של קופת החולים הכללית, בשנת 86, אחר שחש בבליטה (שהתבררה כגידול שפיר) המתפתחת בלחיו הימנית. הוא הופנה למומחה לכירורגיה (ד"ר וינטר) אשר בדק ואמר לו כי מדובר בבלוטת שומן ועל כן רצוי להסירה. בניגוד לכל נורמה רפואית מקובלת בשעתו, הכירורג התיז תרסיס שהקפיא את המקום, חתך בגידול ושלח לבדיקה היסטולוגית ובכך הבטיח הישנות הגידול מאז, שכן החדירה אל תוך הגידול הזריעה את תאי הגידול מחדש. מעת לעת, בעבר, ולמעשה גם בעתיד, תאי הגידול צמחו וימשיכו למצער לצמוח, עד להופעתן כקשריות נראות לעין. בכל נקודת זמן שכזו, קם בעבר ועוד יקום בעתיד הצורך לטפל ניתוחית.
***העתק חומר רפואי מצורף ומסומן " נספח I."

הא הראייה מה מידת הרשלנות, תעיד העובדה שבמקרה דומה עליו פורסם ביום 16/9/03, בחרה המשטרה לעצור את ד"ר שלווה מרדי שביצע פעולה דומה.
***העתק דבר הפרסום מצורף ומסומן " נספח II."

לעניין התיישנות: אין מקום להעלות טענת התיישנות כפי שעושה הנתבעת ועשייה כן היא בבחינת "עזות מצח" ראשית משום הימשכות הנזק, אבל יותר משום שדווקא הנתבעת

ורופאיה הם שהסתירו את דבר התרשלותם, לרבות את דבר הקשר הסיבתי , בין הטיפול הכושל שהעניקו, ואשר תואר לעיל, לבין הניתוחים הקשים שיבואו בעקבותיו ולצד נזקים אחרים שנגרמו לתובע, ומשום כך, קמה לתובע עילה עצמאית לתביעה בגין נזק ראייתי שגרמה לו למעשה הנתבעת.

חיזוק לטענה בדבר נזק ראייתי בא ממסמך שנשלח על ידי הנתבעת לתובע ובו נמסר לתובע כי תיקו הרפואי ממחלקת כירורגיה במרפאת תל נורדאו לא אותר.

 ***מכתב שירותי בריאות כללית לתובע מיום 30/8/05 מצורף ומסומן  "נספח III."   
 
 
ב. חוות דעת לעניין אחריות, הפרתה וקש"ס:


1.    לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר מרדכי הימלפרב, מומחה א.א.ג, המשמש גם כרופא בכיר במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי. לא הוגשה מנגד כל חוות דעת.
  
בחוות דעתו קובע ד"ר הימלפרב כי הרופא הסביר לא היה נוהג כפי שנהג הרופא המטפל במקרה שלפנינו וכי אין ספק שמסע התלאות אותו עובר התובע נובע מפעולה כירורגית שגויה. עוד הוא רושם:

"... שגו מומחי קופת החולים ובוצעה פעולה כירורגית אשר גרמה להזרעת תאי הגידול בשטח הניתוח ומכאן ואילך נידון התובע לצמיחה חוזרת ונשנית של הגידול לאורך שנים רבות ולפעולות כירורגיות חוזרות הנועדות להרחקת אותם גידולים חוזרים ללא הצלחה ועם תופעות לוואי כמו שיתוק היקפי של עצב הפנים לאחר הניתוח מן ה- 30.5.04. גם סדרת הקרנות לאזור הפרוטיס מימין לא הועילה כיוון שגם לאחריה הייתה הישנות של הגידול והיה צורך בניתוח נוסף."


