בבית  משפט השלום    
 ת.א. 5704/05
______________________        ______________________
ב נ ת נ י ה




בעניין: -     
התובע:

    ******** *******

ע"י ב"כ עוה"ד אורן בושרי ממשרד עו"ד אורן בושרי. פקס ממוחשב וירט': 5270038 - 1533,  שם מתחם: Http//www.orendin.com

   
נ  -  ג  -  ד

הנתבעים:

      1. ד"ר זיו יחיאל  
2. אסותא מרכזים רפואיים בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד שרון רום ממשרד עוה"ד
שנהב אלרום קונפורטי שביט
מגדל שלום, אחד העם 9, ת"א
פקס: 5160068, טל: 7967222



   
כתב תחשיב נזק מטעם התובע



בהתאם להחלטת כב' בית המשפט, מתכבד התובע באמצעות בא כוחו להגיש תחשיב אומדן נזקים. כבר בפתיח יודגש כי תחשיב זה מוגש אך ורק לצורך מו"מ לפשרה בלבד ואינו בגדר הודאה כי אלו בלבד הם נזקיו.  


א. דוגמאות פסיקה  בתמיכה לשאלת האחריות והקש"ס:

הגם שאנו בשלב של הגשת תחשיב נזק, מתכבד ב"כ התובע להאיר עיני בית המשפט בשאלת האחריות והקשר הסיבתי על דרך הפנייה למס' פסקי דין מהם ניתן לערוך אימפליקציה למקרה דנו:
 
 

***פסקי הדין מצורפים ומסומנים " נספח I."


ב. מכאן באים אנו לעניין גובה הנזק:

1.    פגיעה באוטונומיה:

חובתו של הנתבע מס' 1 הייתה לקבל את הסכמתו של ָָָָָָ- הסכמה מדעת – לטיפול. חובה זו מקפלת בתוכה את הצורך שקם למסור לו את המידע הדרוש לו, וכי  "החתמת המטופל על טופס ההסכמה אינה כשלעצמה תנאי מספיק לקיומה של 'הסכמה מדעת'" (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526). 
 
2.    בענייננו, בהיות הניתוח, ניתוח אלקטיבי לכריתת טחורים, היקפה של חובת הגילוי היה רחב במיוחד. ביוני 2005 [עא 522/04 מרכז לייזר לנתוחי קרנית בע"מ נ' מחמד דיראוי ] חידד בית המשפט העליון את שאלת היקף חובת הגילוי בניתוחים אלקטיבים וקבע:
 

"כפי שפסק בית המשפט המחוזי, הניתוח שעבר המשיב היה ניתוח אלקטיבי, בעל אופי חדשני, שה- FDA האמריקני קבע כי אין לבצעו באנשים שקוצר ראייתם הוא בדרגה גבוהה כשל המשיב. המשיב עבר את הניתוח במסגרת פרטית. נסיבות אלה כולן משפיעות על חובת הגילוי. עמד על כך בית משפט זה בע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' יעקב שדה, פ"ד נו(4) 746:

הסכמה מדעת לטיפול מבוססת על שקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו, מצד אחד, עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו, מצד אחר. זהו מאזן הסיכויים והסיכונים. לדוגמה, סביר שמטופל יסכים לטיפול הרפואי היחיד האפשרי להצלת חייו גם אם הסיבוך האפשרי עקב הטיפול הוא חמור ואף תדיר. כן סביר הוא כי המטופל יתנגד לקבלת טיפול רפואי לצורך ריפוי ליקוי שאפשר להמשיך ולחיות עמו כאשר סיכויי הצלחת הטיפול אינם ודאיים, גם אם הסיבוך האפשרי אינו שכיח ודרגת חומרתו נמוכה. הזיקה בין פרטי המידע הרלוונטיים מגדירה את היקף הגילוי הנדרש ומחייבת מתן מידע מלא על סיכויי ההצלחה. ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר...
ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי - שאף בלעדיו ניתן לנהל אורח חיים רגיל - נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, והוא כולל, נוסף על התייחסות לסיכויי ההצלחה, גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים, גם אם סיבוכים אלו נדירים.

