סיכומים בכתב מטעם הנאשם במשפט תעבורה - נהיגה בקלות ראש ונהיגה רשלנית

בבימ"ש השלום לתעבורה 
תד 20400/06
_____________________  _____________________
ב ר מ ל ה

בעניין:- בפני כב' השופטת טאובר 
המאשימה:

 מדינת ישראל
ע"י משטרת ישראל
לשכת תביעות תעבורה
שפלה
פקס: 089371577
 
נ  -  ג  -  ד

הנאשם:

   XXXX
ע"י ב"כ עוה"ד אורן בושרי
רמב"ם 15  חדרה, 38363 טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 - 03, 

סיכומים בכתב מטעם הנאשם

בזיקה להחלטת בית המשפט הנכבד קמא מתכבד הנאשם להגיש סיכומים בכתב בתיק  שבנדון. הנאשם יטען, כי לאור העדויות בתיק, יש לזכותו מכל אשם וזאת מחמת הנימוקים הבאים:

1.  לעניין עדויות התביעה :

עדת תביעה מס' 1, גב' נעמה אמיר, טענה שהייתה מעורבת בתאונה שעה שנהגה ברכב דייהטסו אפלאוז מרחוב כצנלסון בראשל"צ לכיוון מערב. היא הוסיפה שהרכב שהיה נהוג על ידי מר דרי, כמו גם רכבו של הנאשם, היו בשלב מסוים מקבילים ולשאלה בחקירה נגדית "נכון שהרכב הקרוב אליך יותר, היה ממש בתוך הצומת?" ענתה: "בתוך הצומת אך לא עד כדי להגיע אלי". 

בהמשך דבריה היא מחזקת את הטענה של הנאשם כי דרכו ישר היתה חסומה על ידי רכב שחנה במקום שאסור להחנות בו באומרה: " לא זוכרת אם היה רכב שחנה באדום לבן וחסם את הנתיב של המזדה, אם כי אני זוכרת שאחרי התאונה הנהג הפוגע היה צריך להמשיך הרבה כדי למצוא מקום חניה...".

אם היה אכן צריך "להמשיך הרבה" חזקה כי מקומות חנייה קרובים היו תפוסים, גם אם הם מסומנים "אדום לבן" ולכן מתחזקת טענת הנאשם כי רכב חנה ב"אדום לבן" בסמוך לצומת וחסם את דרכו ישר בנוסף להתנהגות עד התביעה מס' 2 אשר תובהר להלן.  

עד/ת תביעה מס'  2 יניב דרי הוא לטענת הנאשם הגורם מס' 1 לתאונה. למעשה אין חולק כי הוא הגיע לצומת ביחד עם רכב הנאשם ועמד לימינו. הוא היה אמור לפנות רק ימינה בשל העובדה כי זו הדרך היחידה המותווית לו על פי התמרור שבמקום ודומה שגם על כך אין מחלוקת.

אלא שמר דרי, בניגוד לסימני הדרך, ובניגוד לציפיית נהגים שסביבו המשיך בנסיעה ישר. על מנת להוציא עצמו מהעניין, העיד כי לא נסע ישר כי אם פנה ימינה אלא שבסובלימציה הוסיף שעשה זאת בסיבוב רחב  וכלשונו:

"...ואני לקחתי ימינה נאלצתי לקחת ימינה סיבוב רחב בגלל שיש גנים שם וכל ההורים מחנים את הרכבים והם חסמו את הנתיב הימני ונאלצתי לקחת סיבוב יותר רחב...אני והרכב המעורב בתאונה הגענו מאותו כיון נסיעה." (ההדגשות אינן במקור).

בין אם דרי פנה ימינה בסיבוב רחב, ובין אם המשיך ישר, הוא הפתיע את הנאשם בהתנהגותו זו, באופן שזה האחרון נאלץ לבלום ולסטות מנתיבו. לולא היה מר דרי מתנהג בצורה זו, היה הנאשם ממשיך בנסיעה ישר, ללא כל בעיה ובלא שתיגרם תאונת דרכים.

