מצגת אינטראקטיבית
כמה שווה התביעה שלך? כדי להשתמש במצגת האינטראקטיבית שלנו,
בחר בדף הבא, העבר את הסמן באמצעות העכבר על חלקי הגוף השונים, והקלק לקבלת דוגמאות לפיצוי לפי פגיעות ספציפיות.
בבימ"ש השלום לתעבורה
תד 1942/06
____________________ ____________________
ב פ ת ח – ת ק ו ו ה
בעניין:- בפני כב' השופטת א. וישקין
המאשימה:
מדינת ישראל
ע"י משטרת ישראל
לשכת תביעות תעבורה
פ"ת
נ - ג - ד
הנאשמת:
XXXXXXX
ע"י ב"כ עוה"ד אורן בושרי רמב"ם 15 חדרה, 38363 טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 - 03,
סיכומים בכתב מטעם הנאשמת
בזיקה להחלטת בית המשפט הנכבד קמא מתכבדת הנאשמת להגיש סיכומים בכתב בתיק שבנדון. בתוך כך, תבקש הנאשמת, לאור העדויות בתיק, לזכותה מכל אשם.
לעניין הסירוב להיבדק לכאורה:
סעיף 64 לפקודת התעבורה קובע כי "שוטר הדורש מנוהג רכב או ממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה .... לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה כאמור בסעיף 64 ד'..." . הסעיף דלעיל תוקן ביום 1.10.06 ואלו העבירה לכאורה הינה מיום 17.12.2005 כך שברור שהשוטר (ע.ת.) לא פעל בכוח הסעיף, לא ביקש הסכמת הנאשמת ולא הסביר לנאשמת המשמעות המשפטית של הסירוב.
על פי הלכת לוין: "ההסדר לבדיקת שיכרות עפ"י דיני התעבורה חלף מן העולם עם חקיקתו של חוק החיפוש, ויוסיפו להתקיים רק אותן תקנות שאינן מהוות חלק מההסדר גופו, והכוונה בין היתר לאלה: תקנה 169א 169ד(ב)....169ה(ג).... 169(ז) ותקנה 169ח......"
עתה, שעה שמועד העבירה הינו לאחר שנקבעה הלכת לוין ובטרם שנכנס לתוקפו התיקון לסעיף 64 ב לפקודת התעבורה המבטל ההלכה, יש לזכות הנאשמת מהאישום של סירוב להיבדק ו/או נהיגה בשכרות.
עד התביעה העיד בעמ' 8 לפרוטוקול:
"במידה והגב' היתה שואלת אותי או ששאלה, אני לא זוכר, מה זה נהיגה בחוסר זהירות, הייתי מסביר לה, גם לגבי סירוב"
אלא שבשורה 12 בעמוד 5 לפרוטקול נרשמה תשובתו של העד כי אין לו מה להוסיף עוד על את שהוגש לבית המשפט. במוצגים הערוכים על ידו ואשר הוגשו לבית המשפט לא מוזכר שום הסבר אודות המשמעות וההשלכות שמסר לכאורה לנאשמת. הדברים הללו, בעת שהם מחוברים, לא מותירים ספק ביחס לשאלה האם עד התביעה אכן הזהיר את הנאשמת כדבעי ביחס לסירוב להיבדק.
אמנם, סירוב נאשם להיבדק משמש "חיזוק" לראיות התביעה בשאלת השכרות, שהרי אם לא היה לנאשם מה להסתיר ואכן חושדים בו חשד שווא, ההגיון מחייב שהיה "קופץ" על ההזדמנות להוכיח חפותו אולם
במקרה זה, היה על השוטר להציג בפני הנאשמת דרישה ברורה דיה ולהסביר לה את ההשלכות המשפטיות היכולות לנבוע ממעשה ומסירובה להבדק, אך כאמור הוא לא עשה זאת.
שלישית, עד התביעה לא גבה מהנאשמת הודעה באותו מעמד ויש בכך נימוק לזיכויה מהאשמה המיוחסת. (ראה לעניין ע"פ חיפה 3730/03 מדינת ישראל נ. מוסטפא אגרביה).
רביעית, עד התביעה העיד בהלצה, ולדברי הנאשמת נהג בצורה כזו גם שעה שהגיע לזירת האירוע (כדבריה, עמ' 10, שורה 23, "הוא הסתלבט איתי"). גם בבית המשפט בחר בתשובות מתחכמות ויש שייראו אותן בהלצה הן עצמן.
הוא לא היה לבוש מדי שוטר (ראה עמ' 7) ולכן התקשתה להבין שהוא אכן כזה. עד התביעה גם ניהל עמה שיחה בשעת לילה מאוחרת כאשר הנאשמת בתוך הרכב והוא מחוצה לו.
גם דבריה כלפי עד התביעה כאילו הוא חמוד מחזקים גרסתה שלא הבינה כי עד התביעה הוא אכן שוטר, שכן אם תאמר כן, אין סיבה שכך בלשון "חמוד" תפנה לאיש חוק, וקל וחומר כאשר מדובר באשת חינוך.
היעדר זכות ההיוועצות בעו"ד ע"פ הלכת יששכרוב
בשורה 16 בעמ' 7 לפרוטוקול שולל עד התביעה את האפשרות שהסביר לנאשמת את זכותה להיוועץ עם עורך דין. הלכת יששכרוב והפרשנות שם לעניין אי קבילותה של הודאה שנמסרה בחקירה בהעדר הודעה כדין בדבר זכות ההיוועצות בעורך-דין בהתאם לסעיף 12 לפקודת הראיות, פוסלת בהכרח קבילותה של הודאת נאשם,ובהיקש של קל וחומר, היא פוסלת כאן, מתן תוקף משפטי של שכרות בסירוב להיבדק באין אפשרות של היוועצות בעו"ד.