דרישה נרחבת זאת מתחייבת בייחוד בתקופתנו, שבה מתפתחת רפואה פרטית המציעה לציבור הרחב - אם בדרך ישירה באמצעות פרסומים, ואם בעקיפין, בהסתמך על מוניטין של רופא המקיים מרפאה פרטית - ניתוחים אלקטיביים למיניהם, כגון ניתוחים לשיפור הראייה באמצעות לייזר. ניתוחים אלו מיועדים לשפר את איכות החיים של המטופלים, אך מטבע הדברים יש בהם אף סיכונים, שאותם יש לגלות לחולים".


3.    ד"ר יחיאל, בנסיבות המקרה, היה חייב ליידע את שרון, עובר לביצוע הניתוח, כי קיים סיכון ממין הסיכון שנגרם לו כתוצאה מאופן התנוחה של ָָָָָָבמהלך הניתוח.  ָָָָָָהוחתם, על-ידי המזכירה, על טופס הסכמה שאינו כולל סיכון של שיתוק הוא הנזק שנגרם לו.  לא נכתב בטופס, ולא נאמר לָָָָָָבעל-פה, כי ישנו סיכון כזה. אדרבא, לָָָָָָנאמר שסיכויי ההצלחה של הניתוח עומדים על 95% ומכל מקום לא נאמר לו על סיכוי לפגיעה לאיבר אחר בגופו. 

4.    ד"ר יחיאל ביצע את הניתוח בלא שהקדים לכך גילוי הולם וקבלת הסכמה מדעת. בכך בלבד די כדי להקים זכאות לפיצוי בגין עצם הפגיעה בכבודו של המטופל ובאוטונומיה שלו - פגיעה הנובעת מכך שבוצע בגופו טיפול בלא קבלת הסכמתו המושכלת (כפי שנקבע לראשונה בפרשת דעקא). ודאי כי אילו היה ָָָָָָער לסיכון של שיתוק ברגלו, הוא היה נמנע מלעבור את הניתוח, שממילא לא היה בו כדי לפטור מהרגשת אי נוחות.
 

5.    הפיצוי בגין פגיעה בזכות לאוטונומיה בלבד, במקום שלא הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת הגילוי לבין מתן ההסכמה לטיפול הרפואי, הוא נמוך יחסית שכן, הוא ניתן אך בשל עוגמת-הנפש שנגרמה למטופל, ועל-יסוד אומדנה המתבססת על חומרת הפגיעה באוטונומיה שלו. בענייננו, היות וָָָָָָלא היה נותן את הסכמתו לקבלת הטיפול שגרם לו לנזק אילו קיבל את המידע הדרוש, ָָָָָָזכאי לפיצוי בגין כל רכיבי הנזק שנגרמו לו כתוצאה מאותו טיפול.  בנוסף, מדובר בעילת תביעה עצמאית ונפרדת,  ועל כך אני מציע כי ישולם סך של 250,000 ₪ . 


6.    נכות וחוו"ד:

פרופ' דיוויד ניב, מומחה בהרדמה, וד"ר מלצמן צייחין אלכסנדר, מומחה בנוירולוגיה, חיוו דעתם, באופן משולב, בשאלת הנזק הנוירולוגי לצמיתות, שנותר אצל התובע ובשאלת הסיבתיות, וקבעו כי לתובע נותרה נכות נוירולוגית של 36%, לפי סעיף 32(2) א' 3, וזאת בגין שיתוק דו צדדי בצורה קשה של עצב פרונאלי. בהתחשב באופן העיצבי הנוירופטי של כאביו של שרון, ובגין תסמונת התנהגות לכאב, הוסיפו והעריכו כך שנכותו הצמיתה המשוקללת הינה 78%.

