מצגת אינטראקטיבית
כמה שווה התביעה שלך? כדי להשתמש במצגת האינטראקטיבית שלנו,
בחר בדף הבא, העבר את הסמן באמצעות העכבר על חלקי הגוף השונים, והקלק לקבלת דוגמאות לפיצוי לפי פגיעות ספציפיות.
`
תביעה - רשלנות רפואית - איחור באבחון גידול מוח - מוות - ילדה קטינה בת 5
בבית המשפט השלום
ת.א. 000000/08
____________________ ___________________
ב נ ת נ י ה
בעניין:-
התובעים:
1. עזבון המנוחה XXXXX XXXXXז"ל ת.ז. XXXXX
2. XXXXX XXXXXת.ז. XXXXX
3.XXXXX XXXXXת.ז. XXXXX
ע"י ב"כ עו"ד אורן בושרי. כתובת: רח' רמב"ם 15 חדרה, 38363 טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 - 03, דוא"ל: oren@orendin.com
נ - ג - ד
הנתבעת:
"שירותי בריאות כללית"
רח' ארלוזורוב 101
תל אביב
מהות התביעה: נזיקית/ רשלנות רפואית
סכום התביעה: לא ניתן להערכה
כתב תביעה
א. הקדמה:
ברקע תביעה זו, זעקות רמות של הורים שכולים, נגד רופאי הנתבעת, בגין אזלת יד ורישול מחשבתי מול ממצאים קליניים המצביעים על הימצאות גידול במוחה של בתם והיא בת 3 שנים וחודש. גם שניתן להם אות אחר אות להימצאות גידול במוחה, כפי שיתואר להלן, סתמו הם כל סדק לסיכוי הטיפול בה, ולכן, אם הנתבעת ושלוחיה נמנעו משיקולים תקציביים, מלהפנות את בתם לבדיקת CT זמינה ופשוטה, כי אז, רשלנותם פושעת. כך או כך, ביססו הם כדבעי ולמצער, עילה של רשלנות רפואית כנגדם.
ב. זהות הצדדים:
1. התובע מס' 1 הינו עיזבון המנוחה XXXXX XXXXXז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר נולדה ביום 24/4/01, ונפטרה ביום 7.1.2005, כשהיא כבת 5 שנים בלבד.
2. התובעים מס' 2-3 הינה הוריה של המנוחה והיורשים של עזבונה. תביעתם היא כעיזבון המנוחה, וכמיטיבים כפי משמעות המונח בחוק להטבת נזקי גוף, לרבות הפסדי שכר.
3. הנתבעת הייתה בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה זו בעלת ו/או מחזיקת ו/או מפעילת בית החולים "העמק" בעפולה וסניפי קופות חולים ו/או מעבידתם של הצוותים הרפואיים בהם, אשר טיפלו בתובעת והיו אמונים על בריאותה ושלומה והייתה עוד שולחתו של צוותים אלה ו/או הנותנת להם הוראות מטעמה.
ג. העובדות:
4. ביום 16/6/2004, בהיותה בת 3 שנים וחודש, הובאה התובעת בליווי הוריה לחדר המיון של מרכז רפואי "העמק" בעפולה בשל צליעה של רגל שמאל שהופיעה כיומיים לפני קבלתה. המנוחה נבדקה במיון ושוחררה לביתה. להוריה אמרו הרופאים כי הצליעה תחלוף מאליה.
5. 3 ימים לאחר מכן, היוותרות התסמינים הדאיגה את ההורים נוכח צליעת רגל שמאל שמופיעה וחולפת וביום 20/6/04 המנוחה שוב הובאה לחדר מיון באותו בית חולים והושארה לאשפוז. תלונתה העיקרית שנרשמה: צליעה התנתקות וגלגול עיניים.
בנוסף, ביום קבלתה, נרשם אירוע של התנתקות עם בהייה למשך מספר דקות. לאחרי כן, התהלכה על בסיס רחב, דברה באיטיות והקיאה פעמיים. דבר הצליעה לסירוגין נרשם ביום למחרת והוחלט לבצע CT מוח אלא שבדיקה זו לא נעשתה מאחר ולא היה ניתן לתאם רופא מרדים.
אמא של המנוחה, אחות במקצועה, הפצירה בנוכחים לרבות בד"ר תהאני למצוא מומחה מרדים, תוך התחייבות שלה לשאת בתשלום כלשהו אם יש צורך בכך, אולם נענתה על ידה כי ד"ר קוטאי סבורה שאין בכך צורך.
המנוחה הוזמנה לבית החולים למחרת אלא שאז, בהתייעצות עם ד"ר קוטאי שוב נדחה ביצוע בדיקת CT עד לאחר EEG חוזר. זו הייתה תקינה וכך נמנעה שוב בדיקת הדמיה.
6. בבדיקה חוזרת שנערכה ביום 23/6/04 צויין שיש עדיין צליעה קלה לסירוגין. ושוב נרשם: " ננסה לסדר CT ראש. בהוראת ד"ר קוטאי וד"ר שי, שוחררה הקטינה לחופש עד יום שישי".
7. ביום שישי, 25/6/04 שבה המנוחה לאשפוז ואז צויין שבבית לא צלעה כל היום ובערב אחרי שהשתוללה היו כאבים קלים בירך וצליעה קלה. המנוחה שוחררה לביתה באותו יום עם אבXXXXX של Limping שעה שנרשם שבעת השחרור נצפתה צליעה מינימלית לסירוגין בעיקר לאחר התעייפות.
8. הורי הקטינה הגיעו יחד עם בתם עם תלונות דומות מס' פעמים נוספים לביקור אצל רופאי הנתבעת. רופא אחד בשם ד"ר מסאלחה, במסגרת קופת החולים בכפר דבוריה, סבר באזני האם, כי אולי מדובר בדלקת באגן. רופא אחר, ד"ר ויינר, טען כי "אין לה כלום".
9. מס' חודשים לאר מכן, ביום 2/2/05 נבדקה הקטינה במרפאה לנוירולוגיה פדיאטרית אצל אותה רופאה שנכחה במיון דאז, ד"ר קוטאי.
10. ד"ר קוטאי שבדקה את הילדה בעת אשפוזה כשבעה חודשים לפני כן בגלל צליעה ברגל שמאל ציינה שלאחר כחודש וחצי "חלפו התופעות" ו"לאחרונה לפני כחודשיים לאחר שנפלה ונחבלה החלה "צליעה מחדש". ד"ר קוטאי התרשמה שקיימת חולשה ביד שמאל. היא המליצה על MRI אך במפתיע לא על דחיפותו למרות שקו ליניארי ברור קושר בין החולשה בין יד שמאל והצליעה ברגל שמאל (!)
