בפני כב' השופט ניסים ישעיה
בעניין: 1. XXXXXX נועה
 2. XXXXXX שלי
 3. XXXXXX טל
 ע"י ב"כ עוה"ד בושרי
- נ ג ד -
1. ד"ר עדי דוידסון
 ע"י ב"כ עוה"ד פינקשלטיין
2. שירותי בריאות כללית
         ע"י ב"כ עוה"ד דלמן-קראוס

נוכחים: ב"כ התובעים עו"ד בושרי
 ב"כ הנתבע 1 עו"ד פינקלשטיין
 ב"כ הנתבעת 2 עו"ד דלמן-קראוס

העדים: 1. מר טל XXXXXX
 2. ד"ר עדי דוידסון
 3. פרופ' מייזנר
 4. ד"ר ליאון פריש

פ ר ו ט ו ק ו ל
כב' השופט: שמך טל XXXXXX, נכון?
העד: כן, נכון.
כב' השופט: אני מזהיר אותך כי עליך לומר אמת בבימ"ש, אך ורק אמת אם לא אתה צפוי לעונש. אתה חתום על התצהיר הזה?
עד: נכון.
כב' השופט: התצהיר מוגש ומסומן ת/8. מי אתה, מה אתה?
העד: אני אב של נועה XXXXXX.
כב' השופט: טוב. מה אתה רוצה לצרף?
עו"ד בושרי: אדוני, הקבלות כולן,
כב' השופט: אולי נעשה את זה אח"כ. רק תזכור את זה ושלא נשכח.
 עו"ד בושרי: בסדר.
כב' השופט: חקירה נגדית לעו"ד פינקלשטיין, בבקשה.
העד מר טל XXXXXX, מוזהר כחוק ומשיב בחקירה נגדית  לשאלות עו"ד
פינקלשטיין, ב"כ הנתבע 1:
עו"ד פינקלשטיין: בוקר טוב טל.
העד: בוקר טוב.
ש. תאמר לי, את התצהיר של שלי אתה קראת?
ת. לא.
ש. סיפרו לך מה היה פה בישיבה הקודמת כששלי נחקרה, כשאמא של שלי נחקרה?
ת. לא.
כב' השופט: הוא לא היה באולם.
עו"ד פינקלשטיין: לא, הוא לא היה. אתה מצהיר בסעיף 1 שנכחת בביקור של שלי אצל הנתבע 1, אצל ד"ר דוידסון.
העד: כן.
ש. אני רוצה לדעת באיזה מבין הביקורים אתה נכחת. אתה כותב שנכחת "בביקורה של אשתי אצל הנתבע 1".
ת. כן.
ש. אני שואלת איזה מבין הביקורים נכחת, היו כמה ביקורים, איזה מהם אתה נכחת?
ת. בסקירת מערכות אני הייתי.
ש. איזו מהן, הראשונה, השנייה? היו שלוש בדיקות.
ת. הראשונה. אם אני לא טועה, הראשונה.
ש. תראה, אני אגיד לך,
ת. זה היה מזמן.
ש. שלי ביקרה אצל ד"ר דוידסון שלוש פעמים,
כב' השופט: מה זה משנה, הוא חושב שזו ראשונה, יכול להיות שהוא טועה, את חושבת שהוא עוקב, יש כאלה שעוקבים ויש כאלה שלא עוקבים, זה הכל. מפיו אני לא אלמד, אם זה חשוב לך הממצא הזה שהוא היה בראשונה, כי הוא לא זוכר, 
עו"ד פינקלשטיין: אין לי דרך אחרת, אדוני, לאשר את התאריך, באיזה מהביקורים הוא היה.
כב' השופט: אז תשאלי אולי בזמן, אתה זוכר באיזה חודש היית שמה, משהו, באיזו תקופה או איזה משהו?
העד: זה מזמן, אדוני.
כב' השופט: כל הבדיקות היו מזמן.
העד: אם אני לא טועה, בסביבות,
כב' השופט: כי אם היא הייתה בגיל כזה אז,
העד: אם אני לא טועה, בסביבות החודש השלישי.
כב' השופט: גם זה הוא לא זוכר בדיוק. אז מה אני יכול לעשות?
עו"ד פינקלשטיין: הבנתי. תאמר לי, לבדיקות שלא ליווית את שלי, איך התעדכנת במה שקרה במהלך הבדיקה?
העד: בטלפון אחרי הבדיקה.  
ש. היא סיפרה לך.
ת. כן.
ש. את האישורים ששלי הביאה אתה מד"ר דוידסון אחרי כל בדיקה, אתה ראית?
ת. אני מאמין שכן, אבל אני לא זוכר מה יש שמה.
ש. שלי הגיעה, חזרה הביתה, ישבתם קראתם ביחד את האישורים של ד"ר דוידסון, את זה אתה זוכר?
ת. מאמין שכן. לא יודע אם קראתי אתה ביחד, יכול להיות שלבד.
כב' השופט: אבל מה הוא הבין מהם.
עו"ד פינקלשטיין: תאמר לי, אתם שוחחתם על מה שקרה במהלך הבדיקות, אתה ושלי, דיברתם על מה שקרה, התעניינת, שאלת אותה מה היה בבדיקות?
העד: בדיקה שגרתית רגילה, לא, לא היה צריך משהו להיכנס, לא יודע.
ש. תאמר לי, בבדיקה שהיית, שנכחת, שאלת שאלות את ד"ר דוידסון, אתה זוכר אם שאלת אותו שאלות?
ת. אני חושב את מין העובר ששאלתי אותו וזהו. 
ש. אתה זוכר מה ד"ר דוידסון הסביר לכם במהלך אותה בדיקה, הוא דיבר אתכם?
ת. הוא דיבר מה הוא הסביר בדיוק מילה במילה אני לא יודע, אבל אני זוכר שהבדיקה הייתה נורמאלית וזה הכל.
ש. שוחחתם, שאלת אותו שאלות, הוא השיב לך תשובות?
ת. לא.
ש. הבדיקה התרחשה בדממה מוחלטת, זה מה שאתה רוצה לומר?
ת. לא, אני לא זוכר בדיוק מה אמרנו, באמת.
ש. אני לא רוצה לדעת בדיוק, אני שואלת, שאלת שאלות?
ת. אני מאמין,
כב' השופט: אני הייתי הולך יותר מזה, מר בושרי, גם התצהיר שלך כראיה מיותר לדעתי.
עו"ד בושרי: אני יודע,
כב' השופט: מה אתה יודע, אז למה עשית את זה? וגם השאלות האלה עוד יותר מיותרות.
עו"ד בושרי: כדי שלא יגידו למה לא,
כב' השופט: אני אקבע עפ"י זה כוונה או,
עו"ד בושרי: כי זה ההורים שניהם.
כב' השופט: טוב, בסדר. הערתי יותר מידי. גם אתה נתת לה פתח, יכולת למשוך את זה. מה הוא אומר פה בכלל? כל מה שהוא אומר פה, אמרה את זה ביתר שאת וביתר תוקף האמא והיא זאת שיכולה להגיד את זה בצורה הכי אמיתית, עם כל הכבוד, אז בשביל מה אנחנו מבזבזים את הזמן שלנו כולנו.  טוב, הלאה.
עו"ד פינקלשטיין: תאמר לי, אתה בתצהיר שלך כותב שאם ידעת שקיים איזשהו סיכון ספציפי שנועה תיוולד במומיה, היית מציע כל מיני הצעות, היית בודק כל מיני בדיקות. איך זה המתיישב עם זה שכל מה ששאלת זה את מין העובר?
