בבית משפט המחוזי    
עפ 08/*********
____________________        ____________________
בפ"ת

בעניין:    בתד 1649/06 
המערער:

    XXXX XXXX ת.ז. 0XXXX
ע"י ב"כ עוה"ד אורן בושרי, רח' רמב"ם 15  חדרה, 38363, טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 - 03
   
נ  -  ג  -  ד

המשיבה:

      מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז מרכז מרח' הנרייטה סולד 1, תל אביב 61330




הודעת ערעור



מוגש בזה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בפ"ת  בתיק דלעיל, מפי כבוד השופטת א. וישקין, לפיו הורשע המערער באי ציות לאור אדום ברמזור (תמרור ה-1), עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961, נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961, וגרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

על הנאשם נגזרו העונשים הבאים:

1.    פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 100 ימים.
2.    פסילה ע"ת של 2 חודשים למשך 2 שנים.
3.    קנס כספי בסך 1,200 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם.

***העתק הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו של המערער מסומנים באות "I.".

הערעור מכוון כנגד הכרעת הדין וחומרת העונש.


א. העובדות :

1.    המערער הואשם, כי ביום 16/2/05, בשעה 1:30, נהג ברכב מסוג אופל ברחוב טרומפלדור בפתח תקווה ובהגיעו לצומת עם רחוב פרנקפורטר, לא ציית לרמזור אדום הניצב בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת והתנגש עם רכב מסוג פולקסווגן, בו נהגה שוורצמן הילה (להלן: "הנהגת המעורבת").
 
2.    כתוצאה מהתאונה, נגרם נזק לרכוש ונחבלו קלות הנהגים ושלוש נוסעות ברכב הפולקסווגן.

3.    לא הייתה מחלוקת בדבר התרחשות התאונה ותוצאותיה אלא אך ורק ביחס לאשם בקרות התאונה. טענת המערער היא, כי הוא נכנס לצומת, כאשר האור הדולק בכיוון נסיעתו הוא ירוק, ואילו האשם רובץ לפתחה של הנהגת המעורבת, באשר נכנסה לצומת כאשר ברמזור הניצב בכיוון נסיעתה דולק אור אדום.


ב. ואלה נימוקי הערעור:
 
1.    שגה בית המשפט בכך, שביסס הרשעה בלא עדות של עד אובייקטיבי ולו אחד, אלא אך על עדותן של בנות 18, שאך אתמול למדו שיעור באזרחות ובכלל זה על חשיבות שבמתן עדות, כולן יושבות ברכב הנהגת המעורבת, לכולן אינטרס כי גרסתן תתקבל.

2.    שגה בית משפט הנכבד בכך שלא התייחס לעובדה שהעדה הרביעית צחקה בזמן מתן עדותה, ובזמן זה ליוו אותה בצחוקה גם העדות האחרות, כולן בנות 18, שנכחו באולם. ושעה שנשאלה על כך, ענתה:

ש. אני רואה שחברות שלך צוחקות, שישבת באוטו גם כן הצחקת את הבנות? ת. אני תמיד מצחיקה את הבנות, אבל מה הקשר?

3.    שגה בית המשפט הנכבד, בכך שקבע ממצא (כי המערער חצה הצומת באור אדום)  על יסוד ראיות נסיבתיות (לפיהן המעורבת נכנסה באור ירוק), כאשר זו אינה המסקנה האחת והיחידה המתבקשת (ע"פ 836/81 לביא נ' מ"י) פד"י לו (3) 692). הכלל הוא, כי כאשר המסקנה אינה חד משמעית יהנה הנאשם מן הספק: עדות התביעה בענייננו, ראו את האור הירוק מתחלף לכאורה אבל לא ליוו במבטן, בעת ובעונה אחת, את כניסת הרכב של הנהגת המעורבת ואת האור הירוק.