11. רק ביום 10/2/05 בחדר מיון של בית חולים עפולה, אחר שהקטינה התדרדרה למצב של ערפול הכרה עם חולשה בגפיים משמאל והקאות מזה מספר ימים, בוצעה בדיקת דימות של המוח (CT) שהדגים תהליך גידולי במימדים גדולים באזור פריאטלי ימני עם הסתיידויות בתוכו- גידול מסוג מסוג P.N.E.T. המנוחה הועברה באמבולנס לבית חולים איכילוב.
12. על פי מכתב סיכום המחלה לנוירו-כירורגיית ילדים בבי"ח איכילוב מיום 22 בפברואר 2005 המנוחה במצב של סטופור (מצב שבו נדרש מעשה כגון צביטה או גירוי "כאבי" אחר להעיר פציינט. וגם אז יפקח עיניו ימלמל וישקע שוב בתנומתו), עם המיפרזיס (חולשה) קשה משמאל. היא הועברה ל MRI שהדגים תהליך גידולי גדול מאוד באונה פריאטלית ימנית, מדיאלי עד קו האמצע עם הרניאציה סובפלציאלית.
13. המנוחה נותחה להסרת הגידול לאחריו נותרה מחוסרת הכרה עם חולשה בפלג שמאל והיא הועברה לבית חולים עפולה להמשך השגחה.
14. המנוחה הועברה למח' ילדים א' בבית חולים עפולה ביום 23/2/05, בעיניים פקוחות, עם סטיית המבט והראש לשמאל, ללא אפשרות ליצירת קשר, ללא תנועות בגפיים משמאל ותנועות בלתי רצוניות בגפיים מימין.
15. ביום 8.3.05 עדיין אובXXXXX פלגיה קשה של הגפיים משמאל כאשר דיבורה מועט ובסיסי עם ירידה גדולה בזיכרון וביכולת הקוגניטיבית וביום 10/3/05 היא שוחררה לביתה.
16. ביום 11/5/05 החלה המנוחה לקבל טיפול כמוטרפי.
17. ביום 5/6/05 נתקבלה שוב למח' ילדים בעפולה בשל חום וירידה של כדוריות לבנות בדם. בקבלתה הייתה חלשה עם צחיחות קלה. היא טופלה טיפול תרופתי TPN לתוך הוריד וטיפול אנטיביוטי, והיא שוחררה לביתה במצב כללי טוב ביום 9/6/05.
18. ביום 3/7/05 נתקבלה שוב, עם המיפרזיס שמאלית ניכרת, למח' נוירוכירורגית ילדים באיכילוב לביצוע קרניוטומיה חוזרת של שארית גידולית.
19. ביום 23/7/05 אושפזה שוב בשל חום, נויטרופניה ואנמיה. קיבלה טיפול אנטיביוטי דרך הוריד, מנת דם ועוד, ושוחררה לאחר שיפור במצבה ביום 26/7/05.
20. ביום 11/10/05 אושפזה שוב במח' ילדים בבית החולים "העמק" בשל חום, נויטרופניה, טרומבוציטופניה ואנמיה וטופלה באנטיביוטיקה ונויפוגן. המנוחה ה קבלה מנת דם וטרומבוציטים ושוחררה ביום 14/10/05.
21. ביום 26/7/06 אושפזה המנוחה שוב במח' ילדים א בעפולה בגלל היפוקלמיה ולאחר קבלת עירוי עם KCL שוחררה לביתה בו ביום.
22. ביום 13/10/06 המנוחה נתקבלה שוב לאשפוז במחלקת ילדים בגלל חום גבוה. הוחל במתן נוזלים, רוצפין לתוך הוריד ולאחר שיפור במצבה שוחררה לביתה ביום 15/10/06.
23. ביום 25/10/06 המנוחה נתקבלה למח' כירורגית ילדים בבית חולים עפולה לביצוע ניתוח GASTROSTOMY עקב אי יכולת לקבל הזנה אנטרלית (הזנה כתחליף למזון בחולים שלא יכולים לאכול, נמצאים במצב רפואי קשה, או כתוספת למזון. היא ניתנת בד"כ דרך זונדה, צינור המוביל לקיבה).
24. ביום 4/12/06 נתקבלה שוב למח' ילדים במצב כללי ירוד, מחוסרת הכרה, עם חום ממקור לא ברור. היא החלה לקבל טיפול אנטיביוטי תוך ורידי, קבלה כלכלה דרך גסטרוסטום ולאחר ירידת החום שוחררה לביתה עם מכשיר מחולל חמצן ביתי.
25. ביום 7/1/2007 כאמור המנוחה נפטרה בביתה.
26. ***מצ"ב מקצת החומר הרפואי, מצורף לכתב התביעה, מסומן "נספח I." ומהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה.
ד. רשלנות:
ד.1. כללי:
27. התובעים יטענו כי מותה של המנוחה נגרם בשל רשלנות ו/או אי זהירות ו/או הזנחה ו/או התעלמות ו/או הפרת חובה חקוקה של הנתבעת, ועל כן מחובתה לפצות את התובעים בגין מלוא נזקיהם.
28. התביעה תטען כי על הנתבעת היה לאבחן מבעוד מועד, עוד במועד האשפוז הראשון, את דבר הגידול.
29. התביעה תטען כי עד המועד בו נערכה בדיקת הדימות לא הופנתה המנוחה על ידי הוריה לבדיקה שכזו.
30. אם האבXXXXX הראשונית של פגיעה אורטופדית נכונה, ולא כאמור כך, התובעים יטענו כי האבXXXXX המבדלת הבסיסית של צליעה לצד שאר התסמינים דלעיל כוללת את האפשרות של גידול מוחי ועניין זה אינו בגדר ידע מיוחד או הברקה מיוחדת אלא נחלת הידע של כל רופא נוירולוגי סביר. קל וחומר כאשר הפציינט נעדר סיפור משפחתי של אפילפסיה וכאשר ידוע שהגידולים השכיחים ביותר אצל ילדים הם גידולי מוח.
31. התובעים יטענו כי איחור באבחון הגידול כרוך בסכנת חיים, לכן הברור הוא דחוף ביותר.
32. התובעים יטענו כי הטיפול בגידול מסוג הגידול שנתגלה אצל התובעת הוא יעיל ומועיל ובדרך כלל מצליח. סיכויי ההחלמה, כפי האמור להלן בחוות הדעת המצורפת לכתב תביעה זה, בה עוד ידובר, הם גבוהים, בטח מעל 51% ולכן זכאית התובעת למלא הפיצוי. לחילופין, תטען התביעה לפיצוי לפי אבדן סיכויי החלמה.