העד:  אם היינו יודעים שיש בעיה מסוימת, אם היו אומרים לי שהבעיה של נועה היא במצב כזה וכזה, שהיא יכולה להיוולד, אז בטח שהייתי מפסיק את ההיריון.
כב' השופט: למה זה לא מתיישב?
עו"ד פינקלשטיין: זה לא מה ששאלתי. אדם שרוצה, שמתעניין באמת לדעת האם הכל בסדר עם העובר, הוא שואל שאלות.
העד: אם היו,
ש. ולא רק שואל מה המין של העובר.
ת. O.K, קודם כל זה הריון ראשון שלנו, אם הוא היה אומר שיש בעיה מסוימת, אז בטח שהייתי שואל, אבל אם  הכל נראה תקין, מה יש לי לשאול, הוא המקצועי, לא אני.
ש. תאמר לי, בבדיקה מה-3 באוקטובר, ד"ר דוידסון כתב באישור שאתה קודם העדת שראית אותו, הוא כתב את המילה לעקוב אחרי אגני הכליה, אתה יודע על זה, אתה זוכר את הרישום הזה? 
ת. לא.
ש. אתה לא זוכר שראית את הממצא הזה, לא ראית את האישור הזה שהוא כתב לעקוב.
ת. אני לא זוכר להגיד לך.
ש. תאמר לי, את הביקור האחרון של הגב' XXXXXX אצל ד"ר דוידסון ב-9 בדצמבר 99', שבו הוא כתב ברשימת ההערות כל מיני דברים, הוא כתב א-סימטריה, הוא כתב אגן כליה, הוא כתב פלקסיה של כף היד והוא גם שלח אותה לבירור אצל הרופא המטפל. את זה אתה זוכר?
ת. לא, אני כנראה לא הייתי נוכח ואני לא זוכר שהייתה איזו בעיה מסוימת.
ש. את מה שעכשיו הקראתי אתה זוכר ששלי באה וסיפרה לך, הרי אתה סיפרת לנו שהתעדכנת בטלפון אחרי כל בדיקה.
ת. נכון.
ש. אתה זוכר ששלי סיפרה לך תשמע, ד"ר דוידסון אמר לי אמר לי ככה וככה וככה והוא אמר לי ללכת לרופא המטפל, את זה אתה זוכר?
ת. לא, בד"כ אשתי מטפלת בזה ביוזמתה, אני לא זוכר בדיוק ספציפית מה היה. אם היה משהו חריג היא הייתה מעדכנת אותי ובטח הייתי זוכר.
ש. מה שאני הקראתי לך זה ממצאים חריגים.
ת. כן.
ש. יכול להיות שהיא לא עדכנה אותך בממצאים החריגים האלה?
ת. יכול להיות.
ש. יכול להיות.
ת. יכול להיות, לא זכור לי במפורש.
ש. אז תאמר לי, איך כל העניינים האלה שאתה, תראה אתה מעיד היום עדות שהיא יכול להיות, שאני לא זוכר, שלא היית שם, איך זה מתיישב עם תצהיר שאומר לא הוסבר לי, לא שמעתי שמסבירים לשלי, רציתי לברר כל מיני דברים, איך זה מתיישב הדברים האלה עם העדות שלך היום?
ת. תראי, אם היום תשאלי אותי שאלות מה המצב של נועה, היום אני זוכר אחד על אחד להגיד לך בדיוק, מה היה אז בזמנו אני לא כל כך זוכר במאה אחוז.
ש. תגיד לי, את התצהיר הזה מי כתב, אתה? מי כתב את התצהיר שאתה הצהרת, שאתה חתום עליו?
ת. עו"ד בושרי.
ש. אתה נפגשת אתו לפני שהתצהיר הזה נכתב?
ת. לפני?
ש. כן.
ת. אני קראתי את התצהיר ואני חתמתי עליו.
עו"ד בושרי: זה שאלות שלא שואלים.
כב' השופט: מי ששואל אותם, מתקבל אצלי הרושם שמי ששואל את השאלות האלה, הוא שנה ראשונה במשפטים, שהוא כזה חדש, אבל בסדר, תמשיכי.
עו"ד פינקלשטיין: אדוני, העד הצהיר,
כב' השופט: לא, אני מבקש, תמשיכי. מותר לי באולם שלי להעיר את הערותיי.
עו"ד פינקלשטיין: בוודאי.
כב' השופט: לא ביקשתי תשובה שלך. תמשיכי.
עו"ד פינקלשטיין: תאמר לי, איפה עבדת עד הלידה של נועה?
העד: חב' הסעות אני עבדתי בתקופה ההיא.
כב' השופט: מה אתה עושה, נהג?
העד: היום אני סדרן בחב' הובלות.
כב' השופט: סדרן בחב' הובלות, משאיות?
העד: כן.
עו"ד פינקלשטיין: אז עד הלידה של נועה אמרת שעבדת כ'?
העד: נהג בחב' הסעות.
ש. ואח"כ, מאחרי הלידה אתה עובד כסדרן.
ת. לא.
כב' השופט: למה ירדת מההגה, מה שנקרא?
העד: המעביד ביקש ממני. זה לא אותה חברה.
כב' השופט: זה לא משהו ששללו לך את הרישיון.
העד: לא, לא.
עו"ד פינקלשטיין: תאשר לי שלפני הלידה ואחרי הלידה אתה עובד משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הערב המאוחרות.
העד: כן, נכון.
ש. תאשר לי שאתם לא מעסיקים עזרה בשכר, אתם לא מעסיקים עוזרת.
ת. לא.
ש. תאשר לי שאתה ואשתך לא מקבלים טיפול נפשי.
ת. לא.
כב' השופט: מה לא? כן.
העד: צריכים, אבל לא מקבלים.
כב' השופט: לא יכול להתפרש הפוך, אבל בסדר, אנחנו מבינים.
העד: אנחנו לא מקבלים.
עו"ד פינקלשטיין: אתה מצהיר שנועה הולכת לטיפולי רפלקסולוגיה ופיזיותרפיה.
העד: נכון.
ש. אני מפנה לסעיף 6 בתצהיר.
ת. נכון.
ש. אתה יכול לומר לי האם מדובר, על איזו תקופה מדובר, אצל מי היא מטופלת?
ת. תקופה אני לא יודע להגיד לך, את השמות אני לא זוכר, אשתי בוודאי זוכרת את השמות של המטפלים, אני לא זוכר אותם.
ש. היום היא מטופלת?
ת. היום גם, כן.
ש. אתה יודע אצל מי היא מטופלת, אתה יכול  להגיד לי את השם של המטפל, של הפיזיותראפיסט?
ת. זה בחורה, לא זוכר את השם.
כב' השופט: אם אתה לא זוכר, בסדר.
עו"ד פינקלשטיין: את הרפלקסולוגיה היא מבצעת אצל מי?
העד: גם כן בחור, אני לא יודע את השם שלו. 
ש. תאמר לי, שיעורי הבעה ביצירה, היא הולכת?
ת. כן.
ש. היום?
ת. כן.
ש. כמה פעמים בשבוע?
ת. פעם אחת בשבוע.
ש. אצל מי, איך קוראים למי שמטפלת בה, או מטפל בה?
ת. אם אני לא טועה, מטפלת, שגי, אם אני לא טועה.
כב' השופט: ש-ג-י?
העד: כן. שגי, ככה הבת שלי קוראת לה, אני לא יודע את השם המלא.
כב' השופט: בסדר, כי זה שם לא שגרתי.