2.    וביחס לצמיחה חוזרת של אדנומה פלאומורפית:

"צמיחה חוזרת של אדנומה פלאומורפית לאחר כריתה ניתוחית משקף בדרך כלל טעות ניתוחית. על אף שגידול זה הינו בעל עטיפה הרי שלגידולים אלה pseudopods (בליטות זעירות) מיקרוסקופיים ואנוקלאציה פשוטה מבטיחה הישנות הגידול (ראה ספר לימוד של אף אוזן וגרון – Cummings). בעת ביצוע כריתה מעין זו חודר המנתח לגידול עצמו או לבליטות הזעירות שלו ומזריע אותם בשטח הניתוח. תאי הגידול שנזרעו בצורה זו צומחים באיטיות עד להופעתן כקשריות נראות לעין. על כן, במקרים בהם נצפה קשר באזור בלוטת הפרוטיס אסור בתכלית האיסור לכרות את הקשר בלבד לצורכי אבחנה היסטולוגית ולצורכי טיפול דפיניטיבי. האבחנה ההיסטולוגית ניתנת לביצוע על ידי שאיבת תאים מן הגידול דרך מחט דקה המוחדרת דרך העור לתוך הגידול ואילו הטיפול הראשוני הדפיניטיבי הרצוי מבוסס על כריתה של הגידול ורקמת בלוטת רוק תקינה סביבה כמו כריתה של בלוטת הפרוטיס השטחית – Superficial Parotidectomy.


ג. הנזק:

מכאן באים אנו לגובה הנזק,

1.    פגיעה באוטונומיה:

הטיפול הכירורגי הראשון, ברור, נעשה בתובע מבלי הסכמה מדעת. פר  אקסלנס.   אילו היה ***** יודע מהם הסיכונים והסיבוכים הנלווים לטיפול שכזה  (שהרי גם ד"ר וינטר לא ידע עליהם) לרבות החשש מפני הישנות, ברי כי לא היה מסכים לעבור את הטיפול האמור.

התובע אף לא קיבל מד"ר וינטר מידע ו/או הסבר בדבר טיפולים רפואיים חלופיים ומידת הסיכונים שבהם לעומת מידת הסיכונים שבטיפול אשר בוצע. התובע לא קיבל הסבר בקשר עם הסיכונים שבחלופה של אי ביצוע הטיפול. לו ידע ולו הוסבר לתובע אודות הסיכונים הידועים לו כיום לרבות בדבר הפגיעה הקשה שנגרמה לו, לא היה מסכים כי יבוצע בגופו הטיפול הנ"ל.
 
הפיצוי בגין פגיעה בזכות לאוטונומיה בלבד, במקום שלא הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת הגילוי לבין מתן ההסכמה לטיפול הרפואי, הוא נמוך יחסית שכן, הוא ניתן אך בשל עוגמת-הנפש שנגרמה למטופל, ועל-יסוד אומדנה המתבססת על חומרת הפגיעה באוטונומיה שלו. בענייננו, היות ו***** לא היה נותן את הסכמתו לקבלת הטיפול שגרם לו לנזק אילו קיבל את המידע הדרוש, ***** זכאי לפיצוי בגין כל רכיבי הנזק שנגרמו לו כתוצאה מאותו טיפול.  בנוסף, מדובר בעילת תביעה עצמאית ונפרדת,  ועל כך אני מציע כי ישולם סך של 250,000 ₪, בהתאם לפסיקות דומות .

  
2.    הפסדים לעבר :

התובע, איש מחשבים, טכנאי אלקטרוניקה במקצועו, בוגר בית ספר להנדסאים, שכיר ובעל מניות בחברת מחשבים צ.מ.ר בע"מ המספקת שירותי מחשוב וציוד מחשבים. כאמור, בעקבות העלמת הקשר הסיבתי מעיני התובע, לא חשב התובע, וגם לא היה סביר שיחשוב שקמה לו עילת תביעה בזיקה לאותה פעולה כירורגית. אילו כך, היה שומר לעצמו אישורי מחלה, תלושי שכר, ועוד, מכל העתים בהן נעדר מהעבודה, כדי להוכיח הפסדי השתכרותו.

***אישור רו"ח אודות החברה מצורף ומסומן " נספח IV." 

מכל מקום, את תק' הפסדי ההשתכרות יש לחלק לחמש:

התקופה הראשונה: בשנת 86, ההיעדרויות התכופות מהעבודה, בעקבות הביקורות המתמשכות במרפאת א.א.ג, יוערכו ב-20,000 ₪  אחר היוון.  כאמור במכתב הנתבעת לתובע אודות אי איתור התיק, עניין זה גורם לתובע נזק ראייתי רב בעטיו הוא אינו יכול להוכיח את מידת נזקיו אותה עת.

