בבית המשפט המחוזי   
ב"ש 10/____________
____________________  ___________________
ב י ר ו ש ל י ם

בעניין:-
 ב"ש 1824/03-10 [תעבורה, י-ם]
המבקש:
הנאשם

 XXXX
ע"י ב"כ עוה"ד אורן בושרי, רמב"ם 15, חדרה, 38363 טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 - 03, 
 
נ  -  ג  -  ד

המשיבה:
 מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז י-ם

הודעת ערר

מוגשת בזאת הודעת ערר על החלטת ביהמ"ש השלום לתעבורה בי-ם, מיום 11 במרץ 2010 בתיק ב"ש שמספרו 1824/03-10 (כב' השופט טננבוים), בה הורה בימ"ש קמא על פסילתו של העורר מנהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

* נספח א מהווה את כתב האישום
* נספח ב מהווה את הבקשה למעצר עד לתום ההליכים
* נספח ג מהווה את החלטת כבוד השופט טננבוים

ואלה נימוקי הערר:

א. תמצית העובדות הצריכות לעניין

1. נגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט השלום בירושלים המייחס לו לכאורה נהיגה של 163 קמ"ש במקום 90 קמ"ש.
 
2. העורר נפסל ביום 2/2/10 לתקופה של 30 ימים ובתום תקופה זו החזירה המשטרה את רשיון הנהיגה לידיו.

3. רק לאחר שהשיבה המשטרה לעורר את רשיונו, הוגשה בקשה לפסילה עד תם ההליכים.

4. בבקשה זו הוחלט על פסילתו של העורר עד תם ההליכים, כאשר במקביל נקבע התיק העיקרי להוכחות בפני כב' השופט כדורי, רק לאחר הפגרה, ליום 7/9/10. על החלטה זו מוגשת עתה הודעת ערעור זו.

ב.  השיהוי עד לפסילתו של העורר

5. העורר יטען, כי לא קיים כל הסבר לעיכוב מיום תם הפסילה המנהלית בת החודש (2/3/10), ועד להגשת הבקשה לפסילה עד תם ההליכים והדיון בה ביום 11/3/10.

6. בחומר הראיות אין כל הסבר לשיהוי הממושך האמור.  לא היתה כל חקירה של עדים מלבד העורר, שנתן גרסתו בפני השוטר ובה כפר באת שיוחס לו, עוד במועד ביצוע העבירה לכאורה. 

7. בחומר החקירה אין בדל של ראיה המצביע על כך שנעשו מאמצים להגיש בקשה לפסילה עד תום ההליכים עוד קודם,  ואין כל הסבר המניח את הדעת לכך שהעורר היה עם רשיון נהיגה ביד במשך תקופה מבלי שננקטו לגביו פעולות כלשהן המרמזות על כך שהמשיבה ראתה בו כנהג מסוכן לציבור.

8. בכך, ללא ספק, יש כדי להקהות משמעותית מעוקצה של הסכנה הנשקפת הימנו, ויש בכך אף כדי להפריכה כליל. דברים אלה מקבלים משנה תוקף בהתחשב בנסיבותיו האישיות של העורר ובעוצמת הראיות כנגדו, כפי שיפורט להלן.

ג.  עוצמת הראיות לכאורה כנגד העורר

9.  העורר יטען כי על אף קיומן של ראיות לכאורה כנגדו, אין להתעלם מעוצמתן  הפחותה והרפה בנסיבות העניין.   

10. כך למשל, טענה מרכזית של הנאשם בהודעה זו, לפיה אין הגיוני, מהטעם הבסיסי, האקסיומי, המושתת על היגיון מתימטי ברור, כי על בסיס הנוסחה  של מהירות*זמן=דרך, לא מתיישבת עם ההיגיון האשמה, כי הנאשם נהג במהירות של 163 קמ"ש. זאת מחמת שלא תתכן העובדה כי נהג במהירות הזו והצליח לבלום רכבו ליד הניידת מרחק 273 מ' (הוא מרחק הלזירה). 