כך, למשל, הוחלט במסגרת הכרעת הדין של אותה ערכאה, מפי אותה שופטת, בעניין חדד נ' מ"י תד 2670/03 (וישקין, בימ"ש שלום לתעבורה, פ"ת), המזכה זיכוי מחמת הספק, אפילו שעה שהיה עד ניטראלי שראה את הנהג ב"אור ירוק", אולם לא יכל היה לאמור כן ביחס לאור שדלק עת עברו המעורבים על פני קו העצירה.

4.    שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל לעובדה כי על פי תכנית הרמזורים המופע של המעורבת לא מתחיל מיד עם הסתיים המופע הירוק בכיוון הנאשם, כך שאין לשער, שזה האחרון ייכנס לצומת בדוחק זמנים, אחרי שהמופע בכיוונו הסתיים, ו"בהיגנב".

לכן, לחילופין, ומטעמי זהירות, בוודאי שלא ניתן לומר על המערער שנתקיימה אצלו המודעות לאפשרות שהמעשה יגרום לתאונת דרכים,  אדישות או קלות דעת לאפשרות התקיימותה של תוצאה זו, התואמת את הוראת החיקוק של נהיגה ברשלנות, אלא, לכל היותר, נהיגה בחוסר זהירות, וטעם זה - מהווה טעם מיוחד להקל מעונש המינימום, וזאת לחילופי חילופין.

אם נאמץ את פרשנות בית המשפט העליון שבפסק הדין מיום 3/10/06 בעניין יוסף שלום ע"פ 8250/05  הרי נהג אשר חוצה צומת כאשר ברמזור בכיוון נסיעתו דולק אור אדום, ומאיץ את מהירות הנסיעה בהתקרבו אל הצומת בנסיבות אלה, נטל על עצמו סיכון בלתי סביר לכך שתיגרם התוצאה הקטלנית, אבל רק כניסה לצומת באור אדום אינה בהכרח מעידה על נטילת סיכון שכזה. כך נאמר שם:

"שלום הינו נהג מנוסה בעל ותק של שנים רבות בנהיגה בכלל ובהסעות ילדים בפרט. שלום התקרב אל הצומת כאשר יש לו קשר עין עם הרמזור. הוא הביט בו וראה כי מופע הרמזור מורה אור אדום. אף על פי כן האיץ את מהירות הנסיעה לקראת הצומת ונכנס אל הצומת במהירות כשעל האוטובוס בו הוא נוהג 68 ילדים הישובים ב- 53 מקומות ישיבה ואינם חגורים. גם אם מקובלת עליי עמדת בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לקבוע שהאור האדום דלק ברמזור משך 14 שניות לפני כניסתו של שלום אל הצומת, הרי עדיין, גם על פי התרחיש המקל ביותר, העדויות שנשמעו בבית המשפט מוליכות אל המסקנה כי שלום רצה "לגנוב", כלשון המדינה, את הצומת. בנהיגתו באופן זה נטל שלום סיכון בלתי סביר תוך שהוא מסכן את חיי הילדים שעל האוטובוס ואת חייהם של נוסעים בכלי רכב אחרים בצומת ועוברי אורח אחרים. התנהגות שכזו מהווה סטייה משמעותית וניכרת מנורמת ההתנהגות הסבירה. מתוך נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה כפי שתוארו, ובהתבסס על ניסיון החיים, אני סבורה כי קמה בענייננו החזקה בדבר מודעותו של שלום לאפשרות התרחשותה של התאונה, על תוצאותיה הקטלניות. המכלול כולו, שפורט בהרחבה מבסס אפוא את המסקנה כי התקיים בשלום היסוד הנפשי של מודעות לטיב המעשה, לנסיבות ולאפשרות גרימתה של התוצאה הקטלנית מתוך פזיזות.
 
5.    שגה בית המשפט בכך שלא ראה בעובדה שהנאשם שנסע בנתיב שמאל, והוזז קצת כתוצאה מהמכה ימינה, הספיק לגמוע "שני שליש של הצומת" – עובדה שמחלישה את המסקנה שלא היה רכב אחר שקדם לנסיעת המעורבת בכיוון נסיעתה - אודותיו דיברו עדי התביעה.