התקופה השנייה: במקביל לניתוח ב"איכילוב" בשנת 86, נגרמו לתובע הפסדי השתכרות ואולם, ניתוח זה ממילא היה אמור להתבצע, גם ללא מעשה העוולה, ולכן לא עותר התובע לפיצוי בגין הפסדי השתכרותו שנגרמו לו במקביל.  

התקופה השלישית: כזכור, ביום 7.7.92 שוב נמצאו מספר קשריות תת-עוריות באזור בלוטת הפרוטיס מימין. אחר דיקור אבחוני בעזרת שאיבת תאים ע"י מחט (FNA)  הסתבר כי מדובר בהישנות של אדנומה פלאומורפית. שוב קם הצורך בהתערבות כירורגית וביום 29.9.92 אושפז התובע ונותח באותו מקום, בלוטת הפרוטיס מימין וזאת במחלקת א.א.ג בביה"ח קפלן. על הפסדיו בתק' זו ניתן ללמוד מעיון בהכנסות בשנות המס 94, 91,92, 93 ואשר יסוכמו בטבלה שלהלן:

 שנה   
הכנסות

90'    81,960 ₪
91'    56,020 ₪
92'    49,062 ₪
93'    83,540 ₪

חודש   
שכר שהיה אמור להיות משולם  
    שכר שהתקבל בפועל      ההפרש שנוצר
06/04    10,000    10,000-    -
07/04    10,000    10,000-    -
08/04    10,000    10,000-    -
09/04    10,000    10,000-    -
10/04    10,000    4,000-    6,000
11/04    10,000    4,000-    6,000
12/04    10,000    4,000-    6,000
01/05    10,000    6,000-    4,000
           
________________________________________22,000 ₪

           
ממוצע ההכנסות בשנים אלו, להוציא את שנת 92 – 73,840 ₪, ומכאן שהפסדי התובע בשנת 92' 24,778 ₪ ובהיוון מאמצע התקופה (1.6.92) – 65,745 ₪.

***דוחות שנתיים לשנית 91-94 מצורפים ומסומנים "נספח V."

בעטיו של האשפוז ב"קפלן",  הביקורות התכופות לפני הניתוח ולאחריו, וחופש המחלה שקיבל (בסיכום האשפוז נכתב "חופש מחלה עד ליום 9/10/92") מבוקש כאמור סך של 65,745 ₪ בגין הפסדיו של התובע בתק' השלישית. 


התקופה הרביעית:  כזכור, מאז שנת 2002 לערך הופיעו שוב אצל התובע מספר קשריות באזור הניתוח בלחי מימין. שוב קם צורך לנתח וכך נעשה בו  בבית החולים "תל השומר" ביום 30.5.04. התובע עבר "רביזיה כירורגית Revision of Paritidectomy עם כריתת העור אליו היו דבוקים הקשרים. כן בוצע בתובע שחזור החסר על ידי Platysma cutaneous flap.  לאחר ניתוח זה, סבל התובע משיתוק היקפי של עצב הפנים מימין. כתוצאה מכך סבל התובע מפגיעה בדיבור, קשיי אכילה ועיוות בפניו. כ"כ נותר התובע משך 5 חודשים עם עפעף ימין תפור. מצורף בזאת העתק החלטת המוסד לביטוח לאומי בדבר נכות זמנית של 100% מיום 7/5/04 ועד ליום 31/1/05 משך 9 חודשים, בעיקר במקביל לטיפול הקרינתי שקיבל התובע.  תלושי השכר שמיוני 04 ועד אוק' 04 מראים שכר של 10,000 ₪. בחודשים שאחריהם, לא עבד התובע כמעט כלל, אולם "משך" לעצמו, מחשבון החברה, משכורות בשיעור נמוך יותר, כדי להתקיים. שכרו בתק' הרביעית יסוכם בטבלה שלהלן, אולם מכל מקום, הדרישה היא סך של 90,000 ₪ (9 חודשי נכות זמנית בשיעור 100% X 10,000 ₪).