33. התובעים יטענו כי הנתבעת הפרה כלפי המנוחה חובה חקוקה, לרבות החובות המוטלות עליה על פי חוק זכויות החולה ופקודת בריאות העם, וחוק יסוד כב' האדם, אשר נועדו לטובתה של המנוחה ולטובת מטופלים מסוגה.
34. התובעים יוסיפו ויטענו כי הנתבעת ו/או מי מהם הפרו את ההסכם במפורש ו/או מכללא שהיה ביניהם, בדבר מתן טיפול רפואי נאות, סביר ומקובל ועל כן על הנתבעת לפצות את התובעים על מלוא נזקיהם.
35. עוד יטענו התובעים כי כפי שהובהר לעיל, החוסר ברשומות הרפואיות של הנתבעת גורם לתובעים לנזק ראייתי, אשר גם בגינו יש להטיל את נטל הראיה והשכנוע על כתפי הנתבעת.
36. ע"א 58/82 משה קנטור נ' ד"ר שלום מוסייב, פ"ד לט (3) 253, מציין כב' השופט ד'ר לוין:
”... ישנה חשיבות ממדרגה ראשונה לרישומים הרפואיים, הנעשים על-ידי רופאים המטפלים בחוליהם, בעת הטיפול או סמוך לאחריו. זוהי ממש שיגרת עבודתם של רופאים, במיוחד במרפאות ובבתי-חולים. רישומים אלה חשיבותם בכך, שהם מציגים לפני הרופא המטפל בחולה או לפני כל מי שיתבקש להושיט לו סעד רפואי עם הזמן תמונת מצב על המחלה או על מצב בריאותו של החולה בדרך כלל, בכל שלב ושלב של התפתחות המחלה והשתלשלות הדברים.”(שם, 259).
37. לחילופין, יטענו התובעים כי רשלנותם ו/או אי זהירותם ו/או הזנחתם ו/או התעלמותם ו/או הפרת חובתם החקוקה של הנתבעת ושלוחיה, כולם יחד ו/או כל אחד לחוד, באו לידיי ביטוי בין היתר בכך ש:
ד.2. ביחס לסגל הרפואי:
א. באופן שיטתי, לא רשמו בתיקו של החולה דיון רפואי לגבי משמעות הממצאים של החולה ובתוך דיון זה אבXXXXX מבדלת, החל מקבלתה בחדר מיון לראשונה, דרך שאר האשפוזים לרבות בקבלת המנוחה בפברואר 2005 במסגרת המרפאה לנוירולוגיה פדיאטרית.
ב. לא הצליבו מידע רפואי כנדרש
ג. לא ערכו כאמור אבXXXXX מבדלת ולא נקטו בפעולות המתבקשות מאבXXXXX מבדלת זו; כלומר צעדים אבחנתיים וטיפוליים. אבXXXXX מבדלת כזו הייתה מצילה, קרוב לוודאי, את חייה של המנוחה. לחילופין: רופאי הנתבעת לא ערכו רישום של אבXXXXX מבדלת.
ד. לא איבחנו את הגידול ולא נקטו צעדים סבירים וידועים שהיו מביאים לאבXXXXX נכונה לו ננקטו.
ה. חסכו באמצעים כספיים.
ו. לא התייעצו עם נוירולוג ילדים, אורטופד ילדים ואונקולוג ילדים. לא התנהלו כפי רופאים סבירים כלפי ילדים בפרט ולא הזהירו עצמם כי התייחסות לילד כפציינט שונה מפציינט רגיל.
ז. לא נתנו דעתם לחוסר התגובה לטיפול ושחררו המנוחה הביתה למרות צליעתה.
ח. לא ניהלו כל דיון, הס מלומר דיון מעמיק, לגבי משמעות אי התגובה לטיפול.
ט. התעלמו מכלל התסמינים שנתגלו אצל המנוחה.
י. בהיעדר תגובה לטיפול לא התעמקו בסיבות האפשריות להיעדר תגובה על ידה.
יא. לא העניקו טיפול רפואי נאות מבחינת רמתו המקצועית ואיכותו הרפואית.
יב. לא סיפקו טיפול רפואי סביר ו/או נכון ו/או מתאים למצבו הרפואי של הפציינט.
יג. לא אספו ותיעדו ולו מילה מלה אחת של מידע מפי המנוחה לגבי מצבה - חלק בסיסי של מעקב רפואי, בצורה המקובלת לעשות ביחס לילדים.
יד. לא פעלו כצוות רפואי מקצועי וזהיר ואף לא כצוות סביר בנסיבות העניין ולא טיפלו במנוח בדרך הראויה והמקובלת.
טו. לא מילאו אחר הנהלים המקובלים בעת ביצוע בדיקות רפואיות ומתן טיפולים רפואיים כגון אלו שלהם נזקקה המנוחה.
טז. לא נקטו בכל האמצעים הדרושים ו/או המקובלים לצורך אבחון מצבה הרפואי של המנוחה.
יז. לא עשו שימוש בידע הרפואי הנכון והמקובל במקרים כגון זה המתואר בתביעה זו.
יח. לא ביצעו למנוחה את הבדיקות המתאימות ו/או המקובלות בהתאם למצבו הרפואי ואי לכך לא הסיקו את המסקנות הנכונות לצורך קביעת דרך מתן הטיפול המתאים למקרים כגון אלו.
יט. לא עשו כל שביכולתם למנוע את מותה של המנוחה.
ד.3. ביחס למנהלי בית החולים "העמק":
כ. התרשלו במעקב אחר הצוות הרפואי ולא התערבו בטיפולה של המנוחה .
כא. לא נתנו הוראות מתאימות למוסדות הרפואיים אשר באחריותם ובמיוחד לבית החולים ולצוות הרפואי העובד בו, כיצד יש לטפל באדם המגיע עם תלונות כגון אלו של המנוחה נשוא תביעה זו.
כב. לא דאגו לכך שיערכו רישומים נאותים ומלאים בתיק הרפואי של המנוחה ולכן נטל הראיה וההוכחה שלא התרשלו מונח על כתפי הנתבעת.
כג. לא דאגו לקבוע נהלים בנוגע לאופן הטיפול שיש לתת לאנשים כגון המנוחה אשר מגיעים עם תלונות כגון אלו שתוארו לעיל.
כד. העסיקו צוות רפואי בלתי מיומן ו/או בלתי כשיר ו/או ללא ניסיון עבודה מתאים לטיפול בפציינטים כגון במקרה נשוא תביעה זו.
כה. לא העמידו רופא מרדים לשעת צורך ורופאי ילדים.
