בבית המשפט המחוזי   
ע"פ 10/____________
____________________  ___________________
מ ר כ ז

בעניין:-
 חע"מ 1703/09 [שלום, ראשל"צ]
המערערים
הנאשמים:


מוגש בזה ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בראשל"צ בתיק דלעיל, מפי כבוד השופט א. יקואל, לפיו הורשעו המערערים בעבירה של עיסוק בעסק הטעון רשיון, הפעלת בית הקפה "גרג קפה", ללא רשיון, לפי סעיפים 4, 14 ו-15 לחוק רישוי עסקים, ונגזרו עליהם העונשים הבאים:

א. קנס של 8,000 לחברה, ו-2,000 ₪ לכ"א מיתר הנאשמים. 
ב. צו סגירה שייכנס לתוקפו בתוך 7 חודשים מיום מתן פסק הדין, בכפוף להמצאת אישור כיבוי אש בתוך 60 ימים מיום מתן פסק הדין, כאשר במידה ולא יומצא אישור כיבוי האש במועד, ייכנס צו הסגירה לתוקף מיידי.

***העתק האישום, הכרעת הדין וגזר הדין של המערערים מסומנים באות "I.".

ואלו נימוקי הערעור, כולם מתייחסים לחומרת העונש:

1. הנימוק המרכזי להגשת כתב ערעור זה, מתייחס לכך, שבית המשפט הנכבד דחה את הסדר הטיעון שהוצג לו על ידי הצדדים, ככל שהוא מתייחס לצו הסגירה שהוטל על המערערת מס' 1. על פי ההסכם בין הצדדים, צו הסגירה יידחה למשך 6 חודשים עד 9 חודשים לשיקול דעת ביהמ"ש, בלא תנאי מקדים בדבר קיומו של אישור כיבוי אש במועד.
 
2. ביהמ"ש למעשה, בחר שלא לכבד את הסדר טיעון שנערך בין התביעה למערערים; דחה את ההסדר שהוצג לו והתוצאה הינה שהעונש הנגזר לא היה על-פי הסדר הטיעון.
 
3. כפי שיובהר להלן, יטענו המערערים, כי בכך סטה ביהמ"ש הנכבד סטייה מהותית מהעקרונות שהתווה לו ביהמ"ש העליון בע"פ 1958/98 [מיום 25/12/02, פלוני נגד מדינת ישראל, בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים, לפני הנשיא א' ברק, המשנה לנשיא ש' לוין והשופטים ת' אור, א' מצא, מ' חשין, ד' דורנר, י' טירקל, ד' ביניש, א' ריבלין].

4. שגה ביהמ"ש הנכבד בכך, שגם משעה שדחה את הסדר הטיעון, לא גזר את העונש ההולם בשים לב לנסיבות העניין, ובגוזרו את הדין, גזר פער עצום ורב בין העונש העכשווי לבין העונש שהצדדים הסכימו עליו, שעה שקבע שצו הסגירה יכנס לתוקפו באופן מיידי אם לא יהא אישור כיבוי אש תוך 60 ימים ממועד פסק הדין. תנאי זה כלל לא היה חלק ממסגרת ההסדר. ויותר מכך: השגת אישור נדרש תוך 60 ימים, כאשר הסכמת התביעה הייתה ל-6-9 חודשים מצביעה על היעדר איזון ושקלול שגוי של כל שיקולי הענישה. בהשוואה, שקול גזר הדין לאורך מאסר בפועל גזור של פי 3-3.5 ממאסר בפועל עליו הוסכם בהסדר.

5. שגה ביהמ"ש הנכבד שעה שראה כי נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה. הקיים כאן שיקול המפר במידה משמעותית את האיזון הראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטיים באופן שנוצר יחס בלתי הולם בין ההקלה הניתנת לנאשם לבין אינטרס הציבור?