***תלושי שכר מצורפים ומסומנים " נספח VI."
***העתק ההחלטה אודות נכות זמנית של 100%  מצורף ומסומן " נספח VII."
חודש ושנה   
שכר אמור
    שכר שהתקבל         ההפרש שנוצר
01/05    10,000    6,000-    4,000
02/05    10,000    6,000-    4,000
03/05    10,000    6,000-    4,000
04/05    10,000    7,000-    3,000
05/05    10,000    7,000-    3,000
06/05    10,000    7,000-    3,000
07/05    10,000    7,000-    3,000
08/05 עד היום     תלושים חסרים         30,000 ₪ ~

התקופה החמישית –
חרף סדרת הקרנות שעבר, שוב צמחו שני קשרים ואלה הוצאו ביום 16.1.05. אז גם נאלץ התובע לעבור תיקון הצלקת הניתוחית. המוסד לביטוח לאומי העמיד לתובע 100% אחוזי נכות זמנית מיום 1/2/05 ועד ליום 31/12/05.  מבוקש סך של 110,000 ₪ (11 חודשי נכות זמנית בשיעור 100% X 10,000 ₪). התלושים שהוצאו בתק' הרלבנטית יסוכמו בטבלה:

***העתק ההחלטה לעניין נכות זמנית של 100% מצורף ומסומן " נספח VIII."


3.     לעניין כאב וסבל בעבר:

א.    העוולה, מקורה בגרימה ולא כפי שמוכר מתיקים אחרים,  החמרה הנובעת מאיחור באבחון, שכן אז, הנזק ממילא הוא בחלקו תוצאה של המחלה ורק בחלקו תוצאה של רשלנות. פרמטר  זה יש להביא בחשבון.
ב.    נזקי הקרינה הרבים: עייפות, חולשה, הזעה, חוסר תיאבון, פצעים וחתכים בפה, ירידה משמעותית במשקל.
ג.    הכאבים בלסת בעת לעיסה ופיהוק, נזק עצבי בפניו, לעין ימנית תפורה משך 5 חודשים, ולאחרי כן לחולשת עפעף ימין.  
ד.    הריבית וההצמדה הנילווית לסכומים שנזקפים משנים 86 ו-92.

כל אלה יש בהם כדי להצדיק לכל הפחות פסיקת סכום של 450,000 ש"ח.


4.    לעניין כאב וסבל בעתיד:

א.    כאמור בחוות הדעת, התובע יסבול מהופעת קשריות כל ימי חייו ולצמיתות.
ה.    כפי שמראים המסמכים הרפואיים מהעת האחרונה, ממאי 2006, תכיפות הופעת הקשריות מתבררת כשלוש פעמים בעשור.  
ב.    הטיפולים שעבר עד כה יקשו כ"כ בגילוי עתידי של גידולים מהסוג שנתגלה בתובע.
ג.    טראומה נפשית קשה וכאב עמוק מפאת הידיעה שמנת הסבל לא נסתיימה (ראה פרק תלונות בחוות הדעת).
ד.    הגברת הסיכון שבניתוחים שיבואו, בייחוד לאור דוקטרינת הגברת הסיכון שבפס"ד עדן מלול שניתן לאחרונה. (הגם שדיון חוזר אמור להיערך בקרוב בבית המשפט העליון).

כל אלה, יש בהם כדי להצדיק, לכל הפחות, פסיקת סכום של 550,000 ש"ח.



5.    לעניין הפסדי השתכרות בעתיד:
 
בחישוב הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות לעתיד, יש לקחת בחשבון העובדות והנתונים הבאים:
 
א.    ראשית, תק' אשפוז ארוכות – משום למעשה "נידון" התובע, בעבר ובעתיד, לצמיחה חוזרת ונשנית של הגידול לאורך שנים רבות ולפעולות כירורגיות חוזרות הנועדות להרחקת אותם גידולים חוזרים ללא הצלחה ועם תופעות לוואי כמו שיתוק היקפי של עצב הפנים בניתוח מיום ה-30.5.04 כאמור. וכפי שקובע ד"ר הימלפרב:

על כן, אין אלא לסכם כי כתוצאה מאותה פעולה כירורגית שגויה ורשלנית שבוצעה בשנת 1986 ושרופא סביר לא היה מבצע אותה, סובל התובע מהישנות הגידול, ניתוחים חוזרים והקרנות למניעת הישנות הגידול, תוצאות לוואי של הניתוחים וההקרנות (שינויים בעור המוקרן כמתואר בפרק "בדיקת אף אוזן וגרון" והגבלה בחשיפה לשמש) ולצערי הרב פרק התלאות לא הסתיים וקרוב לודאי ימשיך לסבול מהישנות הגידול כפי שכבר קרה למרות שננקטו כל האמצעים הידועים למניעת הישנות הגידול.

ד"ר הימלפרב העניק לתובע 20% נכות לצמיתה בגין השינויים המכערים והצלקתיים לפי סעיף 75 (2) ועוד 10%  נוספים בגין פגיעה היקפית בעצב הפנים מימין על בסיס סעיף 29 (5) ב II.

אלא שאחוזי הנכות אינם משקפים את הנזק העתידי שייגרם לתובע. קרי, אין לפסוק לעתיד, על בסיס חישוב, אפילו יהא זה חישוב אריתמטי כפונקציה של אחוזי הנכות. מאז כתב התביעה ומאז מתן חוות דעתו של ד"ר הימלפרב, בימים אלה ממש, התגלה Mixed Tumor חוזר. מה שמסביר, כי תכיפות הופעת הקשריות היא כשלוש פעמים בעשור.  

ב.    שנית, מעשה העוולה גרם לשינויים מכערים וצלקתיים ולמניעה מהתובע להיות חשוף לשמש.  החזות החיצונית היא חלק מכרטיס הביקור, וכאשר יתמודד על מקום עבודה הוא ייפסל באופן סביר במיון הראשוני משום שעשה רושם שלילי על המראיין בחזותו. למצער כל חייו יסבול התובע מכך שיהיו דלתות שתסגרנה בפניו בטרם יועמדו כישוריו למבחן תפקיד ספציפי - וזאת רק בשל הפגם שמראה פניו. גם על הצמצום הזה שבמספר מקומות העבודה שיהיו פתוחים בפניו ועל העובדה שיידרש לזמן רב יותר על-מנת למצוא עבודה – זכאי  הוא לפיצוי.

ג.    העובדה כי משלב מסוים, אמור היה התובע לשפר שכרו, לולא מעשה העוולה.  

ד.    הנכות הזמנית של 100% שנקבעת כל אימת שמתגלה גידול.

ה.    פרקי הזמן הארוכים בהם נקבעת נכות זמנית. 9 חודשים ו-11 חודשים כדוגמא.


***מסמך רפואי ממאי 2006, מצורף ומסומן " נספח IX."
 

6.    פנסיה:

התובע היה משפר שכרו ואף מפריש ממנו לפנסיה. בגין מעשה העוולה הדבר יימנע ממנו  ובשל כך מבוקש לעתיד פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 100,000 ₪.



7.    עזרת הזולת:
 
•    בכל תקופות אישפוזו, במעקבים, בעת ההקרנות, ועוד נאלצו בני משפחתו של התובע להתנייד ממקום מגוריהם אל מקום הימצאו של התובע ובכך נגרמו להם גם הוצאות בגין שהייה מחוץ לבית.

•    על אף שמדובר ב"נזק מיוחד", וגם כאשר אין ראיות מפורטות בשלב הגשת התחשיב להוצאות שהוצאו, מוסמך בימ"ש לפסוק פיצוי על דרך אומדנה, באם סבירה המסקנה כי ההוצאות הוצאו (וראו ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (כרך א', תשס"ג), עמ' 682 וכן ע"א 5149/94 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' לוי).
 
מוצע לפצות בסך גלובאלי של 200,000 ₪ לעבר ולעתיד, בעקבות הריבית וההצמדה הנילווית.

  
8.    הוצאות רפואיות ונסיעה לרבות עלות חוו"ד:
 
מאז התאונה קיבל התובע טפולים רפואיים שונים. התובע יטען כי נגרמו לו הוצאות רפואיות בעבר במשך כל תק' האשפוז. כ"כ במשך תקופה של כחצי שנה נאלץ לרכוש משחת עיניים מסוג Viscotears שלא כלולה בסל התרופות.