38. לחילופי חילופין, התובעים יטענו כי בנסיבות העניין הם אינם יודעים ואינם יכולים לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למוות, ומאחר והמוות הנ"ל נגרם בעת שהמנוחה שהתה תחת השגחתם המלאה של הנתבעת ובתחומיו, ומאחר ועצם קרות האירועים שגרמו למוות, מתיישבים יותר עם ההנחה שהנתבעת לא שמרה על מידת הזהירות הסבירה והראויה בעת טיפולם במנוחה, מאשר עם ההנחה שהנתבעת נקטו במידת הזהירות הראויה והסבירה, יש להטיל את נטל הראיה והשכנוע על כתפי הנתבעת, כי לא היה במעשיה ו/או במחדליה משום רשלנות שתחוב בגינה, וזאת בין היתר בהתאם לכלל "הדבר מדבר בעד עצמו".
ה. חוות דעת מומחה:
39. ד"ר יוסף גילבורד, מנהל היחידה לנוירוכירורגיית ילדים בבית החולים רמב"ם קובע בחוות דעתו כי הנתבעת התרשלה בטיפולה במנוחה שעה שהייתה צריכה לאבחן הגידול עם תחילת הסימנים וכי אין ספק כי לולא האיחור באבחנת הגידול ניתן היה לבצע כריתה שלמה של התהליך וכפועל יוצא המנוחה הייתה יוצאת במצב נוירולוגי הרבה יותר טוב, היא לא הייתה מתקשה בניידות וסיכוי ההישרדות היו גבוהים.
***מצ"ב חוות דעת ד"ר י. גילבורד מסומנת כנספח II. ומהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה.
ו. הנזק
40. התובעים יטענו כי על הנתבעת לפצותם עבור מלוא נזקיהם לפי הפירוט דלהלן:
הוצאות קבורה ומצבה 20,000 ₪
עזרת צד ג' בעבר 250,000 ₪
הוצאות משפט וחוו"ד 15,000 ₪
הוצאות שכ"ט עו"ד בגין צו ירושה והוצ' בגין אגרת צו ירושה 10,000 ₪
עזרת צד ג' בעבר 200,000 ₪
הוצ' ניידות לעבר 120,000 ₪
הפסדי השתכרות האם בשל הטבת נזקי גוף, משך 24 חודשי אי כושר 150,000 ₪
41. וכן, נזק כללי:
א. כאב וסבל - בגין כאב וסבל ואובדן הנאות החיים ולאור התקופה הארוכה שחלפה מהמועד בו היה הגילוי אמור להיות מאובחן ועד הכריתה, וכן מהניתוח ועד יום מותה, בניכוי על דרך האומXXXXX של כאבה וסבלה של המנוחה לולא האיחור באבחון, זכאי עזבון המנוחה לפיצוי בסך של 2,000,000 ש"ח לפחות.
ב. קיצור תוחלת חיים - עפ"י הפסיקה אמת המידה לפסיקת פיצויים בגין קצור תוחלת חיים, היא אורך החיים שאבד (ע"א 15/66 שנער נגד חסן ואח' פד"י כ'(2) 455 וכן ע"א 384/74 אזולאי נ. מפעלי יציקה וולקן פד"י ל' (1) 374).
פסה"ד המעידים על מגמה להגדיל את הפיצויים בראש נזק זה:
(א) ת"א 417/89 (חיפה) גנאים נגד סועאד חמד - נפסק סכום של 700,000 ש"ח בגין קצור תוחלת חיים של כ-33 שנים.
(ב) ת"א 160/92 (חיפה) אלברט יפרח ואח' נגד אל על - נפסק סכום של 175,000 ש"ח עבור קיצור תוחלת חיים של 3.5 שנים (!)
(ג) ע"א 4022/98 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נגד טויסטר- פיצוי לנפגעת בת 50, שתוחלת חייה קוצרה בכמחצית סכום של 350,000 ש"ח.
(ד) בפסה"ד שנתן בת"א (ירושלים) 4/95 עזבון מיכאל אטינגר נגד החברה לשקום ולפיתוח העיר העתיקה תק - מח' 99 (3) נפסק בגין קיצור תוחלת חיים של 59 שנים, סכום של 350,000 ש"ח בערכו ביום פסק-הדין ובערכים של היום-700,000 ש"ח. על סכומים אלה ערערו התובעים לביהמ"ש העליון שמצא לנכון שלא לשנות את הסכום שנפסק.
(ה) בית המשפט העליון בע"א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו קבע פיצוי ע"ס 175,000 ₪ בגין קיצור תוחלת חיים של שנה שנתיים.
(ו) בת.א. (י-ם) 1289/98 עזבון המנוחה טלי וייס נ' ארנון חמל נפסק סכום של 1,000,000 ₪ על קיצור תוחלת חיים של 62 שנים כולל כאב וסבל.
(ז) בפרשת גרוס, עבור 76 שנים נקבע פיצוי של 700,000 ₪; (ת . א . (י - ם) 1751/96 דבורה גרוס נ' פז גז חברה לשיווק
ח) פיצוי של 900,000 ₪ בגין קיצור תוחלת חיים של ילד בן 7 וחצי נפסק בת.א 2691/02 עזבון המנוח דוד אשוש, אשוש אמנון, אשוש מרים נ' עובדיה לוי, החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ, אליהו חברה לביטוח בע"מ, שלום י-ם).
המנוחה הייתה כאמור כבת 5 במותה, תוחלת חייה קוצרה בכ-72 שנים. (מצ"ב לנוחיות כב' בימ"ש העמוד הרלבנטי מהשנתון הסטטיסטי מסומן כנספח III.)
בשים לב למגמת הפסיקה, ולאור אורך חיי המנוחה, יש מקום לפסוק בפריט הנזק הלא ממוני האמור סכום של 1,000,000. ש"ח, למצער.
ג. הפסד בגין "השנים האבודות" - עפ"י הלכת פינץ (ע"א 10990/05 דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ) זכאי עזבון המנוחה לפיצוי בסך של 30% מן השכר הממוצע במשק בסך של 7,861 ₪, עד לגיל 67 ובסה"כ - 701,000 ₪.
ד. פיצויים עונשיים – על בסיס רציונאל הרתעתי, לאור נסיבותיו הקשות של המקרה, המחדלים הנטענים בפרט - מחדלים שמקורם בניסיונות לחסוך עלויות בדיקת CT והצורך להטיל פיצוי עונשי כדי להרתיע את הנתבעת לבל תחזור על מעשיה.
ה. כאב וסבל להורים.
ז. כללי
42. הנתבעת חייבת לפצות את התובעים בגין אחריותה כמפורט לעיל.
43. כל הטענות בכתב התביעה נטענות במצטבר או לחילופין, הכל לפי תכנן והקשרן.
44. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה על פי מהות הנתבעת.
45. אשר על כן, מתבקש כב' ביהמ"ש להזמין את הנתבעת לדין, ולחייבה לפצות את התובעים כמפורט לעיל, בצירוף ריבית חוקית מירבית והפרשי הצמדה מלאים מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, ולרבות הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ.