עוד חיוו דעתם המומחים הנ"ל כאמור ביחס לקשר הסיבתי שבין הניתוח לנזק וקבעו כי קרוב לוודאי הנזק הוא תוצאה של לחץ באזור ראש הפיבולה (ברך) בעת שכיבתו של התובע בניתוח.

בתחום רפואת הנפש, נמנע התובע מלהגיש חוות דעת בעניינו ואולם הוא עותר מבית המשפט הנכבד לעשות כן בשלב מאוחר יותר.  לצורך תחשיב זה, יסתמך התובע, ככל שיתיר לו בית המשפט הנכבד, על קביעת המוסד לביטוח לאומי, מדור נכות כללית, כי לו  20% נכות פסיכיאטרית כתגובה בתר חבלתית.

***החלטת המל"ל מצורפת ומסומנת " נספח II."


7.     בסיס שכר ונכות תפקודית:

התובע, הנדסאי חשמל, בן 31 שעבד, טרם האירוע, כטכנאי בבזק והשתכר כ-7,400 ₪ ברוטו. משום גילו, משום עיסוקו, התמקצעותו והכשרתו, היה עוד צפוי לשפר שכרו. כיום, אחר האירוע, ָָָָָָאינו מסוגל לבצע דבר מלבד ישיבה מול מסך המחשב. במגבלותיו כיום, לא יוכל להתקדם ולהיות מנהל כח או צוות, או יועץ תקשורת, ובכך לעולם לא יוכל לשפר שכרו כפי שוודאי היה קורה, ועוד תיחסכנה ממנו הטבות דוגמת קבלת רכב צמוד.  בשלב זה הפסדיו באים על חשבון ימי מחלה ואין הם משתקפים בתלושים. מאידך, בעוד תקופה קצרה שכרו יותאם להיקף השעות שיבצע וכיום המדובר ב-4 שעות יומיות. בעוד מס' חודשים משימי המחלה יסתיימו, תבוא לידי ביטוי ההפחתה בתלוש השכר. לפיכך, אין להסיק מהתלושים עד היום לגבי הפסדיו בעתיד.

8.    בנקל, היה ָָָָָָיכול להגיע לשכר של 12,000 ₪ ומכאן שהפסדו החודשי קרוב ל- 5,000 ₪. ואולם, משום שהפסד זה היה מגיע רק עוד מס' שנים, הרי שלשם פשרה, יובא בחשבון הפסד חודשי ממוצע מהוון, של 3,500 ₪.

***תלושי שכר מצורפים ומסומנים " נספח III."


9.    הפסדים לעבר :

מאז התאונה התובע שב לעבודה חלקית. היקף השעות פחת מ-8 שעות ל-4 שעות. שכרו משולם באופן דומה שכן הדבר בא על חשבון ימי מחלה וחופשה בינתיים .  גלובאלית, מבוקש סך של 80,000 ₪ בגין הפסדים לעבר ואבדן ימי מחלה וחופשה.
 

10.    לעניין כאב וסבל:
    
התובע כאמור בחוות הדעת סובל משיתוק בשתי כפות הרגליים. על רקע פגיעה עצבית תנועתית ותחושתית.

עיקר הקושי ב-:
א. סבל בלתי פוסק. בעל אופי "שורף" "דוקר" בקרסוליים ובכפות הרגליים.
ב. קושי בהליכה. הליכה מוגבלת תוך שנעזר בסדים. קושי להישאר בתנוחה.
ג. הפרעות נפשיות
ד. שימוש בתרופות ומשככי כאבים

ביחס לאשפוז, התובע שוחרר לביתו, בבוקר יום שישי, יום 3/12/04, ולמחרת היום שב לבית החולים באשר לא חל שום שינוי במצבו.  אז הושאר במחלקה לשם השגחה ואישפוז. כך היה משך מס' ימים, ו-8 ימים אחר הניתוח התובע הועבר למחלקת שיקום בביה"ח לוינשטיין שם שהה עד ליום 21/12/2004.  