עו"ד פינקלשטיין: אתה לא מלווה את נועה לכל הטיפולים הרפואיים,  סליחה, לפיזיותרפיה, לרפלקסולוגיה.
העד: בד"כ אשתי, כמו שאמרתי מקודם אני עובד מהבוקר עד הערב ובשעות הצהריים אשתי לוקחת אותה.
כב' השופט: זהו, כן.  גב' דלמן בבקשה, חקירה נגדית.
עו"ד פינקלשטיין: אני עוד לא סיימתי, אדוני, אני מתנצלת, עוד כמה שאלות בבקשה. תאמר לי, אתם פניתם למוסד לביטוח לאומי, נכון? כדי לקבל איזושהי גמלה עבור נועה. אתה זוכר פנייה כזו?
העד: מזמן, אני חושב שהיה משהו, חושב.
ש. אתה זוכר מה עלה בגורל הפנייה למוסד לביטוח לאומי?
ת. לא.
ש. אם אני אומר לך שדחו את התביעה שלכם לקבעו שאין עומד טיפולי ברמה מזכה ושההתפתחות של נועה מתאימה לגיל שלה, זה יפתיע אותך?
ת. יכול להיות, אני לא זוכר את זה.
כב' השופט: אני לא מבין, את רוצה להוכיח את זה באמצעותו, כן או לא?
עו"ד פינקלשטיין: אתם החלפתם מקום מגורים מאז הלידה של נועה?
העד: לא.
ש. עשיתם איזשהם שינויים במבנה של הבית מאז הלידה של נועה?
ת. לא.
ש. בעקבות הלידה של נועה.
ת. לא.
כב' השופט: חקירה נגדית לעו"ד דלמן. אח"כ אם תיזכרי בעוד שאלה, אני אתן לך.
עו"ד פינקלשטיין: תודה, אדוני.
כב' השופט: בבקשה הגב' דלמן.
העד מר טל XXXXXX משיב בחקירה נגדית  לשאלות עו"ד דלמן-קראוס, ב"כ
הנתבעת 2:
עו"ד דלמן-קראוס:   אמרת שלמיטב זיכרונך נכחת בביקור של אשתך בבי"ח מאיר בכפר סבא.
העד: כן.
ש. במהלך הבדיקה שהיא עשתה שם.
ת. O.K.
ש. אתה בטוח שנכחת במהלך הבדיקה?
כב' השופט: מה, בתוך חדר הבדיקה עצמו?
עו"ד דלמן-קראוס:   כן.
כב' השופט: לא הבנתי, היית בתוך החדר יחד אתה ממש?
העד: הייתי אתה בבדיקה, אם אני לא טועה אני חושב שכן, הייתי אתה, רוב הבדיקות הייתי אתה, אני לא זוכר אם,
עו"ד בושרי: בכפר סבא.
העד: אצל דוידסון זה היה בכפר סבא?
עו"ד דלמן-קראוס:   רגע, זו התייעצות?
העד: אנחנו דיברנו על,
כב' השופט: אלה דברים שקרו לפני למעלה מעשר שנים,
עו"ד דלמן-קראוס:   אדוני, אבל הוא מצהיר על זה, אני מבקשת. אם הוא לא זוכר, הוא היה צריך לכתוב שהוא לא זוכר.
כב' השופט: תעשי מזה אח"כ מה שאת רוצה בסיכומים.
עו"ד דלמן-קראוס:   O.K.
כב' השופט: אין לי בעיה, אבל זה אותת לי שהוא מנסה להיזכר והוא לא זוכר.
עו"ד דלמן-קראוס:   זכותו, אבל לא נותנים לו להשיב מכיוון שיש פה התייעצויות.
כב' השופט: לא, אל תתערב מר בושרי.
עו"ד בושרי: אני חזרתי על השאלה.
כב' השופט: אל תתערב, נקודה.
העד: הייתי בבדיקה שהיה בבית הפרטי, בכפר סבא אני לא חושב, תזכירי  לי בבקשה מי זה היה הד"ר, אולי אני אזכור.
עו"ד דלמן-קראוס:  ד"ר, אני מיד אומר לך את שמו, אבירם רמי בבי"ח מאיר.
העד: לא זכור לי.
ש. לא זכור לך שנכחת בבדיקה?
ת. לא זכור לי.
ש. האם אשתך שיתפה אותך במעקב ההריוני שלה אצל הרופא המטפל, מה אמרו לה, אתה זוכר משהו מכל התקופה הזו בכלל, כי כמו שהבנתי אתה לא ממש זוכר, גם לא את הבדיקה אצל ד"ר דוידסון, תאשר לי שאתה, אתה יכול להוסיף לי משהו על מה שאמרת, מבחינת המערב ההריוני?
ת. לא. אני לא יכול לשקר, אם אני יודע אני אגיד לך בדיוק, אני לא יכול, אני לא זוכר.
ש. אתה זוכר שאשתך סיפרה לך שלא מצאו את הכליה בבדיקת אולטרה סאונד?
ת. לא.
ש. אתה לא זוכר.
ת. לא זוכר, אחרי איזו בדיקה, תכיר לי אז אולי אני אזכור.
ש. אני שואלת באופן עקרוני, אפילו לא ייחסתי את זה לבדיקה ספציפית, האם זכור לך מכל ההיריון שאי פעם אמרו לאשתך ואשתך סיפרה לך, שלא נמצאה כליה.
כב' השופט: במקומה.
עו"ד דלמן-קראוס:   במקומה. לא, שלא נמצא כליה.
כב' השופט: בסדר, נכון. אתה זוכר?
העד: באיזשהו שלב, אני לא זוכר אם זה היה לפני הלידה או אחרי הלידה, אני לא זוכר בדיוק מתי זה היה.
עו"ד דלמן-קראוס:   אתה לא זוכר אם זה היה לפני או אחרי הלידה?
העד: לא, לא זכור לי בדיוק.
כב' השופט: טוב, חקירה חוזרת.
עו"ד דלמן-קראוס:   רק שנייה, אדוני, בבקשה.  לאור תשובתו של האדון, אני צריכה להיערך מחדש לעניין, זה רק עוד שאלה, שתיים. האם זכור לך אם ביצעו לנועה בדיקות של דיסלקציה?
העד: אחרי הלידה?
ש. כן, בוודאי, דיסלקציה. אתה יודע מה זה דיסלקציה?
ת. כן. לא זוכר לי.
ש. אתה לא זוכר.
כב' השופט: לא זכור לך אם עשו לה בדיקות.
העד: לא זכור לי אם עשו לה בדיקות.
כב' השופט: הבנתי.
העד: עשו לה הרבה בדיקות בבי"ח, אני לא יודע בדיוק מה.
עו"ד דלמן-קראוס:   אין לי יותר שאלות.
כב' השופט: תודה רבה. חקירה חוזרת.
עו"ד בושרי: אין לי.
כב' השופט: את רוצה עוד משהו?
עו"ד פינקלשטיין: לא, אדוני.
כב' השופט: תודה רבה, אדוני.
עו"ד בושרי: אלה עדיי.
כב' השופט: עכשיו יעלה ויבוא ד"ר דוידסון, כן?
עו"ד פינקלשטיין: כן, אדוני.
כב' השופט: הוא יכולה יה להישאר, אני לא מבין למה הוא המתין בחוץ. למה השארת אותו בחוץ, גברתי? כי הוא הרי נתבע.
עו"ד פינקלשטיין: הוא ביקש לשבת בקפיטריה.
כב' השופט: בסדר. כי לך יש זכות לשבת פה. מה שם אדוני?
העד: ד"ר דוידסון עדי.