_________________
אורן בושרי, עו"ד
מ.ר. 29404
ב"כ התובעים
תביעה - רשלנות רפואית - איחור באבחון גידול מוח - מוות - ילדה קטינה בת 5
בבית המשפט השלום
ת.א. 000000/08
____________________ ___________________
ב נ ת נ י ה
בעניין:-
התובעים:
1. עזבון המנוחה XXXXX XXXXXז"ל ת.ז. XXXXX
2. XXXXX XXXXXת.ז. XXXXX
3.XXXXX XXXXXת.ז. XXXXX
ע"י ב"כ עו"ד אורן בושרי. כתובת: רח' רמב"ם 15 חדרה, 38363 טל': 6212180 – 04, פקס ממוחשב וירט': 5270038 - 03, דוא"ל: oren@orendin.com
נ - ג - ד
הנתבעת:
"שירותי בריאות כללית"
רח' ארלוזורוב 101
תל אביב
מהות התביעה: נזיקית/ רשלנות רפואית
סכום התביעה: לא ניתן להערכה
כתב תביעה
א. הקדמה:
ברקע תביעה זו, זעקות רמות של הורים שכולים, נגד רופאי הנתבעת, בגין אזלת יד ורישול מחשבתי מול ממצאים קליניים המצביעים על הימצאות גידול במוחה של בתם והיא בת 3 שנים וחודש. גם שניתן להם אות אחר אות להימצאות גידול במוחה, כפי שיתואר להלן, סתמו הם כל סדק לסיכוי הטיפול בה, ולכן, אם הנתבעת ושלוחיה נמנעו משיקולים תקציביים, מלהפנות את בתם לבדיקת CT זמינה ופשוטה, כי אז, רשלנותם פושעת. כך או כך, ביססו הם כדבעי ולמצער, עילה של רשלנות רפואית כנגדם.
ב. זהות הצדדים:
1. התובע מס' 1 הינו עיזבון המנוחה XXXXX XXXXXז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר נולדה ביום 24/4/01, ונפטרה ביום 7.1.2005, כשהיא כבת 5 שנים בלבד.
2. התובעים מס' 2-3 הינה הוריה של המנוחה והיורשים של עזבונה. תביעתם היא כעיזבון המנוחה, וכמיטיבים כפי משמעות המונח בחוק להטבת נזקי גוף, לרבות הפסדי שכר.
3. הנתבעת הייתה בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה זו בעלת ו/או מחזיקת ו/או מפעילת בית החולים "העמק" בעפולה וסניפי קופות חולים ו/או מעבידתם של הצוותים הרפואיים בהם, אשר טיפלו בתובעת והיו אמונים על בריאותה ושלומה והייתה עוד שולחתו של צוותים אלה ו/או הנותנת להם הוראות מטעמה.
ג. העובדות:
4. ביום 16/6/2004, בהיותה בת 3 שנים וחודש, הובאה התובעת בליווי הוריה לחדר המיון של מרכז רפואי "העמק" בעפולה בשל צליעה של רגל שמאל שהופיעה כיומיים לפני קבלתה. המנוחה נבדקה במיון ושוחררה לביתה. להוריה אמרו הרופאים כי הצליעה תחלוף מאליה.
5. 3 ימים לאחר מכן, היוותרות התסמינים הדאיגה את ההורים נוכח צליעת רגל שמאל שמופיעה וחולפת וביום 20/6/04 המנוחה שוב הובאה לחדר מיון באותו בית חולים והושארה לאשפוז. תלונתה העיקרית שנרשמה: צליעה התנתקות וגלגול עיניים.
בנוסף, ביום קבלתה, נרשם אירוע של התנתקות עם בהייה למשך מספר דקות. לאחרי כן, התהלכה על בסיס רחב, דברה באיטיות והקיאה פעמיים. דבר הצליעה לסירוגין נרשם ביום למחרת והוחלט לבצע CT מוח אלא שבדיקה זו לא נעשתה מאחר ולא היה ניתן לתאם רופא מרדים.
אמא של המנוחה, אחות במקצועה, הפצירה בנוכחים לרבות בד"ר תהאני למצוא מומחה מרדים, תוך התחייבות שלה לשאת בתשלום כלשהו אם יש צורך בכך, אולם נענתה על ידה כי ד"ר קוטאי סבורה שאין בכך צורך.
המנוחה הוזמנה לבית החולים למחרת אלא שאז, בהתייעצות עם ד"ר קוטאי שוב נדחה ביצוע בדיקת CT עד לאחר EEG חוזר. זו הייתה תקינה וכך נמנעה שוב בדיקת הדמיה.
6. בבדיקה חוזרת שנערכה ביום 23/6/04 צויין שיש עדיין צליעה קלה לסירוגין. ושוב נרשם: " ננסה לסדר CT ראש. בהוראת ד"ר קוטאי וד"ר שי, שוחררה הקטינה לחופש עד יום שישי".
7. ביום שישי, 25/6/04 שבה המנוחה לאשפוז ואז צויין שבבית לא צלעה כל היום ובערב אחרי שהשתוללה היו כאבים קלים בירך וצליעה קלה. המנוחה שוחררה לביתה באותו יום עם אבXXXXX של Limping שעה שנרשם שבעת השחרור נצפתה צליעה מינימלית לסירוגין בעיקר לאחר התעייפות.
8. הורי הקטינה הגיעו יחד עם בתם עם תלונות דומות מס' פעמים נוספים לביקור אצל רופאי הנתבעת. רופא אחד בשם ד"ר מסאלחה, במסגרת קופת החולים בכפר דבוריה, סבר באזני האם, כי אולי מדובר בדלקת באגן. רופא אחר, ד"ר ויינר, טען כי "אין לה כלום".
9. מס' חודשים לאר מכן, ביום 2/2/05 נבדקה הקטינה במרפאה לנוירולוגיה פדיאטרית אצל אותה רופאה שנכחה במיון דאז, ד"ר קוטאי.
10. ד"ר קוטאי שבדקה את הילדה בעת אשפוזה כשבעה חודשים לפני כן בגלל צליעה ברגל שמאל ציינה שלאחר כחודש וחצי "חלפו התופעות" ו"לאחרונה לפני כחודשיים לאחר שנפלה ונחבלה החלה "צליעה מחדש". ד"ר קוטאי התרשמה שקיימת חולשה ביד שמאל. היא המליצה על MRI אך במפתיע לא על דחיפותו למרות שקו ליניארי ברור קושר בין החולשה בין יד שמאל והצליעה ברגל שמאל (!)
