1. הקדמה:

בהתאם להסדר הדיוני שהושג בין הצדדים, מתכבדים התובעים להגיש  לתיק ביהמ"ש הנכבד, תחשיב זה אשר מוגש אך ורק לצורך מו"מ לפשרה בלבד.

2. העובדות:

התביעה היא כאמור תביעת אם ובנה. האם, בת 24, ילידת 26/8/85, הינה אלמנת המנוח כפיר XXXXXX ז"ל, שהיה בן 25 במותו, יליד 18/9/1984, והיא היתה הרה ממנו בעת מותו. התובע מס' 2, הוא קטין, והוא נולד ביום 2 ביולי 2009, אחר מותו של אביו המנוח.   כפי שתואר בכתב התביעה, התובעים טוענים לרשלנות מצדה של הנתבעת בטיפול במנוח טרם מותו בליל 10/12/08.

המנוח התעורר אז עם בחילות, הקאות, כשהוא מכוסה בזיעה קרה ומתלונן על התכווצויות, רעד בגפיים וקוצר נשימה. אביו של המנוח (שגר עמו ועם אשתו, ואשר בינתיים נפטר) הוא שהזעיק ניידת אמבולנס לדירתם שבקומה ה-4, תוך מתן הסבר מפורט לתסמיניו של המנוח, הסברים עליהם חזר בדיון בבקשת המשטרה לערוך נתיחה, בפני כב' השופט מנהיים (מצורף).

לדירה הגיעו שני פרמדיקים שיצאו מתוך אמבולנס "לבן". הפראמדיקים החליטו לפנות את המנוח לבית חולים אסף הרופא. מאחר ולא הביאו עימם אלונקה, המנוח ירד לצידם ארבע קומות ברגל. עם הגיעו לאמבולנס הוא איבד את הכרתו והחל לחרחר. צוות האמבולנס הלבן שינה נתיבו לתחנת מד"א הקרובה, חבר לצוות טיפול נמרץ ושם הוחל בנסיון החייאה שנכשל.

3.  הרשלנות המיוחסת לנתבעת היא בשתי נקודות עיקריות: האחת,  עצם ההקצאה של "ניידת לבנה רגילה" במקום "ניידת טיפול נמרץ" שבה ציוד החייאה נחוץ שהיה מביא להערכה וטיפול מעמיקים יותר: ביצוע ניטור אק"ג לזיהוי הפרעות קצב או איסכמיה לבבית (בעיית הספקת דם ללב), חיבור לניטור, סטורציה למדידת חמצון הדם ובדיקה פיזיקלית של רופא שנוכח. הזעקת הנט"ן היתה צריכה להתבצע עם שיחת הטלפון והן עת הצוות הגיע לדירה. השנייה, היא הטענה שהפראמדיקים הגיעו לחולה "בידיים ריקות" ובמקום לפנותו באלונקה הוסיפו לו מאמץ פיזי קשה, של ירידה 4 קומות ברגל מה שבוודאי החמיר את מצבו. (וזו סטייה ממשית מרמת המומחיות המצופה אפילו מפרמדיקים סבירים בסיטואציות דומות).

סיבת המוות לא ידועה באשר לא בוצעה נתיחה. יחד עם זאת, התביעה סבורה שבנקל תצלח את מבחן הקשר הסיבתי גם לאור חוו"ד ד"ר שוורצמן מטעמה, וגם משעה שיוצגו בפני ביהמ"ש נתונים אודות סיכויי ההחלמה המוכרים, ביחס לכל אחת מהסיבות האפשריות למוות, שהעלה ד"ר שוורצמן בחוות דעתו.  

גם בשל ההסדר הדיוני האמור, אין כוונה במסגרת תחשיב הנזק להרחיב מעבר האמור, ומכאן, באים אנו לחישוב הנזק, מתוך בחירה בעילת התלויים ולא בעיזבון:
 

4. הפסדי תמיכה:

שכרו של המנוח הגיע לכדי 5000 ₪, ובשערוך, שכרו שווה ל-5,528 ש"ח. בשל גילו הצעיר, נאמוד את הכנסתו הפוטנציאלית לחודש בשנים האבודות, לפחות לפי השכר הממוצע במשק: 8,000 ₪.

לעבר (לפי שכר של 5,000 ₪):
נצרף את ההכנסה הפוטנציאלית של המנוח להכנסת בת הזוג כפקידה בחב' ביטוח (5,000) אזי הקופה המשותפת היא 10,528 ₪. נחלק את הקופה המשותפת למספר הנפשות במשפחה (אב, אם ו -1 ילד = 3 נפשות) + ידה אחת המשקפת את הוצאת הקבע הכללית של המשפחה. המנה המתקבלת ( 10,528 ₪ לחלק ל-4 = 2,632 ₪) משקפת את ידת ההוצאות של הנפגע. נפחית את ידת ההוצאות של הנפגע (2,632 ₪) מהכנסתו הפוטנציאלית של הנפגע (5,528 ₪) וכך מתקבל סכום הפסד התמיכה החודשי של המנוח בתלויים:   2,896 ₪. משכך: 2,896 ₪ X 24 חודשים, מאז הפטירה, מיום 12/08 = 69,504 ₪.