שגה בית המשפט בהקשר זה, בכך שלא דחה את דברי העדה אביבית רוחן שטענה שהנהגת המעורבת החלה לנסוע שניות אחר שהרכב שלפניהן נסע וכי "עד שהוא התחיל לנסוע אנחנו התחלנו לנסוע, במרחק שאתה רואה את הגלגלים האחוריים". דבריה אינם עולים בקנה אחד עם נזקי הרכוש שנגרמו, ובכלל, הכיצד הצליח רכב הנאשם להידחף בין רכב המעורבת והרכב שלפניה ולגרום רק לרכבה שלה לנזק, כששני האחרונים במהירויות איטיות ובתחילת נסיעה?

שגה בית המשפט הנכבד בכך שלא התייחס לסתירה שבין דברי העדה רוחן הנ"ל וביחס לנאשמת, שאמרה, שרק כאשר הרכב שלפניה פינה את הצומת, היא נכנסה לצומת.

6.    שגה בית המשפט בכך שלא ראה כתיאום עדויות את החזרה האוטומטית של העדות המעורבות, כמנטרה, על הפניה שמאלה, התאונה והמים מנהג המונית.

7.    שגה בית המשפט הנכבד בכך שלא התייחס באופן הראוי ולא העניק משקל של ממש לעדות הנאשם, שאמר בלשון רהוטה ובלא חשש, ללא סתירה לדברים שאמר במשטרה:

 "אני ראיתי אור ירוק בכיוון נסיעתי ממרחק של חמישים מטר להערכתי לפני הגיעי לצומת, וממש בסמוך לקו העצירה ראיתי שהירוק בכיוון נסיעתי עדיין דולק, ולכן נכנסתי לצומת בירוק, לא היה אור כתום בכיוון נסיעתי, ובשום שלב עד אחרי התאונה עצמה". (שורה 24)

8.    שגה בית המשפט הנכבד בכך שלא התייחס בהכרעת דינו לארבע עדויות שאף אחת מהן לא מתאימה לשנייה, בעניין ההמתנה ברמזור, החל מ"עמדנו, היה סבב של הרמזורים, עד שלנו היה ירוק..." עבור ב"שניה ורבע" ועד "מספר שניות עד שהתחלף לירוק".

9.    שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל לעובדה שהנאשם כבר הספיק לחצות חלק גדול מן הצומת טרם התרחשה התאונה, כדי לחזק המסקנה כי האור אשר דלק בכיוון נסיעתו היה ירוק, כמו גם להפריך המסקנה, כי האור שדלק בכיוון נסיעתה של הנהגת המעורבת היה ירוק.
 
10.    ידיעה שיפוטית היא, עובדה שאדם שעומד באור אדום, ומחכה לירוק עד שזה מגיע, מחזקת הטענה כי יטעה בשיוך הרמזור שלו. כ"כ, עובדה היא כי נהג המגיע בנסיעה רצופה ומתקרב לצומת מרומזר מפריכה הטענה כי שגה בשיוך הרמזור לו.

11.    שגה בית המשפט בכך, שלא נתן חשיבות לעובדה שבכיוון נסיעת הנאשם רמזור אחד ישר ורמזור אחד ימינה, ואילו בכיוון נסיעת המעורבת קיימים מופעי רמזור נפרדים לכיוונים ישר ושמאלה, מה שמחזק השערה כי הנהגת המעורבת טעתה בשיוך הרמזור לה.


12.     לעניין חומרת העונש:

כב' בית המשפט קמא התעלם – ולכל הפחות לא ייחס משקל של ממש - לשיקולים שונים, כבדי משקל, אשר הצדיקו הקלה בעונשו של המערער. מדובר בנסיבות המצדיקות הקלה בעונש, על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, לרבות פסיקת בית המשפט העליון. ההגנה תטען כי ההתעלמות מנסיבות אלה מהווה טעות משפטית, המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור.

טענתה המרכזית של ההגנה, הינה כי כב' בית המשפט קמא העדיף להתעלם מנסיבותיו האישיות של המערער, ולהתעלם מעברו (שאמנם כולל 26 הרשעות, רובן ברירות משפט) כמו גם וותק הנהיגה.