כב' השופט: אני מזהיר אותך כי עליך לומר אמת בבימ"ש, אך ורק אמת אם לא אתה צפוי לעונש. אתה נתבע מס' 1 בתיק?
העד: כן.
כב' השופט: ואתה חתום על תצהיר,
עו"ד פינקלשטיין: תצהיר ונספחים של התצהיר, אדוני.
(ההקלטה מופסקת לבקשת כב' השופט)
עו"ד בושרי: אני מבקש לצרף את הנספחים, שיצורפו  לתצהיר של האמא, הגב' שלי XXXXXX  כ-ת'.
כב' השופט: הנספחים שצורפו לתצהירה שכוללים קבלות בעיקר, מוגשים ומסומנים ת/9. ועכשיו אתה מכריז אלה עדיי, כן?
עו"ד בושרי: ועכשיו אני מכריז אלה עדיי.
כב' השופט: מר דוידסון, אתה  חתום על התצהיר,
עו"ד פינקלשטיין: אני רק אתן לאדוני עמוד שהוא מאושר, חתימה שלו מאושרת על התצהיר, זה לא נמצא בפני אדוני.
כב' השופט: אהה, זה לא מאושר, אז תני לי את זה באמת. ברשותך אני אחליף את זה
עו"ד פינקלשטיין: אתה יכול להחליף, אדוני, בוודאי, רק יש לזה נספחים, לתצהיר.
כב' השופט: לא, את הנספחים אני משאיר. התצהיר על נספחיו מוגש ומסומן נ/1. בבקשה חקירה נגדית.
הנתבע 1, ד"ר עדי דוידסון, מוזהר כחוק ומשיב בחקירה נגדית  לשאלות
עו"ד בושרי:
עו"ד בושרי: ד"ר דוידסון, זו הפעם הראשונה שאתה מפספס איבר חשוב כמו כליה, יד, רגל,
כב' השופט: סליחה, תחזור על השאלה.
עו"ד בושרי: האם זו הפעם הראשונה שאתה פספסת איבר חשוב כמו כליה, כמו יד, כמו רגל, בבדיקת אולטרה סאונד?
העד: אני מתנגד למילה מפספס, אני לא רואה פה שום פספוס, כך שאני מוחה נגד המילה מפספס.
ש. אתה לא יכול למחות.
כב' השופט: מחית, זה נרשם בפרוטוקול. אבל האם זו פעם ראשונה קורה לך שלא הבחנת בכליה או, לא הבחנת, במקום לפספס, לא הבחנת. זו שאלה לגיטימית, אתה יכול לענות איך שאתה רוצה אבל זו שאלה. 
העד: אין לי מה להגיד.
כב' השופט: גם זו תשובה.
עו"ד בושרי: אין לי מה להגיד זה אומר, אתה בטוח שזה לא קרה, כלומר אתה לא יודע על מקרה שבו פספסת או לא צפית איבר כל כך חשוב והעובדה נולד שהתגלה שהוא בלי איבר מסוים?
העד: במקרה הזה צפיתי את הכל, אז אני לא מבין על מה אתה מדבר. כל מה שצפיתי, הכל נצפה.
ת. אני לא מדבר על המקרה הזה, אני מדבר על מקרים אחרים.
כב' השופט: טוב, אז הוא חוזר שבמקרה הזה הוא צפה הכל.
העד: במקרה הזה אני צפיתי הכל, אני לא רואה שום דבר,
עו"ד בושרי: אני אגיד לך על מה אני מדבר, הוגשה נגדך תביעה על זה שבבדיקה שעשית,
כב' השופט: תביעה אחרת?
עו"ד בושרי: תביעה אחרת.
כב' השופט: אז תגיד לו.
עו"ד בושרי: נולדה ילדה ללא רגל. אתה זוכר את זה?
עו"ד פינקלשטיין: אני רק אבקש להתנגד.
כב' השופט: מדוע?
עו"ד פינקלשטיין: אני מתנגדת משום שאין שום רלוונטיות לנסיבות של תיק אחר בדיון שלפנינו.
החלטה
 אני דוחה את ההתנגדות, העד ישיב.
 ניתנה והודעה היום 22.12.2008  במעמד הצדדים.
       
            נ. ישעיה,  שופט
העד: קודם כל אני לא מכיר את פרטי המקרה ההוא אבל לא היה מקרה כזה שילדה נולדה ללא רגל, אתה בטח מצטט מהעיתונות או מהתביעה, אבל אין מקרה כזה.
עו"ד בושרי: אין מקרה כזה, זה לא קרה?
העד: לא.
כב' השופט: לך, לך אישית, לא לרופאים אחרים.
עו"ד בושרי: לך אישית.
העד: לי אישית, אין מקרה כזה שנולדה ללא רגל.
ש. תראה, זה פורסם ב-Y NET.
ת. אז אם אתה עובד לפי Y NET, אז,
ש. עכשיו אני שואל, אתה הגשת תביעת דיבה נגד Y NET?
ת. לא.
כב' השופט: לא נרחיק לכת עד כדי כך.
עו"ד בושרי: בסדר, מה שאני לא מבין, זה איך קודם אמרת שאתה לא יודע מזה ופתאום אתה כן מכיר את זה?
כב' השופט: הוא מכיר את הידיעה. אני לא רוצה להטעות אותו, את הידיעה אתה מכיר, נכון? קראת את זה מן הסתם.
העד: אפילו לא קראתי, שמעתי, לא טרחתי אפילו לקרוא, כי ידעתי שזה לא נכון.
כב' השופט: לא, כי כשהוא אמר לך Y NET, אתה אישרת שאתה כאילו מכיר את המקרה, את הפרסום הזה.
העד: שמעתי, אפילו לא טרחתי לקרוא.
עו"ד בושרי: אתה יכול להסביר לי מה לא נכון, היא לא נולדה בלי רגל, בלי גפה?
העד: לא, לא היה מקרה כזה.
ש. לא היה מקרה כזה בכלל?
ת. לא.
ש. זה לא נכון?
ת. לא נכון.
ש. אני דיברתי עם עו"ד בוסתנאי, שמייצג את המשפחה.
עו"ד פינקלשטיין: אדוני,
כב' השופט: הוא אומר לך את זה שמונה פעמים, לא נכון בכלל, שאל שאלות אחרות.
עו"ד בושרי: בסדר, אני אמשיך.
כב' השופט: אתה רוצה לסתור את זה, תסתור את זה בדרכך.
עו"ד בושרי: כשאתה לא רואה כליה במקומה, מה אתה עושה?
העד: כשאני לא רואה כליה? במקרה הזה ראיתי כליה. 
ש. עזוב במקרה הזה, מה אתה עושה כשאתה לא רואה כליה?
כב' השופט: בכלל, מותר לו לשאול אותך.
העד: O.K, בכלל, כשאני לא רואה כליה או כשאני רואה מום כלשהו, יש לשוה מצבים, אם זה מום ברור, אז אני מדווח על זה להורים ואומר להם איזה אופציות פעולה יש להם כתוצאה מהמום. אם זה מום שהוא בספק, אני מפנה לבי"ח מאיר, שזה בי"ח העל שנותן את הגיבוי לכל המקרים שיש לי בהם ספק או חשד או כל דבר, כשאני עובד באזור חדרה.
כב' השופט: מה המקרה השלישי, אמרת?
העד: במקרה השלישי שהכל תקין. אם תקין, תקין, אם לא תקין לא תקין, כל יתר המקרים שיש ספק או שלא ברור אם זה הממצא היחיד או שיש ממצאים נוספים, אני מפנה הלאה לבי"ח מאיר, שם זה מכון האולטרה סאונד שהוא גם מרפאת מומים והוא זה שנותן לי את הגיבוי.