על כן ניתן לומר, לאור מבחן "האילמלא", כי התנהגותו של מר דרי היא שמנתקת את הקשר הסיבתי משפטי בין הבלימה של הנאשם באמצע הצומת לבין התאונה.

 גם דבריו של מר דרי בהמשך לפיהם היה עם הבת שלו ברכב, אותה היה צריך להוריד בגן, וכדי להגיע לגן צריך לנסוע ישר, מחזקים הטענה של הנאשם כי נסע ישר או לכל הפחות החל בנסיעה ישר.

תשובתו בניסיון להסביר מדוע רצה לפנות דווקא ימינה ניראית מופרכת מדי:
 

"ת. לא אני פניתי ימינה כדי להגיע לרח' שלום עליכם לקחת את התיק של הילדה  יש לנו מטפלת שלוקחת אותה מ 16.00-17.00 , פניתי ימינה ללכת למטפלת ולקחתי את התיק והבאתי את הילדה לגן."

תשובתו זו ניראית מופרכת גם לאור דבריו בסוף החקירה כי הוא עובר ברחוב (בכיוון נסיעה ישר) יום יום, משנשאל בעניין אחר, בעניין רכב שחנה באדום לבן. אם מר דרי עובר שם יום יום, הכיצד שדווקא במועד התאונה, הוא פנה ימינה. 

" כי אני עובר שם יום יום... כי אני יום יום לוקח את הילדה שלי לגן.
ש.ת. במועד התאונה לא היה שם רכב, אני זוכר את זה. אני הסתכלתי לכיוון ההוא. גם הסתכלתי ימינה וגם לכיון ההוא כי לאחר התאונה הנאשם יצא וצעק עלי ואמר לי לבוא ולתת פרטים, אני לקחתי ימינה וחזרתי פרסה והחלפנו פרטים.

בהמשך, הסביר שוב ביתר פירוט את צורת הפנייה ימינה באומרו:

ש. אני לא מבין מה זה קשת רחבה, למה קשת רחבה, אתה ניסית לנסוע ישר ו/או שהמשכת או עצרת
ת. אני הייתי אמור לפנות ימינה ופניתי ימינה ולאחר מכן
ש.ת. הייתי צריך קשת רחבה כי היה לי רכב מצד ימין.
ש.ת. הגעתי עד אי התנועה ולקחתי ימינה , לעקוף את הרכב שחנה מימין ולהגיע לפניה ימינה.
....
"ת. אין לי מה להגיד, אני לקחתי ימינה. יכול להיות שחסמתי לו שדה ראיה בגלל הקשת רחבה שפניתי ימינה ייתכן מאד".

לקראת סוף החקירה, מסביר מר דרי כי הוא ראה את התאונה. נשאלת השאלה מדוע יספיק בכלל לראות את התאונה אם הוא היה אמור לפנות ימינה.
 
ש.ת. אני ראיתי את התאונה, יש הולכי רגל שחוצים את מעבר החציה.
ש. אתה פונה ימינה בקשת רחבה ואתה עם הפנים ימינה התאונה מאחוריך.
ת. התאונה לא מאחורי היא בדיוק מצד שמאל שלי.
ש. אתה נסעת ישר וחסמת לו שדה ראיה והוא לא ידע מה לעשות.
ש.יכול להיות שמכיון הנסיעה של הנאשם  מבחינתו אחרי הצומת מצד שמאל היה רכב שחונה קרוב לצומת
ת. אני לא מבין.
ש. משרטט  את השאלה.
ת. לא היה רכב חונה במקום שאתה משרטט.  לא היה רכב זה אדום לבן. אני בטוח במאה אחוז. אני יום יום עובר שם. באותו יום לא היה שם רכב, זה מעבר חציה.