לצד הנזק והכאב וסבל שתואר בחוות הדעת יש להוסיף את העוגמת נפש הכרוכה במתן הסבר, כל ימי חייו, כי הסיבה לנזקו קשורה בניתוח להסרת טחורים, ולאור המגמה  בשנים האחרונות של פסיקת פיצויים גבוהים יותר, בראש הנזק של "כאב וסבל". מבוקש סך של  600,000 ש"ח בגין ראש נזק זה.

יש להביא בחשבון כמובן את הסבל הרב, גילו הצעיר, העובדה שניהל אורח חיים ספורטיבי לפני האירוע ואילו כעת שמן מאוד בעטיו של מצבו, הנזקים הנפשיים שבאו אחרי כן,  כל אלה יש בהם כדי להצדיק לכל הפחות פסיקת סכום זה.


11.    לעניין אבדן סיכוי להינשא:
    
התובע, בהיותו רווק, איבד כל סיכוי הינשא, ולחילופין, קטנו סיכוייו במאוד להינשא ולהקים משפחה. גם בכין כך, יש לפצותו, ומבוקש סך של  200,000 ש"ח בגין ראש נזק זה.


12.     לעניין הפסדי השתכרות בעתיד:
   
לפי הפסד חודשי של 3,500 ₪, ולפי חישוב אריתמטי מעבר לגיל 67 ועד גיל 75 יש לפצות ע"ס 1,110,013 ₪.  הנטייה להאריך את מועד גיל הפרישה אוזכרה בע"א 7942/99 עיזבון אבני ציון נ' ביטוח ישיר (פ"ד נה (2) 511 (להלן: "פרשת אבני")), שם נקבע כי:

"ההנחה-החזקה שעובד בהגיעו לגיל 65 חדל לעבוד לפרנסתו (אלא אם יוכיח נסיבות מיוחדות הסותרות הנחה זו) דורשת בחינה מחדש". (ע' 516 לפסק הדין)
               
בייחוד לאור העובדה שָָָָָָאינו עוסק בעבודה פיזית, יש לדעתי מקום לקבוע גיל פרישה מעבר לגיל 67.
 

13.    הפסדי פנסיה:

התובע היה משפר שכרו ואף מפריש ממנו לפנסיה. בגין התאונה הדבר יימנע ממנו  ובשל כך מבוקש לעתיד פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 100,000 ₪.


14.    ניידות:

א.    התובע סובל מכאבים והגבלה בתנועות שתי הרגליים והוא מתקשה  בעמידה והליכה והוא מהלך בצליעה.

ב.    ברור שעקב הפגיעה ברגליו נפגע כושר הניידות שלו. יכולת ניידותו לקויה באופן משמעותי כתוצאה מהתאונה והראיה, שאף הועדה הרפואית לעררים לניידות במשרד הבריאות קבעה, כי שיעור פגיעתו ונכותו של התובע בתחום הניידות מגיע ל-80%.

ג.    התובע צירף חוות דעת על ידי הכלכלן משה קצין, שמתמחה בנושא תחשיבי עלויות ולפיה מחיר הרכב הראשון כולל פטור מלא ממסים יהא סך של 97,306 ₪ ועוד הוצאה חודשית קבועה של 1,677 ₪.

ד.    לשם פשרה נתעלם מהסכום הגבוה יותר הנדרש בגין מוניות.  ואולם,  מכיוון שבערוב ימיו התובע יבכר ויצטרך נסיעה במוניות, ומכיוון שרח' שלמה המלך בתל אביב הוא רחוב נעדר חנייה, ניקח בחשבון סך של 1,800 ₪ כתשלום חודשי קבוע שאליו יזקק. בהיוון מתקבל סך של 550,555 ₪ לעתיד ועוד סך של 97,306 ₪ בגין ההוצאה החד פעמית.  

***העתק החלטת הוועדה  מצורף ומסומן " נספח IV."


15.     עזרת צד ג':

א.    על מידת הצורך בעזרת צד ג' ניתן להסיק מהעבודה כי התובע מוגבל  בניידות ברמה של 80%.    