לפי פסק דין של בית המשפט מחוזי זה בת"א, מפי, השופטת ברוש (עפ 70230/02 פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' סולטן שמעון) על פי הוראת סעיף 36(ב) סיפא לפקודת התעבורה, עולה בבירור, כי בעבירות בהן נקבע עונש מינימום של פסילה, רשאי בית המשפט להטיל את העונש, כולו או מקצתו, לריצוי על תנאי, ובלבד שבית המשפט הורשה להורות על פסילה לתקופה הקצרה מתקופת המינימום.

אם כך שם, גם בענייננו, לאור העבר והוותק, והעובדה כי הנאשם זקוק לרישיונו, לצרכי פרנסה בהיותו שמאי מקרקעין עצמאי, מוטב היה להסתפק בעונש של פסילה על תנאי.

בנסיבות אלה, בית המשפט הנכבד יתבקש לקבוע את הערעור לדיון בהקדם האפשרי ולשם הכרעה בו.

 ‏
            ______________
אורן בושרי, עו"ד
מ.ר. 29404
ב"כ המערער



הכרעת דין וגז"ד – 1.
תד 2670/03, בימ"ש השלום לתעבורה, פ"ת – 2.
ע"פ 8250/05 יוסף שלום נ' מ"י, בימ"ש עליון, – 3.
עפ 70230/02 פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' סולטן שמעון, מחוזי, ת"א – נספח 4. 
 

בבית משפט המחוזי    
עפ 07/*********
_____________________        ____________________
בפ"ת

בעניין:-
    בת.ד 1649/06 
המבקש:

המערער    XXXX XXXX ת.ז. 0XXXX
ע"י ב"כ עוה"ד אורן בושרי, רח' רמב"ם 15  חדרה, 38363, טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 - 03
   
נ  -  ג  -  ד

המשיבה:

      מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז מרכז, מרח' הנרייטה סולד 1, תל אביב 61330



     


   
בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד


מוגשת בזאת לבית המשפט הנכבד בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק תעבורה שמספרו תד 1649/06 בבית המשפט השלום לתעבורה בפ"ת, מפי כבוד השופטת ע. וישקין, לפיו הורשע המערער באי ציות לאור אדום ברמזור (תמרור ה-1), עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961, נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961, וגרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961, ונגזרו עליו העונשים הבאים:

א.    פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 100 ימים.
ב.    פסילה ע"ת של 2 חודשים למשך 2 שנים.
ג.    קנס כספי בסך 1,200 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם.


 ואלה נימוקי הבקשה:

1.    המבקש, באמצעות ב"כ, הגיש הודעת ערעור במסגרתה העלה השגות הנוגעות לעונש שהוטל עליו כמו גם על עצם הכרעת הדין.

2.    העונש הנ"ל שהוטל, עוכב על ידי הערכאה קמא אך למשך 30 ימים.

3.    באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, הרי שעלול הדיון בערעור להתייתר, נוכח העובדה כי עד למועד שמיעת הדיון בערעור יחלוף פרק זמן ממושך יחסית בתוכו ירוצה העונש.

4.    יתרה מכך, באם לא יעוכב העונש אשר הושת על המבקש, הרי שקיים חשש של ממש כי תסוכל לחלוטין מטרת הערעור, אשר תכליתה ויהבה מופנים בכדי למנוע את הנזק העלול להיגרם בהגבלת ניידותו של המבקש - אדם עצמאי העובד למחייתו כשמאי מקרקעין. 

5.    מאידך, באם יעוכב ביצוע העונש לא ייגרם כל נזק שכן לא הוכח כי נהיגתו של המבקש מהווה גורם מסכן לציבור, והרי רישיון נהיגתו בידו מאז תחילת משפטו. 

6.    מכל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לעכב את ביצוע גזר הדין אשר הוטל על המבקש, וזאת עד לשמיעת הדיון בערעור.
 

            ______________
אורן בושרי, עו"ד
מ.ר. 29404
ב"כ המבקש
נערך ונחתם היום, ‏יום שלישי 19 פברואר 2008