אין בחומר הראיות שום עדות לעצירה בחריקת בלמים, ובמהירות כזו עובר רכב מעל 50 מ' בשניה ובהתחשב בזמן התגובה והזמן שלוקח לקלוט את האיתות של השוטר, לא ברור כיצד עצר הנאשם את הרכב בקדמת הרכב המשטרתי ללא בלימת חירום. גם היכן מגולמים במרחק הנמדד, הזמן בו הניח השוטר את מד הלייזר, הזמן בו סימן לנאשם לעצור רכבו, והזמן בו קלט הנאשם את סימונו של זה?

11. מן הראוי לציין, כי הטענה הנ"ל לא עמדה בפני הערכאות דלמטה ומה גם שנקבע בעבר כי "בעניינים של שחרור בערובה ושל מעצר עד תום ההליכים מעמדה של ערכאת ערר הוא כמעמדה של ערכאה קמא.." [בש"פ 116/96 מרדכי אסרף נ' מדינת ישראל, תק-על 96(1), 63] ועוד נקבע כי "בדיון בערר ניתן לראות את ערכאת הערעור כאילו היא יושבת  "במקום" הערכאה הקודמת, ולא כיושבת על מנת "לבקר" את החלטתה.

12. מן הראוי לציין עוד, כי בניגוד גמור לעובדות המתוארות בכתב האישום, יש בחומר החקירה כפירה מוחלטת של העורר במהירות המיוחסת.

13. כ"כ, לא ברור מדוע נפקד מחומר הראיות תע"צ תקינות של אקדח הלייזר, על נספחיו קל וחומר כשמוגשת בקשה לפסילה עד תם ההליכים.

בהקשר זה, על ביהמ"ש היה להביא בחשבון במסגרת הדיון בראיות את קביעתו האחרונה של ביהמ"ש המחוזי בב"ש [5355/08, עמיקם לוי] בדבר אי ביצוע כיולים למכשירים שבחזקת המשטרה במעבדות מורשות מתאימות, ועוד שם נאמר בהקשר הרלבנטי לנו, של אקדח הלייזר. ראה פס"ד בע"פ (ב"ש) 4556/07 מדינת ישראל נ. דומב בילה,  ובפס"ד עוזרי הדן במכשיר הינשוף, שניתן עתה בהרכב.

בכך שגה ביהמ"ש קמא, שעה שקבע שזיכוי שם הוא תוצאה של "מדיניות תביעה לקויה", שכן הצורך בכיול עולה מפסק הדין. אולי בפסק דין דומב היה כשל של מדיניות תביעה (שעה שנקבע שלא ברור מדוע בחרה שלא להביא עדות הזמה בדמות מומחה מטעמה אשר יציג את עמדתה כי די בבדיקות התקינות אותן מבצעת מעבדת משטרת ישראל ללא כיול תקופתי). אגב, פסק דין זה מתייחס למצלמות נייחות בעוד כאן עסקינן במצלמה נייחת.

14. שגה ביהמ"ש קמא בכך שלא התייחס לטענת העורר כי היו מס' רכבים נוספים בכיוון נסיעתו - טענה זו העלה עוד בשימוע שנערך לו.

15. לבד מכך, שגה ביהמ"ש הנכבד שעה שקבע, כי לאור ריבוי תאונות, אין מנוס מלפסול העורר עד תם ההליכים, שעה שאין בגליון הרשעותיו אף לא עבירה אחת הקושרת אותו עם גרימת תאונה.

ד.  נסיבותיו האישיות של העורר והתקדמות משפטו

16. העורר הינו בחור צעיר, סטודנט להנדסת מחשבים באונ' העברית בי-ם, הזקוק לרשיון נהיגתו בשל טיפול רפואי בעטיה של תאונת דרכים שעבר. הרשעותיו הקודמות הן 3. שניים מהם בגין מהירות. אם כי לא מהירות מופרזת מאוד. הוא אינו נהג חדש, וכבר צבר וותק של 7 שנים בנהיגה.

17. עד קיום דיון בעניינו, יעברו 6 חודשים, ובנסיבות אלה, אין כל הצדקה להגביל ניידותו זמן ממושך כל כך עד לשמיעת משפטו, כאשר גם אם יורשע, העונש הצפוי לו אינו

אשר על כן, ולאור הנסיבות האמורות, מתבקש ביהמ"ש הנכבד להורות על ביטול פסילת רשיון נהיגתו של העורר עד תום ההליכים.
  
 
----------------

אורן בושרי, עו"ד
בשם העורר