11. רק ביום 10/2/05 בחדר מיון של בית חולים עפולה, אחר שהקטינה התדרדרה למצב של ערפול הכרה עם חולשה בגפיים משמאל והקאות מזה מספר ימים, בוצעה בדיקת דימות של המוח (CT) שהדגים תהליך גידולי במימדים גדולים באזור פריאטלי ימני עם הסתיידויות בתוכו- גידול מסוג מסוג P.N.E.T. המנוחה הועברה באמבולנס לבית חולים איכילוב.
12. על פי מכתב סיכום המחלה לנוירו-כירורגיית ילדים בבי"ח איכילוב מיום 22 בפברואר 2005 המנוחה במצב של סטופור (מצב שבו נדרש מעשה כגון צביטה או גירוי "כאבי" אחר להעיר פציינט. וגם אז יפקח עיניו ימלמל וישקע שוב בתנומתו), עם המיפרזיס (חולשה) קשה משמאל. היא הועברה ל MRI שהדגים תהליך גידולי גדול מאוד באונה פריאטלית ימנית, מדיאלי עד קו האמצע עם הרניאציה סובפלציאלית.
13. המנוחה נותחה להסרת הגידול לאחריו נותרה מחוסרת הכרה עם חולשה בפלג שמאל והיא הועברה לבית חולים עפולה להמשך השגחה.
14. המנוחה הועברה למח' ילדים א' בבית חולים עפולה ביום 23/2/05, בעיניים פקוחות, עם סטיית המבט והראש לשמאל, ללא אפשרות ליצירת קשר, ללא תנועות בגפיים משמאל ותנועות בלתי רצוניות בגפיים מימין.
15. ביום 8.3.05 עדיין אובXXXXX פלגיה קשה של הגפיים משמאל כאשר דיבורה מועט ובסיסי עם ירידה גדולה בזיכרון וביכולת הקוגניטיבית וביום 10/3/05 היא שוחררה לביתה.
16. ביום 11/5/05 החלה המנוחה לקבל טיפול כמוטרפי.
17. ביום 5/6/05 נתקבלה שוב למח' ילדים בעפולה בשל חום וירידה של כדוריות לבנות בדם. בקבלתה הייתה חלשה עם צחיחות קלה. היא טופלה טיפול תרופתי TPN לתוך הוריד וטיפול אנטיביוטי, והיא שוחררה לביתה במצב כללי טוב ביום 9/6/05.
18. ביום 3/7/05 נתקבלה שוב, עם המיפרזיס שמאלית ניכרת, למח' נוירוכירורגית ילדים באיכילוב לביצוע קרניוטומיה חוזרת של שארית גידולית.
19. ביום 23/7/05 אושפזה שוב בשל חום, נויטרופניה ואנמיה. קיבלה טיפול אנטיביוטי דרך הוריד, מנת דם ועוד, ושוחררה לאחר שיפור במצבה ביום 26/7/05.
20. ביום 11/10/05 אושפזה שוב במח' ילדים בבית החולים "העמק" בשל חום, נויטרופניה, טרומבוציטופניה ואנמיה וטופלה באנטיביוטיקה ונויפוגן. המנוחה ה קבלה מנת דם וטרומבוציטים ושוחררה ביום 14/10/05.
21. ביום 26/7/06 אושפזה המנוחה שוב במח' ילדים א בעפולה בגלל היפוקלמיה ולאחר קבלת עירוי עם KCL שוחררה לביתה בו ביום.
22. ביום 13/10/06 המנוחה נתקבלה שוב לאשפוז במחלקת ילדים בגלל חום גבוה. הוחל במתן נוזלים, רוצפין לתוך הוריד ולאחר שיפור במצבה שוחררה לביתה ביום 15/10/06.
23. ביום 25/10/06 המנוחה נתקבלה למח' כירורגית ילדים בבית חולים עפולה לביצוע ניתוח GASTROSTOMY עקב אי יכולת לקבל הזנה אנטרלית (הזנה כתחליף למזון בחולים שלא יכולים לאכול, נמצאים במצב רפואי קשה, או כתוספת למזון. היא ניתנת בד"כ דרך זונדה, צינור המוביל לקיבה).
24. ביום 4/12/06 נתקבלה שוב למח' ילדים במצב כללי ירוד, מחוסרת הכרה, עם חום ממקור לא ברור. היא החלה לקבל טיפול אנטיביוטי תוך ורידי, קבלה כלכלה דרך גסטרוסטום ולאחר ירידת החום שוחררה לביתה עם מכשיר מחולל חמצן ביתי.
25. ביום 7/1/2007 כאמור המנוחה נפטרה בביתה.
26. ***מצ"ב מקצת החומר הרפואי, מצורף לכתב התביעה, מסומן "נספח I." ומהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה.
ד. רשלנות:
ד.1. כללי:
27. התובעים יטענו כי מותה של המנוחה נגרם בשל רשלנות ו/או אי זהירות ו/או הזנחה ו/או התעלמות ו/או הפרת חובה חקוקה של הנתבעת, ועל כן מחובתה לפצות את התובעים בגין מלוא נזקיהם.
28. התביעה תטען כי על הנתבעת היה לאבחן מבעוד מועד, עוד במועד האשפוז הראשון, את דבר הגידול.
29. התביעה תטען כי עד המועד בו נערכה בדיקת הדימות לא הופנתה המנוחה על ידי הוריה לבדיקה שכזו.
30. אם האבXXXXX הראשונית של פגיעה אורטופדית נכונה, ולא כאמור כך, התובעים יטענו כי האבXXXXX המבדלת הבסיסית של צליעה לצד שאר התסמינים דלעיל כוללת את האפשרות של גידול מוחי ועניין זה אינו בגדר ידע מיוחד או הברקה מיוחדת אלא נחלת הידע של כל רופא נוירולוגי סביר. קל וחומר כאשר הפציינט נעדר סיפור משפחתי של אפילפסיה וכאשר ידוע שהגידולים השכיחים ביותר אצל ילדים הם גידולי מוח.
31. התובעים יטענו כי איחור באבחון הגידול כרוך בסכנת חיים, לכן הברור הוא דחוף ביותר.
32. התובעים יטענו כי הטיפול בגידול מסוג הגידול שנתגלה אצל התובעת הוא יעיל ומועיל ובדרך כלל מצליח. סיכויי ההחלמה, כפי האמור להלן בחוות הדעת המצורפת לכתב תביעה זה, בה עוד ידובר, הם גבוהים, בטח מעל 51% ולכן זכאית התובעת למלא הפיצוי. לחילופין, תטען התביעה לפיצוי לפי אבדן סיכויי החלמה.
33. התובעים יטענו כי הנתבעת הפרה כלפי המנוחה חובה חקוקה, לרבות החובות המוטלות עליה על פי חוק זכויות החולה ופקודת בריאות העם, וחוק יסוד כב' האדם, אשר נועדו לטובתה של המנוחה ולטובת מטופלים מסוגה.