לעתיד, לתקופה הראשונה, שעד סיום גיל צבא*:

עתה נצרף את ההכנסה הפוטנציאלית של המנוח (8,000 ₪) להכנסת בת הזוג (5,000) אזי הקופה המשותפת היא 13,000 ₪. נחלק את הקופה המשותפת למספר הנפשות במשפחה (אב, אם ו -1 ילד = 3 נפשות) + ידה אחת המשקפת את הוצאת הקבע הכללית של המשפחה. המנה המתקבלת ( 13,000 ₪ לחלק ל-4 = 3,250 ₪) משקפת את ידת ההוצאות של הנפגע.  נפחית את ידת ההוצאות של הנפגע (3,250 ₪) מהכנסתו הפוטנציאלית של הנפגע בשנים האבודות (8,000 ₪) וכך מתקבל סכום הפסד התמיכה החודשי של המנוח בתלויים:   4,750 ₪.
 
לכן, עד סיום תק' צבא:  883,500 ₪ = 4,750 ₪ X  186 (מקדם היוון ל-21 שנים).

***לשם פשטות החישוב, יילקח חישוב מלא במקום שליש בתק' הצבא, אבל גם לא תחושב בתוך גיל התלות התקופה שבה צפוי היה הילד לרכוש השכלה אקדמאית. 

לעתיד, מסיום גיל צבא ועד גיל 70:
אם נחלק את הקופה המשותפת למספר הנפשות במשפחה לכשהתובע מס' 2 יעזוב את הבית, (2 נפשות) + ידה אחת המשקפת את הוצאת הקבע הכללית של המשפחה. המנה המתקבלת ( 13,000 ₪ לחלק ל- 3 = 4,333 ₪) משקפת את ידת ההוצאות של הנפגע. את ידת ההוצאות של הנפגע (4,333 ₪) נפחית מהכנסתו הפוטנציאלית של הנפגע בשנים האבודות (8,000 ₪) וכך מתקבל סכום הפסד התמיכה החודשי של המנוח בתק' השנייה:   3,666 ₪.

הפסדי העתיד בתק' השנייה, לכן:  602,000 ₪ = 3,666 ₪ X  310 (מקדם היוון ל-49 שנים (עד הגיע המנוח לגיל 70, אלמלא מת) X 0.53 (מקדם היוון ל-21 שנים).
 
סה"כ לכל התקופות: 1,485,000 ₪.

[במאמר מוסגר: החישוב בתק' השנייה הוא עד גיל 70:  התובעים סומכים ידיהם על תוחלת החיים שעלתה בשנים האחרונות; על מציאות החיים, שבּה ממשיכים בני אדם לעבוד בגילאים מתקדמים; על יוקר המחייה שמחייב פרנסה גם לעת זקנה; ועל כך שבשנים האחרונות ישנה פסיקה שקבעה קביעות ברוח זו.]

5. אבדן שירותי אב ובעל:

בשל העובדה כי התובעת מס' 1 תזדקק לעזרה מוגברת של מטפלת, מעצם הגידול של התינוק בגפה מגיל לידה, ייגרמו לה הוצ' מוגברות. הפסיקה הכירה בעיקרון חלוקה בעבודות הבית וXXXXXXפול בילדים. התלות היא לא רק בתמיכה בהכנסות של בן הזוג האחר, אלא גם בכל תחומי החיים המשותפים, ושיתוף זה ניתן להערכה כספית הניתן להערכה כאובדן ממון (ע"א 64/89 חיים גבאי ואח' נ' מלכה לוזון ואח' פ"ד מח(4) 673, 687-688). הפסיקה מלמדת שאף סכום זה נגזר ממשך קיצור תוחלת החיים.

לאחרונה, כפי שמלמדת הפסיקה, נסקו הסכומים בראש נזק זה. בת.א. (חיפה) 205/01 עזבון המנוח מאיר שמואל ואח' נגד מנורה, עזבונו של סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר, נקבע מפי כב' השופט עמית בבית משפט המחוזי בחיפה פיצוי בשיעור של 400,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

מבוקש, לפיכך, לפסוק לתובעים גם כאן, פיצוי בגין אבדן שירותי אב ובעל בשיעור גלובאלי של 400,000 ₪.
 

6. אבדן נזק ממוני: כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים:

למנוח נגרם סבל רב מאז צוות מד"א הגיע אליו ועד המוות, הרבה פחות ממה שהיה אמור לסבול, לו היה מטופל כהלכה.