עדות אחות הנאשמת מטעם ההגנה
באשר להתנהגותה ביחס לסירוב כללי לכל דבר ואפאתיות - כתמיכה לטענות אלה, העידה אחותה של הנאשמת "הכל היה חריג. ההתנהגות שלה היתה חריגה מלכתחילה...היא לא שיתפה איתי פעולה ולא קמה כשאמרתי לה" (עמ' 18) והסבירה כי זו אכן צורת התנהגותה של הנאשמת בשעת פאניקה. את מידת הפאניקה בה הייתה שרויה הנתבעת ניתן ללמוד גם מתגובתה, כמתואר בעמ' 15 לפרוטוקול, כי "לאחר כמה שעות התחלתי לבכות בהיסטריה ורק לאחר הבכי התחלתי לחזור לעצמי".
ועוד היא אומרת בעמ' 16 לפרוטוקול:
"אם הייתי יודעת שהוא שוטר , אם היה מסביר לי הייתי נוהגת אחרת אך בא אליי בקטע של סתלבט וכך נהגתי. הוא בא אליי בדיוק כמו שלושת האחרים שהיו לפניו."
הכיצד לא נבין לליבה של הנאשמת? הרי היא רק עתה עברה תאונת דרכים, לא קלה, עם שבר בצלע, כשהיא בגפה, באזור מרוחק, בשעת לילה חשוכה, וכאשר דעתה מוסחת מעצם התאונה ומעצם תיקיה שנגנבו על ידי 3 אנשים בעלי חזות ערבית (ראה אישור הגשת תלונה מצ"ב).
לכן, לאור כל האמור, ניתן לומר, כי לא בוצעה עבירה של סירוב להיבדק, ומשלא בוצעה עבירה כזו, אזי הבסיס הקיים לפיו הנאשמת נהגה בשכרות בהתאם לחזקה, אף הוא נשמט.
אי הבאת עד לעדות והמשמעות הנילווית
שוטר בשם זינגר שנכח באירוע, רשם מזכר, אך משום מה לא הגיע לשם מתן עדות, כאשר גם עד התביעה הראשון, נמנע מלהגיע לשתי ישיבות הוכחות.
הלכה פסוקה היא כי צד הנמנע מלזמן לעדות עד שבשליטתו, מקים הנחה כי הוא חושש ממתן עדותו. עדותו של מר זינגר הייתה שופכת אור הן על מצבה של הנאשמת לאחר האירוע, הן על סירובה לכאורה והן על שכרותה לכאורה. אי מתן עדותו צריך שיפעל בנסיבות לטובת הנאשמת.
ראה מצורף מזכרו.
שכרות ו/או נהיגה תחת השפעת אלכוהול
נכון שהלכה פסוקה היא, כי הוכחת שיכרות אינה חייבת להעשות רק בדרך הקבועה בתקנות התעבורה ואפשר, כי תוכח בראיות אחרות הנלמדות מהתנהגותו של הנאשם.
אולם עם זאת יש סיכון בהסתמכות על התרשמות אובייקטיבית חיצונית, בין אם של שוטר ובין אם של אחר, ודרושות ראיות אמינות, המוכיחות את טענת השיכרות מעל לכל ספק סביר. (ר"ע 666/86 עודה נ. מ"ד, פד"י מ(4) 463, פיסקה 4). ריח אלכוהול ועיניים אדומות, למשל, אין בם די, כך נקבע בפסיקה, כדי להרשיע בנהיגה בשכרות. (פס"ד מצורף).
ובעניין אחר, כך גם מקום שהנאשם הדיף ריח חזק של אלכוהול והתנהג באלימות. ראה ע"פ 70394/00 (ת"א) יעקב נומדר נ. מ"י, פ"מ תשנ"ט (2) 136.
לעניין האחריות לתאונה
ביחס לקרות האירוע, לא הוכח כי הנאשמת אחראית לקרות התאונה. זאת משהעידה כי נסעה במהירות התואמת את פני הדרך, ומשהעידה כי כניראה בלמה. את הסטייה מהנתבי יש לייחס, ככל הניראה, לתנאי הדרך והגשם שהפך את הכביש לחלק. ובכל מקרה, ולחילופין, באם בית המשפט יקבע כי הנאשמת אחראית לתאונה, אין לומר, כי התנהגותה מהווה אדישות ופזיזות לתוצאות המעשים שלה, באופן המתאים להחלת סעיף 38 (2) לפקודה שעניינו נהיגה רשלנית, אלא, לכל היותר, הרשעה לפי סעיף 21 (ג') שעניינו נהיגה בחוסר זהירות, בייחוד לאור תנאי הדרך, היעדר תאורה והגשם הכבד אותה שעה.
לאור כל האמור, מבוקש כאמור לזכות הנאשמת מכל אשם.
______________
אורן בושרי, עו"ד
מ.ר. 29404
ב"כ הנאשמת
נספחים:
א. העתק אישור על הגשת תלונה בדבר התיקים שנגנבו
ב. דו"ח פעולה של מתנדב זינגר שנמנע מהלעיד
ג. פס"ד מ"י נ' קוסקסי ויסאם פל 149/03 (השופט א. סלאמה, שלום תעבורה, חיפה)