כב' השופט: אתה היום או אז, אז בעצם, אתה רופא עובד עצמאי או שאתה שייך לבי"ח מאיר?
העד: לא, אני לא שייך לבי"ח, המעמד שלי,
כב' השופט: אתה רופא עצמאי שמתמחה בבדיקות, בסריקת מערכות, מה שנקרא.
העד: במרפאה הפרטית אני רופא עצמאי, אבל בי"ח מאיר הוא ביה"ח האזורי שנותן גיבוי לכל המקרים החשודים. אני לא עובד שם.
כב' השופט: לא, אבל חוץ מהמרפאה שלך, שיש לך כעצמאי, כסורק מערכות, אתה עובד בעוד איזה מקום אחר?
העד: בטח, בהרבה מקומות.
כב' השופט: איפה?
העד: אני עובד,
כב' השופט: כשכיר.
העד: כרגע או אז?
כב' השופט: תתחיל באז ותעבור לכרגע.
העד: אז הייתי רופא נשים ראשי של לשכת בריאות מחזו חדרה, זה היה התפקיד,
כב' השופט: לשכת הבריאות זה משרד הבריאות.
העד: משרד הבריאות, הייתי רופא נשים ראשי שלהם. עשיתי אז באותה תקופה גם סקירות מערכות במכון של מכבי בחיפה באופן רצוף, משנת 2003, כמו שכתבתי, אני מנהל את כל התחום של הריון בסיכון גבוה של קופ"ח כללית מחוז תל-אביב.
כב' השופט: וזה עד היום?
העד: זה עד היום.
כב' השופט: בנוסף למרפאה הפרטית שלך.
העד:  בנוסף למרפאה הפרטית, ששם אני עושה גם סקירות מערכות באופן פרטי או כרגע דרך מושלם, אבל יש לי מכון פרטי שסו אני עושה סקירות.
כב' השופט: שלך.
העד: שלי.
עו"ד בושרי: חוץ מאשר להפנות, אתה משנה משהו בבדיקה שלך, כשאתה לא רואה כליה?
העד: בטח. 
ש. מה?
ת. כאשר יש, לא רק כשאני לא רואה כליה, כשיש לי ספק כלשהו, אני עושה את הבדיקה הרבה יותר יסודית,
ש. אבל רגע, אתה בורח לי קצת עם התשובה לכיוון שאתה רוצה. כשאתה לא רואה כליה, מה אתה עושה, איפה אתה עוד בודק?
ת. אני בודק את הכל.
ש. מה זה את הכל?
ת. כל מה שניתן לבדוק אני בודק, יותר מהכל אי אפשר לבדוק.
כב' השופט: ככה למדנו מסטטיסטיקות שהובאו ע"י מומחים אחרים בתיק הזה,  שהסטטיסטיקה אומרת שרק איזה 2, 3% מהמקרים, ז"א 97, 98% מהמקרים זה הכל תקין, הכל בסדר, אבל יש 2, 3% שעוד בספק, אתה מאמת את זה ככלל, נכון?
העד: כן.
כב' השופט: כשאתה רואה במסגרת ה-2, 3% האלה, מקרה ספציפי, שאין כליה, חסרה כליה, לא חשוב מה, 
העד: במקרה הזה הייתה כליה.
כב' השופט: סליחה, אבל הוא שואל אותך באופן כללי.
עו"ד בושרי: כשאתה לא ראית כליה במקום שלה.
כב' השופט: כשאתה לא רואה בסריקה הראשונית, מה אתה עושה? אז אתה אומר לי באופן כללי אתה בודק הכל, אבל הכל אתה בודק או אמור לבדוק,
העד: בכל מקרה.
כב' השופט: גם כשהעובר בריא.
העד: נכון.
כב' השופט: אבל פה אתה רואה, יצא לך משהו, אתה לא רואה כליה, איזו פעולה ספציפית אתה עושה? שאלה מאוד פשוטה, תענה עליה, או שאתה לא יכול אז לא יכול.
העד: לא, אני יכול.
כב' השופט: אז תענה.
העד: אני יכול, ברגע שאני רואה ממצא כלשהו,
כב' השופט: לא, בוא נדבר,
העד: על הכליה, O.K. אני יודע למה הוא חותר, למומי שלד ודברים כאלה.
כב' השופט: אדוני, אתה אמנם נתבע פה ואתה אינטרסנט כמובן, זה לא יכול להיות אחרת, אבל אתה אל תשכח שאתה על דוכן העדים ואתה תענה על שאלות שהוא מבקש, כל מה שהיה לך להגיד  אמרת בתצהיר, עכשיו אתה עד שלו ותענה רק למה שהוא מבקש. הבנו, מר דוידסון?
העד: הבנו, כן.
כב' השופט: אז תענה.
העד: אני בודק ביסודיות את כל הדברים הניתנים לבדיקה, זהו.
עו"ד בושרי: טוב, בסדר. זו התשובה שלו.
כב' השופט: גם כשכליה חסרה.
העד: גם כשכליה חסרה.
עו"ד בושרי: את הכליה אתה מחפש במקום אחר? את הכליה שלא מצאת, אתה מחפש במקום אחר?
העד: אין מקום אחר.
ש. אין מקום אחר.
ת. אין מקום אחר, האגן והבטן בגיל הזה של ההיריון היינו הך הם, אין מקום אחר. אם הייתי רואה אותה, אם הייתי רואה את הכליה, הייתי רואה אותה ואם לא ראיתי יאותה, אז אני מחפש אותה ואני מסתכל ימינה ושמאלה, כל המרחק הוא ס"מ ימינה, ס"מ שמאלה, אין מקום  אחר.
ש. הבנתי. חבל שזו התשובה שלך משום שגם פרופ' מייזנר מטעמכם אומר שאם לא מוצאים כליה במקומה, צריך לחפש אותה באגן והדברים שהוא אומר הם שונים לגמרי ממה שאתה אומר, זה שונה לגמרי ומה שאתה אמרת שהכליה היא או טיפה ימינה או טיפה שמאלה, זו לא רפואה סבירה, זו לא רפואה סבירה.
עו"ד פינקלשטיין: אני מבקשת רק,
עו"ד בושרי: סליחה, אני רק בחקירה נגדית.
עו"ד פינקלשטיין: אני יודעת, אבל אני מבקשת 1. שלא תטעה את העד. כלומר אם אתה מפנה אותו לחוות דעת תראה לו איפה זה כתוב בחוות הדעת ואני חושבת שהעד גם השיב לך,
כב' השופט: אם זה משהו ספציפי, תצטט לו מה הוא אמר.
עו"ד פינקלשטיין: בדיוק. ואני חושבת שהעד השיב לך בנוגע,
עו"ד בושרי: בסדר, אני מקבל, את יכולה לשבת.
כב' השופט: העיקר זה הכנסת תשובה לעד,
עו"ד פינקלשטיין: לא, הוא השיב כבר, העד השיב.
כב' השופט: לדעתי הוא לא השיב, אבל,
עו"ד פינקלשטיין: אדוני, העד השיב.
כב' השופט: אנחנו חלוקים. אבל עד כאן, זו חקירה נגדית, זה עיקר התיק עכשיו, עם כל הכבוד ואת לא תפריעי כי ההפרעות האלה יהיה להן משקל גם כן, זה הכל, עם כל הכבוד.  
עו"ד בושרי: אני אפנה אותך לחוות הדעת של פרופ' מייזנר, בסעיף 5 לחוות הדעת שלו "כליה  אקטופית ניתנת לזיהוי אך לא תמיד", שורה שלישית,
כב' השופט: תקריא בקול רם כדי שאני אשמע גן.