בשנים האחרונות, תוחלת חייו של זכר יהודי, אשר זכה להגיע לגיל 24, היא 55.3 שנים. לכן, ניתן לומר כי המנוח יכול היה ליהנות מחמישה עשורים נוספים של חיים טובים ופוריים.

דוגמאות:
 
 - בית המשפט העליון בע"א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו קבע פיצוי ע"ס 175,000 ₪ בגין קיצור תוחלת חיים של שנה שנתיים.

- בת.א. (י-ם) 1289/98 עזבון המנוחה טלי וייס נ' ארנון חמל נפסק סכום של 1,000,000 ₪ על קיצור תוחלת חיים של 62 שנים כולל כאב וסבל.

- בפסה"ד שניתן בת"א 160/92 (חיפה) אלברט יפרח ואח' נגד אל על ואח' תק-מ"ח 96(1) 448 נפסק סכום של 175,000.- ש"ח עבור קיצור תוחלת חיים של 3.5 שנים, היינו פיצוי של 50,000.- ש"ח לכל שנת חיים אבודה.

- בע"א 4022/98 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נגד צביה טויסטר שפורסם בתקדין עליון 99(2) 255, נפסק ע"י כב' השופט אור פיצוי לנפגעת בת 50, שתוחלת חייה קוצרה בכמחצית (אך לא אבדה לחלוטין), סכום של 350,000 ש"ח.

בענייננו, מוצע, בגין קיצור תוחלת חיים, לפצות בסך של 800,000 ₪. מוצע לפצות סך של 700,000 ₪ לכל הפחות בגין כאב וסבל.

7. פיצוי כניזוקי משנה:
התובעת מס' 1 שירדה עם המנוח במדרגות בליל מותו, וליוותה אותו בנסיעה אמבולנס סבלה והיא סובלת רגשי אבדן ודיכאון לצד דיכוי רגשי לטפל בתינוק. בעת השבעה הובהלה בעצמה בניידת מד"א, אל בית החולים לטיפול, ורגשותיה הקשים צפו מחדש עת שכבה באמבולנס.     
גם לתובע מס' 2 יהיו לבטח, ולמצער רגשי צער ויגון, וסבירות לנזק פסיכולוגי בצל הגידול בלא דמות אב. 

את שניהם יש לראות כנפגעים משניים והם זכאים לפיצוי עבור נזקיהם הנפשיים, נזקים של כאב וסבל אשר הם בגדר ידיעה שיפוטית [רע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דוד דהאן ז"ל, פ"ד מד(3) 397 (1990)]. התנאים שהותוו בהלכת "אלסוחה" כורסמו כרסום של ממש בפס"ד  754/05 לבנה לוי נ' "שערי צדק". שם, האם שאיבדה את עוברה, כלל לא סבלה מאחוזי נכות בתחום רפואת הנפש. כמו כאן, יש להניח לעת עתה. השופט ריבלין לא ראה בכך כדי למנוע פיצוי כניזוק משני, שהרי מדובר ב"מקרה גבולי" שהלכת אלסוחה צפתה. אם כך שם, כך גם כאן, לאור הנסיבות סביב היותה של התובעת מס' 2, בעת האירוע דלעיל, הרה עם התובע מס' 2 לימים, בבטנה. 

באשר ליתר התנאים, גם כאן, המדובר בקרובים מדרגה ראשונה. לגבי התנאי השני, התרשמותה של התובעת מס' 1 מן האירוע  הייתה ישירה, פוגענית ואינטנסיבית.  בנוגע לתנאי השלישי, ברור שהפגיעה הנפשית של הילד והאם עולה כדי נזק נפשי ממשי ומוגדר.
8. הוצ' אחרות:

הוצאות בגין סידורי הלוויה, קבורה ואבל לרבות ציוד וכיבוד, הוצ' מצבה, טקס אזכרה העבר, הוצ' צו ירושה, לרבות שכר טרחת עו"ד   :  50,000 ₪.

סיכום :

על יסוד האמור לעיל, יש להציע כדלקמן ולסכום האמור יש להוסיף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ, בגובה 15%.
 

הפסדי תמיכה 1,485,000
אבדן שירותי אב ובעל 400,000
הוצאות לוויה וקבורה 50,000
כאב וסבל  700,000
קיצור תוחלת חיים 800,000
הוצאות חוו"ד ד"ר שוורצמן ואגרה 12,000
פיצוי כניזוקי משנה 500,000
סה"כ, ובניכוי קצבת שאירים 3,947,000

       
.............................
אורן בושרי, עו"ד
מ.ר. 29404
ב"כ התובעים
נספחים: א. תלוש שכר המנוח, ב. תלושי שכר התובעת מס' 1, ג. אישור תקבולי מלל כקצבת שאירים