34. התובעים יוסיפו ויטענו כי הנתבעת ו/או מי מהם הפרו את ההסכם במפורש ו/או מכללא שהיה ביניהם, בדבר מתן טיפול רפואי נאות, סביר ומקובל ועל כן על הנתבעת לפצות את התובעים על מלוא נזקיהם.
35. עוד יטענו התובעים כי כפי שהובהר לעיל, החוסר ברשומות הרפואיות של הנתבעת גורם לתובעים לנזק ראייתי, אשר גם בגינו יש להטיל את נטל הראיה והשכנוע על כתפי הנתבעת.
36. ע"א 58/82 משה קנטור נ' ד"ר שלום מוסייב, פ"ד לט (3) 253, מציין כב' השופט ד'ר לוין:
”... ישנה חשיבות ממדרגה ראשונה לרישומים הרפואיים, הנעשים על-ידי רופאים המטפלים בחוליהם, בעת הטיפול או סמוך לאחריו. זוהי ממש שיגרת עבודתם של רופאים, במיוחד במרפאות ובבתי-חולים. רישומים אלה חשיבותם בכך, שהם מציגים לפני הרופא המטפל בחולה או לפני כל מי שיתבקש להושיט לו סעד רפואי עם הזמן תמונת מצב על המחלה או על מצב בריאותו של החולה בדרך כלל, בכל שלב ושלב של התפתחות המחלה והשתלשלות הדברים.”(שם, 259).
37. לחילופין, יטענו התובעים כי רשלנותם ו/או אי זהירותם ו/או הזנחתם ו/או התעלמותם ו/או הפרת חובתם החקוקה של הנתבעת ושלוחיה, כולם יחד ו/או כל אחד לחוד, באו לידיי ביטוי בין היתר בכך ש:
ד.2. ביחס לסגל הרפואי:
א. באופן שיטתי, לא רשמו בתיקו של החולה דיון רפואי לגבי משמעות הממצאים של החולה ובתוך דיון זה אבXXXXX מבדלת, החל מקבלתה בחדר מיון לראשונה, דרך שאר האשפוזים לרבות בקבלת המנוחה בפברואר 2005 במסגרת המרפאה לנוירולוגיה פדיאטרית.
ב. לא הצליבו מידע רפואי כנדרש
ג. לא ערכו כאמור אבXXXXX מבדלת ולא נקטו בפעולות המתבקשות מאבXXXXX מבדלת זו; כלומר צעדים אבחנתיים וטיפוליים. אבXXXXX מבדלת כזו הייתה מצילה, קרוב לוודאי, את חייה של המנוחה. לחילופין: רופאי הנתבעת לא ערכו רישום של אבXXXXX מבדלת.
ד. לא איבחנו את הגידול ולא נקטו צעדים סבירים וידועים שהיו מביאים לאבXXXXX נכונה לו ננקטו.
ה. חסכו באמצעים כספיים.
ו. לא התייעצו עם נוירולוג ילדים, אורטופד ילדים ואונקולוג ילדים. לא התנהלו כפי רופאים סבירים כלפי ילדים בפרט ולא הזהירו עצמם כי התייחסות לילד כפציינט שונה מפציינט רגיל.
ז. לא נתנו דעתם לחוסר התגובה לטיפול ושחררו המנוחה הביתה למרות צליעתה.
ח. לא ניהלו כל דיון, הס מלומר דיון מעמיק, לגבי משמעות אי התגובה לטיפול.
ט. התעלמו מכלל התסמינים שנתגלו אצל המנוחה.
י. בהיעדר תגובה לטיפול לא התעמקו בסיבות האפשריות להיעדר תגובה על ידה.
יא. לא העניקו טיפול רפואי נאות מבחינת רמתו המקצועית ואיכותו הרפואית.
יב. לא סיפקו טיפול רפואי סביר ו/או נכון ו/או מתאים למצבו הרפואי של הפציינט.
יג. לא אספו ותיעדו ולו מילה מלה אחת של מידע מפי המנוחה לגבי מצבה - חלק בסיסי של מעקב רפואי, בצורה המקובלת לעשות ביחס לילדים.
יד. לא פעלו כצוות רפואי מקצועי וזהיר ואף לא כצוות סביר בנסיבות העניין ולא טיפלו במנוח בדרך הראויה והמקובלת.
טו. לא מילאו אחר הנהלים המקובלים בעת ביצוע בדיקות רפואיות ומתן טיפולים רפואיים כגון אלו שלהם נזקקה המנוחה.
טז. לא נקטו בכל האמצעים הדרושים ו/או המקובלים לצורך אבחון מצבה הרפואי של המנוחה.
יז. לא עשו שימוש בידע הרפואי הנכון והמקובל במקרים כגון זה המתואר בתביעה זו.
יח. לא ביצעו למנוחה את הבדיקות המתאימות ו/או המקובלות בהתאם למצבו הרפואי ואי לכך לא הסיקו את המסקנות הנכונות לצורך קביעת דרך מתן הטיפול המתאים למקרים כגון אלו.
יט. לא עשו כל שביכולתם למנוע את מותה של המנוחה.
ד.3. ביחס למנהלי בית החולים "העמק":
כ. התרשלו במעקב אחר הצוות הרפואי ולא התערבו בטיפולה של המנוחה .
כא. לא נתנו הוראות מתאימות למוסדות הרפואיים אשר באחריותם ובמיוחד לבית החולים ולצוות הרפואי העובד בו, כיצד יש לטפל באדם המגיע עם תלונות כגון אלו של המנוחה נשוא תביעה זו.
כב. לא דאגו לכך שיערכו רישומים נאותים ומלאים בתיק הרפואי של המנוחה ולכן נטל הראיה וההוכחה שלא התרשלו מונח על כתפי הנתבעת.
כג. לא דאגו לקבוע נהלים בנוגע לאופן הטיפול שיש לתת לאנשים כגון המנוחה אשר מגיעים עם תלונות כגון אלו שתוארו לעיל.
כד. העסיקו צוות רפואי בלתי מיומן ו/או בלתי כשיר ו/או ללא ניסיון עבודה מתאים לטיפול בפציינטים כגון במקרה נשוא תביעה זו.
כה. לא העמידו רופא מרדים לשעת צורך ורופאי ילדים.
38. לחילופי חילופין, התובעים יטענו כי בנסיבות העניין הם אינם יודעים ואינם יכולים לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למוות, ומאחר והמוות הנ"ל נגרם בעת שהמנוחה שהתה תחת השגחתם המלאה של הנתבעת ובתחומיו, ומאחר ועצם קרות האירועים שגרמו למוות, מתיישבים יותר עם ההנחה שהנתבעת לא שמרה על מידת הזהירות הסבירה והראויה בעת טיפולם במנוחה, מאשר עם ההנחה שהנתבעת נקטו במידת הזהירות הראויה והסבירה, יש להטיל את נטל הראיה והשכנוע על כתפי הנתבעת, כי לא היה במעשיה ו/או במחדליה משום רשלנות שתחוב בגינה, וזאת בין היתר בהתאם לכלל "הדבר מדבר בעד עצמו".