עדותו של הבוחן  גבי בורודצקי  אינה מוסיפה ואינה מורידה. הבוחן בורודיצקי העיד כי מדובר בתיק הצמדה, כי חקר את המעורב והנאשם וערך תרשים. המלצתו להגיש כתב אישום, נגד הנאשם דווקא, נובעת אך ורק מהסתכלות אובייקטיבית על התרשים והתמרורים בצידי הדרך. לא ניתנה תשומת לב רבה ביחס להתנהגות נהגי שאר כלי הרכב המעורבים, ובכלל זה להתנהגות דרי יניב. בורודיצקי אף הוא לא התייחס לרכבים חונים.
 
2. לעניין עדויות ההגנה:

עדותו של הנאשם היתה חדה וברורה.  הוא העיד מדם ליבו כי לא היתה לו שום ברירה, וכי רכב שעמד לימינו ואשר הוא היה בטוח שיפנה ימינה ("כי מנתיב הזה יש רק ימינה") המשיך בנסיעה בכיוון ישר. הוא הסביר כי משעה שראה שהרכב שלימינו ממשיך בנסיעה ישרה הוא בלם, והדגיש:

"אם אני אקח ימינה הוא יפגע בי. בלמתי מאד חזק כמה שיכולתי , לפני אוטו ובצד ימין הוא ממשיך ישר לא היתה לי אפשרות אחרת   כמו שאמר החוקר בדיון  בקודם, לא יכולתי לפנות שמאלה כי לא ראיתי מה שם , מהירות היתה 10 קמ"ש אולי לעשות פניה בזוית ישרה לא יודע איך עושים את זה. לא השתתפתי בפורמולה 1.   אני בלמתי מאד חזק וכבר עצרתי וקבלתי מכה.
אני כבר עמדתי כשהרכב הגיח ופגע בי, המהירות היתה 10 קמ"ש , זה 3 מ' בשניה, עברתי בנתיב הזה והוא פגע בי הרכב הזה."

עדת ההגנה מס' 1, טפליצקי אלה, היא אשתו של הנאשם. אכן, היא אינה העדה האובייקטיבית שיותר שיכלה להעיד, ואולם גם עדותה היתה רציפה והיא לא נסתרה.  היא עצמה בעלת ר.נ. ואף היא העידה על התנהגותו של הרכב שעמד מימינם. אף היא העידה, כי הוא נסע ישר:

 "בזמן המכה בעלי עצר כל כך חזק ועצרנו, עמדנו הסתכלתי מה לעשות עכשיו. נהג הרכב מימין נסע ישר ראיתי בעיניים שלי מפני שהיתה לו מטרה כי שם יש גן ילדים והוא הביא ילד שלו לגן. המון המון אנשים נוסעים ישר שתי חטיבות גן ילדים ובית ספר יסודי. זה פשוט נורא".

3. סוף דבר:

אין חולק כי הנאשם בלם באמצע הצומת, ואמנם צריכה להיות סיבה בלתי צפויה כדי שתבוא בלימה. במקרה שלנו הסיבה לכך היא רק התנהגות בלתי צפויה של רכב מעורב. בין אם נסע ישר, ובין אם רק פנה ימינה בצורה רחבה. אם נטען כי הנאשם התרשל והתנהג בפזיזות בכך שלקח סיכון במודע, מתוך אדישות לתוצאות מעשיו, רק כדי להאיץ ולהספיק את חציית הצומת, כיצד ניסיון שכזה דר בכפיפה אחת עם בלימה?

לו לכל הפחות היה בוחן בודק את שאלת סימני הבלימה עליה דיבר הנאשם, היה נשפך מעט אור על הפרשה. שעה שבחרה המשטרה לא לעשות כן, הרי היא גרמה לנאשם "נזק ראייתי". דוקטרינת "הנזק הראייתי" במשפט האזרחי מביאה להיפוך הנטל, ומטעמי קל וחומר, צריך שהיא תביא לכל הפחות, לקיומו של ספק סביר.    

לאור כל האמור, מבקשת ההגנה להאיר את עיניו של בית המשפט להורות על זיכוי את שמיוחס לנאשם.
  
   ______________
אורן בושרי, עו"ד
מ.ר. 29404
ב"כ הנאשם