עו"ד בושרי: כן, סליחה. בסעיף 5,
כב' השופט: הוא מקריא לך עכשיו מחוות דעתו של פרופ' מייזנר.
עו"ד בושרי: "כליה אקטופית ניתנת לזיהוי אך לא תמיד! בד"כ כשאר לא צופים בכליה אחת, מחפשים אותה באגן"
העד: אבל פה ציפית בכליה.
ש. אבל אני לא שאלתי אותך מה פה, אני שאלתי אותך קודם איך, אתה הרי אמרת שלא צריך לחפש את הכליה, אני שאלתי אותך אם אתה לא מוצא את הכליה איפה צריך לחפש, אמרת לי לא צריך לחפש, או ס"מ ימינה או ס"מ שמאלה, פרופ'  מייזנר אומר צריך לחפש אותה באגן.
כב' השופט: אז תתייחס לזה, זו השאלה.
העד: לא קרה שהייתה כליה ולא ראיתי אותה, לא היה לי מקרה כזה.
עו"ד בושרי: תודה.
העד: כל מקרה שכליה הייתה, ראיתי אותה.
ש. זו לא תשובה.
כב' השופט: זו לא תשובה, אבל, שאלה הבאה.
עו"ד בושרי: נכון שלא היה לך את המכשיר הטוב ביותר שהיה בשוק באותו יום?
כב' השופט: לא היה לו?
עו"ד בושרי: לא היה לו.
העד: היה לי את המכשיר הטוב  ביותר שנהוג להשתמש בו במרפאות פרטיות והוא אפילו היה,
כב' השופט: אז, אז.
העד: אז ואפילו יותר טוב ממה שהיה במכון של ביה"ח ההלל יפה באותה תקופה.
עו"ד בושרי: מה הדגם של המכשיר שהיה לך?
העד: אני לא זוכר כרגע את הדגם הספציפי, אני חושב שזה היה אלוקה 1700.
ש. אתה בא היום לעדות,
כב' השופט: אלוקה 1700?
העד: כן, אז הוא היה אחד המכשירים הטובים. אני כל שלוש שנים מחליף מכשיר אולטרה סאונד לדגם המתקדם ביותר שנהוג להשתמש באותה התקופה, כל שלוש שנים החלפתי מכשיר אולטרה סאונד ותמיד היה לי את המתקדם ביותר באזור, לא היה אף רופא באזור חדרה שהיה לו מכשיר מתקדם משלי.
עו"ד בושרי: באזור חדרה. תראה, אתה רשמת לעקוב ליד הסימון, ליד הממצא של אגני כליות מורחבות.
העד: כן.
ש. נכון שהתייחסת לממצא הזה משום שכשיש הרחבה של אגני הכליות, יש סיכון גבוה יותר לתסמונות מסוימות, נכון?
ת. נכון.
כב' השופט: ולכן רשמת מעקב.
העד: נכון.
עו"ד בושרי: את זה לא הסברת להם, נכון?
העד: הסברתי להם.
ש. אתה זוכר שהסברת להם?
ת. אהה,
ש. אתה זוכר שהסברת להם?
עו"ד פינקלשטיין: תן לו להשיב.
כב' השופט: הוא כתב את זה בסעיף 5, תקרא את סעיף 5, תרענן את זיכרונך ואז תענה לשאלות שלו אחרי זה.
העד: כל מה שאני כותב, אני גם מסביר, במיוחד כשיש משהו שהוא בספק, אני נותן הסבר מלא ומפורט ואת ההסבר של הבדיקה השנייה אני זוכר כאילו שזה קרה היום. את ההסבר של הסקירה הראשונה שאני לא זוכר, את ההסבר של הסקירה השנייה, אני זוכר את האווירה ואת כל מה שהיה שם.
עו"ד בושרי: אתה זוכר שהסברת את הממצא הזה של הרחבת אגן הכליה?
העד: כן. 
ש. בתצהיר אמרת, למרות שבביהמ"ש הפנה אותך, לא אמרת את זה, אמרת שאתה נוהג,
עו"ד פינקלשטיין: סליחה, איפה זה כתוב שהוא לא זוכר?
כב' השופט: לא, סליחה,
עו"ד פינקלשטיין: אני שוב מבקשת, אדוני, שהוא לא יטעה את העד. אני לא מתערבת כל עוד הוא לא מטעה את העד.
עו"ד בושרי: היא דוחפת לו תשובות.
כב' השופט: עד עכשיו הוא מראה סימנים שקשה מאוד להטעות אותו, אז אל תדאגי לו, אני מבקש. אני דואג פה. הלאה.
עו"ד בושרי: בתצהיר אתה אמרת שאתה רק נוהג,
כב' השופט: בוא נדבר תכלס, איזה סעיף?
עו"ד בושרי: אבל אדוני הראה לו, סעיפים 4 ו-5. 
כב' השופט: טוב, אז תעיין ב-4 ו-5.
עו"ד בושרי: סעיף 5 "כפי שאני נוהג, הסברתי לתובעת".
העד: (מעיין)
עו"ד פינקלשטיין: מה השאלה?
כב' השופט: מספיק. סיכמנו משהו.  הוא קרא את זה, מה אתה שואל אותו?
עו"ד בושרי: אתה זוכר שהסברת או שאתה, אתה אומר "אני תמיד נוהג להסביר".
העד: היו שלוש בדיקות, על איזו מהן אתה שואל?
כב' השופט: על כל השלוש.
העד: את ההסבר לבדיקה השלישית אני זוכר, את ההסבר לשתי הראשונות אני לא זוכר, רק אני יודע מה אני נוהג להסביר, אני לא יכול לזכור עכשיו כל דבר.
כב' השופט: אז איך, סתם, מסקרן אותי,
העד: איך אני זוכר, כי זה היה משהו חריג.
כב' השופט: איך אתה זוכר רק את השלישית, כי זה היה הפרש של חודש או חודשיים.
העד: לא, איך אני זוכר, כי אני זוכר רק מקרים חריגים, אני לא יכול לזכור רוטינה.
כב' השופט: והשלישית הייתה חריגה.
העד: השלישית הייתה חריגה, זה מסוג המקרים שהם הכי קשים לי רגשית, כשאני יודע שיש לי ממצאים ואני יודע שמשהו פה כנראה לא תקין ואני צריך להפנות הלאה ואני צריך לתת לזוג הסבר שיכול להיות שמשהו לא בסדר, יכול להיות שאני סתם מלחיץ אותם וזה כן בסדר ואני חייב להפנות אותם לבי"ח על והשיחות האלה הן שיחות שקשות לי רגשית ואני זוכר אותן. את המקרה, הסקירה השנייה שזה היה משהו שגרתי, לעקוב וזה, אני בטח לא זוכר, אבל את השלישית אני זוכר, אני זוכר איך שהתיישבנו ואני זוכר איך שהסברתי להם שאני מבקש מהרופא המטפל שיפנה אותם לבי"ח מאיר,
כב' השופט: השלישית זו זאת שאתה מדבר בסעיף 6 לתצהיר שלך?
העד: כן.
כב' השופט: סעיף 6, נכון?
העד: כן.  
כב' השופט: הלאה, הוא ענה לך.
עו"ד בושרי: תשמע, היה איזשהו שלב שבו היו יותר נורות אדומות, גם הפלקסיה, גם ה-IUGR, גם הכליה, למה לא הפנית אותם לייעוץ גנטי?