ב.    במשך כל התקופה שמאז התאונה סעדו את התובע הוריו. על אף שמדובר ב"נזק מיוחד", וגם כאשר אין ראיות מפורטות בשלב הגשת התחשיב להוצאות שהוצאו, מוסמך בימ"ש לפסוק פיצוי על דרך אומדנה, באם סבירה המסקנה כי ההוצאות הוצאו (וראו ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (כרך א', תשס"ג), עמ' 682 וכן ע"א 5149/94 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' לוי).
 
ג.    גם כשהתובע לא ממציא ראיות להוכחת הוצאות עבור עזרת הזולת ומאידך, ברי שמצבו הפיזי חייב אותו לקבל עזרה בשכר וכי לא היה בעזרת המשפחה כדי למצות את הנדרש במצבו, יש לפצותו. בענייננו: סך גלובאלי של 30,000 ₪ לעבר בתק' האשפוז, ועוד סך של 50,000 ₪ לעבר בתק' שלאחרי כן.

ד.    לעתיד: התובע יזדקק לעזרת צד ג' בהיקף של 2,000 ₪ לחודש עד גיל 80 ובסך הכול עבור עזרת צד ג' לעתיד 611,000 ₪. לשם פשרה אשמיט העובדה שעם חלוף השנים יזדקק התובע לעזרה בהיקף גדול יותר.


16.    הוצאות רפואיות לרבות עלות חוו"ד:

מאז התאונה קיבל התובע טפולים רפואיים שונים. בכלל זה טיפולי פיזיותרפיה בכל תק' השיקום. אין לצפות ממנו כי ישמור על כל קבלה וקבלה שהייתה ברשותו, ולאור האמור ולאור אלה שבנמצא, תוערכנה ההוצאות לעבר ולעתיד לרבות התשלום שבוצע  לנוירולוג, ולמשה קצין בסך גלובאלי בסך 250,000 ש"ח.

***קבלות בגין הוצאות מצורפות ומסומנות " נספח V."


17.    לעניין ניכויים:

ביטוח:
סכומים שמתקבלים כתגמולי ביטוח, או אחר הסבה ככאלה, אינם ניתנים לניכוי. זאת על פי סעיף 86 לפקודת הנזיקין

סכומים המשתלמים לתובע על-ידי קרן מקפת:
יש לראותם כתגמולי ביטוח ומשכך אין לנכותם. ועוד: מפאת שהמזיק לא נדרש לשפות את הקרן כמיטיב (ראה ע"א 813/81 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד בוסקילה ז"ל ואח', פ"ד לח (4) 785). מכתב ב"כ התובעים נשלח לקרן מקפת ותשובתם טרם נתקבלה.  

***החישובים לעתיד נערכו באמצעות תכנת נמיר שבאתר www.namir.co.il ופלט מהם מצורף ומסומן " נספח VI."

 
לסיכום:

על יסוד האמור לעיל, ומבלי לפגוע בזכויות התובע מוצע לפצות את התובע לפי המפורט להלן:

     
1.        פגיעה באוטונומיה    250,000
2.        פיצוי עבור נזק שאינו נזק ממוני    600,000
3.        פיצוי בגין אבדן סיכוי להינשא    200,000
4.         הפסדי השתכרות בעבר    80,000
5.         הפסדי השתכרות בעתיד      1,011,013
6.          הוצאות לרבות עלות חוו"ד     250,000
7.          עזרת צד ג'      691,000
8.        הפסדי פנסיה    100,000
9.        ניידות    500,555
97,306
       
        --------------
    סה"כ    3,779,874


 

לאור כל האמור לעיל, יש להציע כדלקמן:

(א)    לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 2,500,000 ₪, לפי סמכות בית המשפט ולשם פשרה.

(ב)    לחייב את הנתבעות בהוצאות המשפט, שכ"ט עו"ד, ומע"מ בגובה 17.5% מהסך לתשלום האמור בסעיף א'. 


 
___________________
אורן בושרי, עו"ד
ב"כ התובע



נערך ונחתם היום, יום חמישי 11 מאי 2006