ה. חוות דעת מומחה:
39. ד"ר יוסף גילבורד, מנהל היחידה לנוירוכירורגיית ילדים בבית החולים רמב"ם קובע בחוות דעתו כי הנתבעת התרשלה בטיפולה במנוחה שעה שהייתה צריכה לאבחן הגידול עם תחילת הסימנים וכי אין ספק כי לולא האיחור באבחנת הגידול ניתן היה לבצע כריתה שלמה של התהליך וכפועל יוצא המנוחה הייתה יוצאת במצב נוירולוגי הרבה יותר טוב, היא לא הייתה מתקשה בניידות וסיכוי ההישרדות היו גבוהים.
***מצ"ב חוות דעת ד"ר י. גילבורד מסומנת כנספח II. ומהווה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה.
ו. הנזק
40. התובעים יטענו כי על הנתבעת לפצותם עבור מלוא נזקיהם לפי הפירוט דלהלן:
הוצאות קבורה ומצבה 20,000 ₪
עזרת צד ג' בעבר 250,000 ₪
הוצאות משפט וחוו"ד 15,000 ₪
הוצאות שכ"ט עו"ד בגין צו ירושה והוצ' בגין אגרת צו ירושה 10,000 ₪
עזרת צד ג' בעבר 200,000 ₪
הוצ' ניידות לעבר 120,000 ₪
הפסדי השתכרות האם בשל הטבת נזקי גוף, משך 24 חודשי אי כושר 150,000 ₪
41. וכן, נזק כללי:
א. כאב וסבל - בגין כאב וסבל ואובדן הנאות החיים ולאור התקופה הארוכה שחלפה מהמועד בו היה הגילוי אמור להיות מאובחן ועד הכריתה, וכן מהניתוח ועד יום מותה, בניכוי על דרך האומXXXXX של כאבה וסבלה של המנוחה לולא האיחור באבחון, זכאי עזבון המנוחה לפיצוי בסך של 2,000,000 ש"ח לפחות.
ב. קיצור תוחלת חיים - עפ"י הפסיקה אמת המידה לפסיקת פיצויים בגין קצור תוחלת חיים, היא אורך החיים שאבד (ע"א 15/66 שנער נגד חסן ואח' פד"י כ'(2) 455 וכן ע"א 384/74 אזולאי נ. מפעלי יציקה וולקן פד"י ל' (1) 374).
פסה"ד המעידים על מגמה להגדיל את הפיצויים בראש נזק זה:
(א) ת"א 417/89 (חיפה) גנאים נגד סועאד חמד - נפסק סכום של 700,000 ש"ח בגין קצור תוחלת חיים של כ-33 שנים.
(ב) ת"א 160/92 (חיפה) אלברט יפרח ואח' נגד אל על - נפסק סכום של 175,000 ש"ח עבור קיצור תוחלת חיים של 3.5 שנים (!)
(ג) ע"א 4022/98 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נגד טויסטר- פיצוי לנפגעת בת 50, שתוחלת חייה קוצרה בכמחצית סכום של 350,000 ש"ח.
(ד) בפסה"ד שנתן בת"א (ירושלים) 4/95 עזבון מיכאל אטינגר נגד החברה לשקום ולפיתוח העיר העתיקה תק - מח' 99 (3) נפסק בגין קיצור תוחלת חיים של 59 שנים, סכום של 350,000 ש"ח בערכו ביום פסק-הדין ובערכים של היום-700,000 ש"ח. על סכומים אלה ערערו התובעים לביהמ"ש העליון שמצא לנכון שלא לשנות את הסכום שנפסק.
(ה) בית המשפט העליון בע"א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו קבע פיצוי ע"ס 175,000 ₪ בגין קיצור תוחלת חיים של שנה שנתיים.
(ו) בת.א. (י-ם) 1289/98 עזבון המנוחה טלי וייס נ' ארנון חמל נפסק סכום של 1,000,000 ₪ על קיצור תוחלת חיים של 62 שנים כולל כאב וסבל.
(ז) בפרשת גרוס, עבור 76 שנים נקבע פיצוי של 700,000 ₪; (ת . א . (י - ם) 1751/96 דבורה גרוס נ' פז גז חברה לשיווק
ח) פיצוי של 900,000 ₪ בגין קיצור תוחלת חיים של ילד בן 7 וחצי נפסק בת.א 2691/02 עזבון המנוח דוד אשוש, אשוש אמנון, אשוש מרים נ' עובדיה לוי, החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ, אליהו חברה לביטוח בע"מ, שלום י-ם).
המנוחה הייתה כאמור כבת 5 במותה, תוחלת חייה קוצרה בכ-72 שנים. (מצ"ב לנוחיות כב' בימ"ש העמוד הרלבנטי מהשנתון הסטטיסטי מסומן כנספח III.)
בשים לב למגמת הפסיקה, ולאור אורך חיי המנוחה, יש מקום לפסוק בפריט הנזק הלא ממוני האמור סכום של 1,000,000. ש"ח, למצער.
ג. הפסד בגין "השנים האבודות" - עפ"י הלכת פינץ (ע"א 10990/05 דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ) זכאי עזבון המנוחה לפיצוי בסך של 30% מן השכר הממוצע במשק בסך של 7,861 ₪, עד לגיל 67 ובסה"כ - 701,000 ₪.
ד. פיצויים עונשיים – על בסיס רציונאל הרתעתי, לאור נסיבותיו הקשות של המקרה, המחדלים הנטענים בפרט - מחדלים שמקורם בניסיונות לחסוך עלויות בדיקת CT והצורך להטיל פיצוי עונשי כדי להרתיע את הנתבעת לבל תחזור על מעשיה.
ה. כאב וסבל להורים.
ז. כללי
42. הנתבעת חייבת לפצות את התובעים בגין אחריותה כמפורט לעיל.
43. כל הטענות בכתב התביעה נטענות במצטבר או לחילופין, הכל לפי תכנן והקשרן.
44. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה על פי מהות הנתבעת.
45. אשר על כן, מתבקש כב' ביהמ"ש להזמין את הנתבעת לדין, ולחייבה לפצות את התובעים כמפורט לעיל, בצירוף ריבית חוקית מירבית והפרשי הצמדה מלאים מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, ולרבות הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ.
_________________
אורן בושרי, עו"ד
מ.ר. 29404
ב"כ התובעים