כב' השופט: היו פה מומחים שאמרו, אני כבר לא זוכר מי, שבד"כ ממצא כזה מחייב הפנייה לייעוץ גנטי.
העד: אני זוכר, הסברתי את זה גם לבני הזוג, שבמקרה הזה צריך לעשות בירור מלא ובירור מלא זה תמיד כולל ייעוץ גנטי, רק שאמרתי ככה, אני זוכר בדיוק שאמרתי, אני לא רוצה לכתוב את ההפניות בעצמי כדי לא לפגוע ולעקוף את הרופא המטפל,
כב' השופט: אתה לא רוצה לכתוב מה?
העד: את ההפניות בעצמי.
כב' השופט: למה לא?
העד: כי זה, ברגע שיש,
כב' השופט: מה, רופא מטפל מתמחה בסריקה הזאת שאתה, הוא יכול להיות סופר מומחה בתחומו, אבל שלא מבין כלום בממצאים,
העד: ברור, אבל בי"ח מאיר הוא נותן את הכל, המרכז הגנטי שלנו זה בי"ח מאיר, אין לנו ייעוץ גנטי אחר באותה תקופה, אז בי"ח מאיר צריך לתת את מרפאת המומים, את הייעוץ הגנטי, את כל הכיסוי המלא למקרים האלה. בגלל זה ביקשתי להפנות אותם לבי"ח מאיר, כי שמה יש הכל, יועץ גנטי היחיד שהיה באותה תקופה באזור זה בי"ח מאיר.
כב' השופט: אתה כתבת פה, אני לא יודע אם זה אותו דבר, אבל כתבת "בתום הבדיקה הפניתי את התובעת לרופא המטפל", לא לבי"ח מאיר. רופא מטפל זה רופא של קופ"ח בד"כ, אבל ככה אני יודע, אבל אולי, בסדר, הלאה.
עו"ד בושרי: אפשר להמשיך, אדוני?
כב' השופט: כן, כן, תמשיך.
עו"ד בושרי: אני עכשיו מציג לך איזשהו מצג של לקוח שפנה בפורום באינטרנט לרופא, לקוחה והיא כתבה לו ככה  "בסקירה מוקדמת שנערכה לי היום,
כב' השופט: מי כתב,
עו"ד פינקלשטיין: מה זה הדבר הזה, אדוני?
כב' השופט: מקרה אחר.
עו"ד בושרי: אישה שפנתה בפורום מסוים של אתר אינטרנט וקיבלה תשובה מהרופא ואני רוצה שהוא יתייחס האם זו רפואה סבירה.
העד: אני נבחן?
ש. זה חשוב לי מאוד.
כב' השופט: הוא לא מופיע פה על דוכן העדים כעד מומחה, אם הוא היה מומחה זה משהו אחר. הוא כצד שביצע את הסריקה, טוב או לא טוב.
עו"ד בושרי: אז אני אשאיר את זה,
כב' השופט: למרות שבהשכלתו ובכישוריו הוא יכול לענות על זה, אבל היית צריך את המומחה לשאול.
 עו"ד בושרי: אז אני אשאיר את זה, אבל רק, אדוני, את השאלה הזאת אם אפשר.
כב' השופט: לא, אבל היא מתנגדת, אני לא יכול להרשות.
עו"ד פינקלשטיין: וודאי שאני מתנגדת.
עו"ד בושרי: O.K. אני אשנה לי את השאלות קצת. אתה לא חושב שהיית צריך להפנות אותם לנפרולוג ילדים?
כב' השופט: לנפרולוג?
עו"ד בושרי: זה מומחה כליות.
העד: מרפאת מומים של בי"ח מאיר,
עו"ד פינקלשטיין: סליחה, אני מתנגדת להרחבת חזית.
כב' השופט: תודה רבה, רשמנו את זה.
העד: לענות?
כב' השופט: כן.
העד: מרפאת מומים של בי"ח מאיר, מקובל שתיערך נפרולוג ילדים במקרה כזה.
עו"ד בושרי: נכון שלפי הוראות של משרד הבריאות, צריך לעבור חוליה, חוליה מעמוד השדרה?
העד: לא נכון, אין הוראה כזאת אבל אנחנו מבצעים כזאת.
ש. אין הוראה כזאת?
ת. יש הוראה לבצע בדיקת עמוד שדרה,
ש. אבל,
כב' השופט: רגע, תן לו להשיב, עם כל הכבוד.
העד: ההוראה היא לבדוק את עמוד השדרה, זה מה שכתוב בהוראות משרד הבריאות, הטכניקה אנחנו קובעים אותה. ההוראה היא לבדוק, אנחנו קובעים את הטכניקה. ובאמת אנחנו בודקים חוליה, חוליה, אבל אין הוראה כזאת.
עו"ד בושרי: ונכון שחוליה חצויה אפשר לראות?
העד: לא נכון.
ש. לא, אתה לא ראית חוליה חצויה?
כב' השופט: רגע, לא נכון, אי אפשר לראות?
העד: אמרתי לא נכון, נדיר מאוד שמצליחים לראות כשיש חוליה אחת חצויה, זה נדיר מאוד.
כב' השופט: נדיר מאוד. אבל בד"כ לא רואים את זה והעובד יוצא עם חוליה חצויה.
העד: נכון, ברוב המקרים זה לא נצפה.
כב' השופט: לא נצפה.
העד: לא נצפה.
כב' השופט: הבנתי.
עו"ד בושרי: אני אומר לך שצמה שאתה אומר עכשיו, מנוגד לאין ספור רופאים שאומרים אחרת.
העד: זה לא מנוגד לחוות דעת  של העדים המומחים שקיבלת.
כב' השופט: טוב.  זהו?
עו"ד בושרי: לא, אדוני. אתה לא חשבת שהפלקסיה בכף היד מצריכה אותך לעשות בירור נוסף של מערכת הכליות?
העד: קודם כל אני שמח ששאלת אותי על הפלקסיה בכף היד, כי כדי לאבחן פלקסיה בכף היד צריך לעשות סקירה מאוד, מאוד ארוכה ומאוד מאוד מדוקדקת, כי כדי לראות פלקסיה בכף היד צריך או לבדוק את זה תקופה ממושכת, 
ש. אבל אני לא שאלתי על זה, אתה כבר זיהית.
עו"ד פינקלשטיין: תן לו להשלים.
כב' השופט: מה זה תקופה ממושכת, הרבה בדיקות?
העד: אתה צריך באותה בדיקה לחזור לזה 10, 20 פעמים כדי לראות שבאמת זה לא מקרי, כך שהאבחון של הפלקסיה בכף היד,
כב' השופט: אבל זה באותה בדקיה עושים.
העד:  באותה בדיקה. שהייתי היחיד שאבחן את זה, סימן שהבדיקה הייתה מאוד ארוכה ומאוד מדוקדקת כי זה דבר שכמעט ולא ניתן לאבחן.
כב' השופט: טוב.
עו"ד בושרי: אני חושב שאני אוותר על יתר השאלות.
כב' השופט: סיימת?
עו"ד בושרי: כן.
כב' השופט: יופי. גב' דלמן, לגבי לפחות חלק מהתשובות בטח יש לך עניין לשאול אותו.
עו"ד דלמן-קראוס:   יש לי עניין לשאול, לאור תשובותיו, כן.
כב' השופט: בבקשה.
הנתבע 1, ד"ר עדי דוידסון משיב בחקירה נגדית  לשאלות עו"ד דלמן-
קראוס, ב"כ הנתבעת 2:
עו"ד דלמן-קראוס:   אני רוצה רק להבהיר איזושהי נקודה, בסיומה של הבדיקה מיום 9.12.99, מה הייתה,
כב' השופט: זו הבדיקה האחרונה?