6. על פי פסק הדין המנחה דלעיל, הרי שיקול משמעותי נוסף, שעל בית-המשפט להביא בחשבון בטרם יכריע אם לקבל הסדר טיעון או לדחותו, הן ציפיותיו של הנאשם. כאן, קשה היה לצפות שביהמ"ש יטיל תנאי סף של אישור כיבוי אש שהוא תנאי שקשה מאוד לעמוד בו, בתקופת חגים. זאת, חרף האזהרה כי בית-המשפט אינו קשור בהסכם. ועוד: מעבר לציפיה זו לעונש, לפי כב' השופט בייניש הנאשם מפתח ציפייה לכך שהתביעה תשכנע את בית-המשפט בצדקת טיעוניה.

7. שגה ביהמ"ש הנכבד בכך שהתעלם מאופיו של ההסדר שהוצג בפניו: שהרי לא רק שמדובר בהסדר טיעון שיש לכבדו, אלא המדובר באחד מאותם הסדרי טיעון שנקבע בהם בין הצדדים טווח ענישה הנע בין עונש נמוך מוסכם לעונש מרבי מוסכם. בהקשר זה, נאמר בפסק הדין העקרוני של כב' השופטת בייניש כי "פעמים רבות הסדר כזה נדרש כדי לאפשר לצדדים להגיע להבנה ולהסכמה, בייחוד נוכח רצונם של נאשמים להבטיח ככל האפשר את העונש הצפוי להם". 

8. שגה ביהמ"ש הנכבד בכך שהוסיף להסדר, רכיב ענישה שאינו מהווה שיקול מרכזי בגזירת הדין.

9. שגה ביהמ"ש הנכבד בכך שראה באישור כיבוי אש, שיקול מרכזי בגזירת-הדין, ודחה את הטענות שנערכו ביקורים של כיבוי אש ולא נשקפה כלל סכנה במקום.

***אישור קצין מניעת דליקות מצורף דוח בדיקה תקופתית של אמישראגז ואישור תקינות של פלג מערכות (בדיקה תקופתית לציוד כיבוי אש) של המערערים מסומנים באות "II.".

10. שגה ביהמ"ש הנכבד בכך שלא בחן את שיקוליה הפרטניים של התביעה בנסיבות העניין הנדון וקשייה הצפויים בניהול המשפט, ריבוי עדים והיעדרו של נפגע העבירה.

11. שגה ביהמ"ש הנכבד בכך, שלא נתן דעתו לאינטרס הציבורי שבהשגת הודית הנאשמים ובקבלת אחריות למעשיהם.

12.  שגה ביהמ"ש בכך שראה לסטות מהסדר הטיעון בלא שהיה קיים שיקול בלתי ענייני, זר או פסול, בשיקולי התביעה, למשל כשהתביעה לא נתנה כל משקל לקיומו של עבר פלילי משמעותי לנאשם, או כאשר נתנה משקל רב מדי להעדר עבר פלילי. שגה ביהמ"ש הנכבד בכך שלא נימק היכן ראה קיומו של זה.

13. שגה ביהמש הנכבד, שכן גם כאשר החליט לדחות  את הסדר הטיעון עליו לא גזר את העונש ההולם בשים לב לנסיבות העניין, תוך הבאה בחשבון של העובדה כי הנאשמים הודו במסגרת הסדר טיעון. הפער בין העונש שיגזור בית-המשפט לבין העונש עליו הסכימו הצדדים לא יהיה עצום ורב, ובהכרח תהא היא ענישה מקלה לעומת זו הצפויה לבאין הודאה במסגרת הסדר טיעון אלא וקבע ביהמ"ש שעריכת הסדר הטיעון היתה פסולה מלכתחילה וכי אינטרס הציבור נפגע מעצם עריכת ההסדר ומן ההקלה הצפויה בעונש.
 
בית המשפט הנכבד מתבקש לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין, ולחילופין, לפסוק בהתאם להסדר המקורי שבין הצדדים, כפי שהוצג לביהמ"ש הנכבד.