מכל מקום,  אין לצפות מהתובע כי ישמור על כל קבלה וקבלה שהייתה ברשותו, קל וחומר שאין הוא מודע לקיומה של עילת תביעה, ולאור האמור ולאור הקבלות שבנמצא, תוערכנה ההוצאות לעבר ולעתיד בסך גלובאלי בסך 50,000 ש"ח.

*** העתק חלקי של קבלות לרבות תשלום לד"ר הימלפרב מצורף ומסומן  "נספח X." 



9.    הוצאות איפור ומסירי איפור:

התובע נדרש לאפר פניו על מנת לטשטשם. פועל יוצא של צורך זה -הוצאות מוגברות בגין רכישת תכשירי איפור, אפילו יהא זה לשם טשטוש הצלקת בלבד.  התובע אף יידרש ללמוד כיצד לאפר את הצלקת לימוד שיהווה הוצאה חד פעמית. בנוסף יזדקק התובע לחומרים לרבות חומרים לניקוי הפנים והסרת האיפור וחומרי האיפור עצמם.

כן קיימת סבירות גבוהה שהתובע יבקש לאפר פניו אצל מאפר מקצועי ושירותים אלה אינם ניתנים במסגרת חוק בריאות ממלכתי.  יש לזכור ולהניח שאם עסקינן היה בתובעת, הרי מירב הסיכויים הם שהייתה היא מאפרת את פניה כך או כך, וכאמור לא כך התובע שלפנינו.

לפיכך, יש לקבוע לפיכך, כי התובע זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה על-מנת שיתאפשר לו לצאת מביתו בבוקר בתחושה שהצלקת אינה בולטת. שוב, בהיעדר ידיעה על עילת תביעה אפשרית אין זה סביר לדרוש מהתובע לשמור על קבלות מאז 86 או 92. בגין  ראש נזק מוצע סך גלובלי של 50,000 ₪. לעבר ולעתיד.



10.    פיצויים עונשיים:

אין מדובר במעשה רשלנות רגיל, ומן הדין יהא לחייב הנתבעת בפיצויים עונשיים משום שהסתירה, היא ורופאיה, את דבר הקשר הסיבתי מהתובע.  בגין  ראש נזק מוצע סך גלובלי של 100,000 ₪. 



11.    נזק ראייתי:

משום הסתרת דבר הקשר הסיבתי מאת התובע ולאור איבוד התיק מתל נורדאו, נגרם לו כאמור קושי בהוכחת תביעתו, קושי שנובע מאי שמירת מסמכים, וזליגת עדים, ולכן, יש לקבוע פיצוי גם בגין ראש נזק בסך של 100,000 ₪. 

 
לסיכום:

על יסוד האמור לעיל, ומבלי לפגוע בזכויות התובע מוצע לפצות את התובע לפי המפורט להלן:

     
1.        פגיעה באוטונומיה    250,000
2.        כאב וסבל לעבר    450,000
3.        כאב וסבל לעתיד    550,000
4.         הפסדי השתכרות בתק' הראשונה    20,000
5.        הפסדי השתכרות בתק' השנייה    0
6.         הפסדי השתכרות בתק' השלישית    65,745
7.          הפסדי השתכרות בתק' הרביעית    90,000
8.          הפסדי השתכרות בתק' החמישית    110,000
9.        הפסדי השתכרות לעתיד    800,000
10.        הפסדי פנסיה    100,000
11.        הוצאות רפואיות ונסיעה    50,000
12.        הוצאות איפור ומסירי איפור    50,000
13.        פיצויים עונשיים    100,000
14.        נזק ראייתי    100,000
    סה"כ    2,735,745



לאור כל האמור לעיל:   

(א)    לשם פשרה, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע כפי סמכות בית משפט, סך של 2,500,000 ש"ח.

(ב)    יש לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט, שכ"ט עו"ד, ומע"מ בגובה 20% מהסך לתשלום האמור בסעיף א'. 

 
___________________
אורן בושרי, עו"ד
ב"כ התובע