עו"ד דלמן-קראוס:   הבדיקה האחרונה.
כב' השופט: כי פה הוא לא כותב שזו אחרונה.
העד: לא, אני זוכר.
עו"ד פינקלשטיין: הוא כותב.
עו"ד דלמן-קראוס:   מה הייתה המלצתך לתובעת?
העד: המלצתי לתובעת הייתה,  
ש. הרשומה.
ת. הרשומה?
ש. מה רשמת?
ת. לפנות לרופא המטפל, לבירור דרך הרופא המטפל.
עו"ד בושרי: סליחה, זה לא עלה מהחקירה,
עו"ד דלמן-קראוס:   אתה מתנגד?
כב' השופט: זו חקירה נגדית שלה.
עו"ד דלמן-קראוס:   זו חקירה נגדית.
עו"ד בושרי: כן, סליחה.
כב' השופט: במקרה הזה ב-98% מהמקרים שהכל תקין, מה אתה כותב, הרי אתה כותב איזה פתק.
העד: לא, כשהכל תקין אין שום הערה נוספת בכתב יד, רק מה שמודפס.
כב' השופט: מה מודפס?
העד: מודפס רשימת כל המערכות שנצפו, מודפסים המדדים ותוספת נא לפנות לבירור לרופא המטפל זה רק כשיש איזושהי בעיה. הערות אני מוסיף רק אם יש הערות.
כב' השופט: אבל ברגע שהאישה בהריון יוצאת מהמרפאה, משלמת את הכסף, היא לא מקבלת איזה אישור שהכל תקין?
העד: כן, זה האישור שהכל תקין, אם אין הערות אז הכל תקין.
כב' השופט: לא, בהערות גם אפשר לכתוב הכל תקין.
העד: לא, אני רק מסמן וי על כל המערכות שנצפו,
כב' השופט: כי הדיוט כמוני למשל לא היה מבין. אני למשל לא הייתי מבין שהכל תקין, הייתי מבין שהכל נצפה, בסדר, אבל אולי יש משהו שנצפה ולא תקין, אז מה? אני כהדיוט, אולי בברנז'ה זה מקובל ככה, אבל אני לא מבין את זה ככה, כי אולי, O.K נצפה,ה כל יש, אבל יש משהו לא תקין. 
העד: לא, זאת הסיבה שנהוג לכתוב נצפו, כי מה שאנחנו רואים באולטרה סאונד זה לא תפקוד אלא הימצאות, ז"א אם אתה רואה כליות, אתה לא יודע שהן עובדות, אתה רק רואה כליות.
כב' השופט: זה נכון. למשל הדוגמא שאתה נתת, כף היד, אתה רואה אותה, אז איך אתה יכול, עובדה שאתה גילית שהיא לא, איך אתה קורא,
העד: פלקסיה. לא, פלקסיה זו תנוחה כזאת, היא יכולה תמיד להיות בתנוחה כזאת, כדי להשתכנע שיש בעיה אתה צריך לראות שהיא לעולם לא משנה לתנוחה אחרת.
כב' השופט: אתה עשית בדיקה יסודית אמרת וראית שיש בעיה.
העד: כן.
כב' השופט: אז למה אתה אומר שלגבי שאר המחלות אתה רואה רק הימצאות ולא תפקוד? אז גם פה, אם אתה רואה כף יד, שקיימת כף היד בכלל, אז איך אתה רואה שהיא לא מתפקדת, אבל עובדה שאתה כן רואה, אתה חושד, אותו דבר גם באיברים אחרים, אני לא יודע, אולי הימצאות, או בלב או משהו כזה, יש הרי כל מיני פגמים בעיקר בלב שמוצאים, או בכל מיני איברים, אז זה לא תמיד רק הימצאות, אז לכן אני אומר לך, ה-וי הזה אני כהדיוט לא הייתי מתרשם שהכל תקין.
העד: נכון, אבל זה הנוהג של הטופס הסטנדרטי באותה תקופה.
כב' השופט: O.K. לכן נזהרתי, כי אני מזה לא הייתי מבין שזה הכל בסדר.
עו"ד דלמן-קראוס:   אתה אומר בתצהיר שלך בסעיף 7 שלפי מיטב ידיעתך בוצע המשך בירור בביה"ח מאיר. מניין נודע לך על הבירור בבי"ח מאיר?
העד: קודם כל שאלת אותי מה אמרתי בכתב, את רוצה לדעת מה אמרתי בע"פ?
ש. כן.
ת. בע"פ הסברתי להם שעקב הממצאים, צריך לפנות למרפאת על, מרפאת מומים והמקום הכי טוב והמרכז הכי טוב באזור שלנו זה בי"ח מאיר וביקשתי מהם לדאוג  שהרופא המטפל ידאג להם לטופס 17, כי כדי להגיע לבי"ח מאיר, אז לא הייתי רופא של הכללית,צריך טופס 17, טופס התחייבות, אז אמרתי להם תבקשו מהרופא המטפל טופס התחייבות ותגיעו לבי"ח מאיר. 
ש. מדוע לא רשמת שיש להפנות לבי"ח מאיר?
ת. מדוע לא רשמתי? עד כמה שאני זוכר, המלצה יותר מידי ברורה פוגעת ברופא המטפל, אם אתה אומר לו איך להמשיך את המקרה הלאה, כשיש רופא מטפל ברור, אני בד"כ נוהג, אם אין רופא מטפל, יש מקרים שאין להם רופא מטפל, אומרים אין לי רופא מטפל, אני הולכת לטיפת חלב רק או משהו כזה, אז אני אומר אתם יודעים מה, אני אכתוב את ההפניות, אבל ברגע שיש רופא מטפל טוב שעוקב אחרי המקרה, אני בד"כ לא רוצה לפגוע בו, אני דואג,
כב' השופט: אני מאוד' מופתע מהתשובה הזאת, אתה יודע, כי רופא, בד"כ, לאו דווקא בזה, בכל התחומים, כשאדם הולך לרופא מומחים  בתחום מסוים, שנשלח ע"י הרופא המטפל, אני קורא לזה רופא המשפחה, לא רק,
עו"ד פינקלשטיין: זה לא רופא משפחה, אדוני.
העד: זה רופא נשים מטפל, רופא נשים מומחה.
כב' השופט: רופא נשים מטפל.
העד: רופא נשים מומחה, שהוא מומחה ברפואת נשים.
כב' השופט: אז לפעמים הרופא שאתה נשלח אליו, הוא כותב, מייעץ, הוא לא כותב הנחיה, הוא כותב את זה בעדינות, אבל הוא אפילו מתערב במינון של הכדורים לפעמים, אז אתה אומר לי שהוא לא רוצה לפגוע, יש מקרים כאלה, אני פשוט לא, אני קטונתי, אני יודע רק ממקרים סביבי או גם בתיקים היה לי פעם, שאפילו במינון הכדורים, אני מציע להפסיק עם הכדור הזה, לקחת כדור אחר, או לקחת 10 מיליגרם  ולא 5 מיליגרם. המומחה כותב את זה לרופא המטפל. אז זו פגיעה? זה תפקידו, איזו פגיעה יש פה בכלל?
העד: לא, פה זה רופא נשים מומחה.
כב' השופט: טוב, בסדר.
עו"ד דלמן-קראוס:   יש לי רק שאלה אחת אחרונה,
כב' השופט: סליחה, הבדיקה השלישית אני מבין היא הייתה אחרונה אצלך.
העד:  כן.
כב' ה